להיות שמנה - להתמודד עם הסטיגמה

kung fu

New member
על דיאטות

השיטה הנפוצה שאנשים משתמשים בה על מנת להיות רזים היא דיאטות. למה רוב האנשים מתקשים לרזות? הסיבה לחוסר ההצלחה הזה היא שלעשות דיאטה נוגד כל תהליך של הקשבה לגוף, רגישות לגוף, והענקה לעצמנו של מה שאנו רוצים. כאשר אנו עושים דיאטה הגוף שלנו נלחץ. הוא שומר בכוח על מאגרי השומנים ושאר הרכיבים בתוכו. הגוף שלנו הוא דבר חי, בעל מודעות, חכם, רגיש ומשוכלל. מי אנחנו שנחליט עבור הגוף מה הוא רוצה לאכול? אם אנו רוצים לשפר את התזונה שלנו, אז לפי מה שראיתי הדרך היא לא בדיאטה, אלא בדרך של הקשבה לגוף ואכילה של מה שהגוף רוצה. (כך אני רזיתי אגב, ועדיין מרזה) במקום לאכול מה שהשכל שלנו רוצה, הרעיון הוא לתת לגוף לאכול את מה שהוא רוצה. בנוסף, רוב האנשים לא מצליחים לרזות בגלל רווחים משניים. את מה הם רווחים משניים.....? אז לרוב בכל בעיה שיש לנו, יש לנו רווחים משנים מהבעיה הזאת. למשל, משיחות שלי עם בנות שרצו לרזות גיליתי כמה פחדים נפוצים שהיו בתוכן: - פחד להיות רזה ומושכת, כי אז כל הבנים יימשכו אליה. - פחד להיות רזה ומושכת, כי אז עלולים לאנוס אותה. - פחד להיות רזה ומושכת, כי אז לא יהיה לה על מה להתלונן והיא תהיה פתאום מאד מוצלחת. - פחד להיות רזה ומושכת כי אז מלא בנים ירצו לשכב איתה, והיא לא תוכל להגיד להם לא. אם למישהי יש את אחד מהפחדים האלו למשל, אזי הרווח המשני מכך שהיא שמנה הוא שהיא לא תצטרף להתעסק בלהגיד "לא" למלא בנים. כמובן שלא באמת מליון בנים ירצו לשכב איתה אם היא תהיה רזה, אבל מערכת האמונות שלה אומרת שאם היא תהיה רזה אז יש סיכוי שזה מה שיקרה. אם מישהי מחזיקה באמונה זו אז לא אמור להיות לזה צידוק הגיוני, והיא מאמינה שמשקל היתר באמת מגן עליה מפני המון בנים שירצו לשכב איתה. אז במקרה זה הדרך לרזות תהיה לטפל באמונה הזאת, ולא לעשות דיאטה כי זה לא יועיל. (אני עבדתי עם עצמי ככה, וזה מה שעזר לי לרזות. ניקיתי את הפחדים שהיו לי) דבר נוסף אצל אנשים שמנים זה שהאוכל משמש להם פיצוי רגשי. אם ישנה בעיה, או כאב רגשי אז האוכל כביכול מפצה על כך. בדיעבד ישנו מעגל חוזר של כאב נוסף בגלל האכילה הלא רצויה. דרך לטפל בזה הוא לעבוד על עצמנו. לעבוד על הכאבים הרגשיים שלנו.
 

kung fu

New member
אני גם ממליצה לא להישקל כל הזמן

אני למשל ירדתי במשקל, לפי הבגדים. אני בכלל לא נשקלת. לא נעים לגוף ששוקלים אותו כל הזמן ומודדים אותו. זה יצור חי ואוהב. כמוש אנחנו לא היינו רוצים שיעשו לנו משטר כלשהו, כך גם הגוף לא רוצה. אז דרך בריאה להיות קלים יותר, היא להעניק לגוף את המ שהוא רוצה לאכול, לאהוב אותו, לקבל אותו, ולתת לו את מה שהוא רוצה (שינה טובה, מנוחה כשהוא רוצה ועוד)
 
שמן או רזה... מה שחשוב זה לאהוב

את הגוף שלנו ולהבין מה גורם לנו לאכול. כי השמנת יתר נובעת מאכילת יתר וברוב המקרים נובעת מצורך נפשי של ניחום, חיבוק, בריחה מביקורת. כמובן שזה שזה טעים היא חשובה אבל הצורך להאביס כמויות נובע ממשהו.. ואת המשהו הזה צריך להבין. את הכאב הזה צריך לפענח כדי לדעת לרפא... ממליצה לכל מי שדברי מעניינים אותה להציץ בפורום לרזות בראש אחר ואז תבינו שההשמנהאיננה באה רק מאכילת יתר אלא יש לה תפקיד בחיינו. כל אחת והכאב שלה. כל אחת והניחום שלה כל אחת והאהבה העצמית שלה.. חג שמח.
 
