על כן כתבתי בהתחלה
שהוא למד לחיות עם האמא, ועכשיו מגיעה האישה - וזה בעצם הבעיה האמיתית - ומשכנעת אותו שכל דבר שלא לגמרי מספק אותו הוא צריך להתקומם.
אני לא חושבת שהגרעינים *מגעילים* אותו. הכי הרבה הוא מעדיף בלי. (בערך כמוני עם עגבניות) הוא יכל לאכול גם ככה וגם ככה ורק יש לו העדפה. עכשיו האמא בעצם דחוקה לפינה כי קשה לה להבין איך מתפתחים ריבים שמשך כל השנים לא התפתחו. הענין הוא שהיא לא מרפה. בואי נניח לרגע שבאמת אשתו שכנעה אותו להיות צמחוני ולפני כן הוא לא אכל שום דבר מלבד בשר.
כרגע הוא מכריז שהוא צמחוני. אז למה לדחוף לו בכח אוכל שהוא לא אוהב?
אני לא חושבת שמדובר פה בחמות נוראית ואיומה. אני כן חושבת שמדובר פה במישהי שלא מבינה גבולות.
יש לה כלה שלא מעוניינת בא,ב,ג. היא אומרת לה את זה, לא רומזת, לא שותקת, אומרת לה גלויות. והיא ממשיכה להתעקש. גם אם היא חושבת שהיא החמות הכי נפלאה בעולם בזה שהיא עוזרת לנקות, לטפל בחתול, להביא פיצוחים - ביקשו שלא. אז תפסיקי. למה לעשות בכח?
והיא פוחדת (ובצדק) כי כשיגיעו הנכדים חמותה תחנוק אותם לגמרי. הרי ברור שהיא עושה עודף מתוך אהבה. היא לא מתעללת שם באף אחד, היא מנקה ומבשלת ומנסה לתרום. היא פשוט לא מצליחה לעצור כשאומרים לה. וזה מתסכל.
אתן לך דוגמה - תבוא מישהי וכל יום תכין לך עוגה. עוגה מושקעת מאוד, יפהפייה וטעימה רצח. כל יום היא תעמוד במטבח ותכין זיגוג, ותחשוב איך להפתיע, תוסיף מצרכים, תשקיע כסף, ותחשוב על איך היא מפנקת אותך. הכי מותק בעולם. אבל את עכשיו בדיאטה. והעוגה הזו שמול הפנים שלך מטריפה אותך. את לא מסוגלת לא לאכול ממנה, או שכבר נמאס לך מעוגות והאישה הזו עדין חושבת שהיא הכי בסדר בעולם שהיא אופה לך כל יום את העוגה הזו ודוחפת לך אותה בכח. למרות שהיא רואה שזה הורס לך את הדיאטה ובגללה את ממשיכה לעלות במשקל במקום לרדת.
בשלב מסויים את תתפוצצי (לא פיזית) כי זה מציק. לבקש ולבקש ולבקש ושלא מתיחסים לבקשה.