תודה לך כולה אושר אבל כדי לשחק

במשחק צריך לקרוא אותו, ופרטיו מופיעים בשרשור. הנושא של המשחק הוא להיות שמנה - להתמודד עם הסטיגמה את גם מוזמנת לעיין בסכומים של הדעות המופיעים לאורך השרשור,לבחור לאיזה הערה להתייחס ולהתקדם על פי חוקי המשחק. בלי כל ספק, עם מישהו עושה דיאטה ראוי שישתתף בפורום שציינת. אנחנו כאן מדברים על הסטיגמה של השמנה אני מאד מקווה שלא פגעתי ברגשותייך אני מזמינה אותך בכל הכבוד להשתתף, נשמע לי שכדאי לכולנו
 
../images/Emo24.gif לא פגעת בריגשותי!!

ולפני שאנשה להצטרף למשחק אוסיף שדווקא אותו פורום איננו מדבר על עשיית דיאטה אלא יותר על הקבלה העצמית שלנו. ההרזיה או אורח החיים הבריא אליו אנו שואפים נועד לנו והרצון שלנו מגיע מהיכן שהוא. ממליצה להציץ, בלי קשר למשחק המחשבות. אז ככה: אנחנו חלק מהחברה והבחירה לחשוב כמוה היא שלנו. אנחנו בוחרים אם להפגע מהסטיגמה או מביקורת. סטיגמה בנושא זה או אחר יכולה לעודד אותנו לשנות כדי לצאת מקבוצת הסטיגמה, או להבין שזו מהותנו הפנימית. הבחירה היא שלנו וזה המפתח לכל ההתמודדיות!! רע לי? אז מה אני עושה עם זה לטובתי?? משתנה? שם זין על העולם? מתפשר? או משתכנע עמוק יותר שככה טוב לי? אדם חייב להבין מה גורם לו להפגע? זה שהרוב נגדו? זה שאיש קטן אחד אמר לו משהו רע? מכל רע יכול לצמוח. פשוט צריך לעבוד. יש בג'ודו תרגיל שבו הנתקף משתמש בכוח התוקף כדי להתגונן או אפילו לתקוף בחזרה. בחיים אנחנו בוחרים אם להכנע לכוח הרע או לנצל את עוצמתו להגנתנו וטובתינו.. (מקווה שאני בכוון, האם של איתי, אנא סכמי אותי ונראה אם הצלחתי ללכת לפי החוקים..
)
 
כולה אושר - הסכום שלך

אני שמחה שלא פגעתי ברגשותיך, ועוד יותר שהסכמת לחלוק איתנו את המשחק וכמובן את מחשבותיך המעצימות הסטיגמה היא ביטוי למחשבה של החברה ויש לה תפקיד - מאיץ חיצוני לשינוי הסטיגמה עוזרת לאדם לחדד את בחירתו: להיות עם כולם או להיות עם המסטוגמאים (תודי שזו המצאה לשונית ראויה
) אם אדם בחר להיות עם המסטוגמאים, יש לו בחירה נוספת: טוב לי שם ? רע לי שם?
 

spectacular

New member
אנסה להשתתף במשחק

בתקוה שהבנתי את הכללים, השמנה כתוצאה מיתר אכילה לעומת חוסר פעילות או מטבוליזם איטי, היא תוצאה של שגיאה או יותר מדויק DISORDER זהו סימפטום למצב לא מאוזן, הביטוי לחוסר האיזון הוא חיצוני-השמנה , ואחת התוצאות היא פידבק מהסביבה, הפידבק מהסביבה פחות חשוב מבעית חוסר האיזון,ולא יותר, ההתעסקות והניתוח של הפידבק,מעסיק אנשים יותר מאשר התעסקות וניתוח של בעית חוסר האיזון עצמו, וזאת בריחה מהתמודדות עם הסיבות לחוסר האיזון, ובריחה מהכרה בחוסר האיזון, ו/או השלמה איתו, הסטיגמה בנושא זה מעניינת,אבל יותר מעניין אותי הנושא עצמו, והסיבות בשלהם הוא מתרחש, בעניין הסטיגמה השמנת יתר מגבילה את הפעילות הפיזית, אדם כבד שקשה לו לסחוב את עצמו-מיגבלה, אין יופי בהשמנה,המראה אינו יפה, יש עיוות של צורת הגוף, השומן בעצם מכסה את האדם שמתחת, גם אני הפנמתי את הסטיגמה,ומרגישה בהתאם,
 
סכום הדעה של SPECTACULAR

הבנת נהדר את הכללים יקירתי, את שחקנית מולדת
המחשבה שלך: התגובה של הסביבה (שמן הוא לא....דהיינו הסטיגמה יש לה הבט חיובי - והיא נועדה למקד את השמן בבעיה בריאותית שהוא לוקה בה סוג של גירוי חיצוני כמו סימפטום, לחקור את שורש ההפרעה הסטיגמה מעודדת את השמן להבריא כי שמן איננה בעיה אסתטית אלא בריאותית
 
סיבוב שני ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif - שמן זה מגעיל |ד

לכל השחקנים והשחקניות. ריכזתי עבור כולנו את כל הדעות המסוכמות כדי שנמשיך מכאן. בכוונה, לא ציינתי מי אמר מה, רוב חיי אני עולה ויורדת בשמקל כל פעם שגיליתי שרזיתי,נתתי לעצמי לגיטימציה לאכול שוב - כי הרי אפשר לרזות בשנתיים האחרונות אני מצליחה לשמור על משקל קבוע אני בעלת טוסיק מפואר וענק תמיד צעדתי כדי להוריד את הטוסיק תמיד נלחמתי בתאוותי לבצקים לאנשים יש הבעות פנים כשהם רואים אדם שמן אנשים נגעלים מאדם שמן אנשים לא מעיזים להסתכל לכיוון של אדם שמן שמן הוא לא אסתטי ומגעיל מפריעה לי הסטיגמה ששמן זה מגעיל לא הפריע לי להיות מלאה במקומות הנכונים אהבתי את הגוף שלי קבלתי מחמאות אני מודה ומתוודה: אני אוהבת לאכול זה חלק מתענוגות החיים דרך האוכל אני מגלה עולם ותרבויות אני מעדיפה את נשות הרנסנס על פני הדוגמניות האנורקטיות היום אני במצב של רגע לפני שהאכילה תגרום לי בעיות בריאותיות אני בתהליך של למידה לחיות חיים בריאים כמעט כל דיאטה יכולה להכניס אותי לדכאון אני לא אוהבת איסורים אני חייבת לשים סטופ בריאותי אבל איך עושים סוויץ במוח,איך מוותרים על תענוגות החיים, איך נשארים שפויים אחרי דיאטה החברה אשמה בכך ששמנות זה OUT עובדה פעם שמנה נחשבה יפה וסקסית לנשים מוכרים חלומות כן הן קונות אותן באופן אישי מעולם לא סבלת עודפי משקל (האם התכוונת לא אהבת להיות בעודף משקל? הדימוי העצמי והבטחון העצמי נפגע אצלך כשהיית שמנה בגיל ההתבגרות עכשיו כשאת במשקל תקני את מרגישה מצוין,נהדר לי אין סטיגמה על עודף משקל יש לי חברות רזות ויש לי חברות שמנות אני לא מתחבר לאנשים שהחיצוניות היא המדד החשוב אצלם מעולם לא הרגשתי דימוי גוף ירוד בגלל עודף משקל הייתי בסדר רזה ואני הסדר כשאני שמנה גם אני הייתי מעוניינת החיצוניות סביר,לא של דוגמנית אנשים רואים בהתחלה את המראה החיצוני, אחר כך הם מתחברים לנשמתי המשקל לא רלוונטי בעולם האמנות המשקל של הצייר לא משנה - חשובות התמונות הרינג טון בנייד שלי - "עבדים היינו" וזמ מזכיר לי שנשים משועבדות השומן מסמל את השעבוד של נשים וגם במידה מופחתת של גברים לרזון ולאסתטיקה שיעבד של נשים מתגלגל גם לתביעה להחזיק את הילדים אחרי הגירושין אם נשים לא יהיו שפחות הן לא תכבדנה את עצמן הסטיגמה היא ביטוי למחשבה של החברה ויש לה תפקיד - מאיץ חיצוני לשינוי הסטיגמה עוזרת לאדם לחדד את בחירתו: להיות עם כולם או להיות עם המסטוגמאים (תודי שזו המצאה לשונית ראויה ) אם אדם בחר להיות עם המסטוגמאים, יש לו בחירה נוספת: טוב לי שם ? רע לי שם? התגובה של הסביבה (שמן הוא לא....דהיינו הסטיגמה יש לה הבט חיובי - והיא נועדה למקד את השמן בבעיה בריאותית שהוא לוקה בה סוג של גירוי חיצוני כמו סימפטום, לחקור את שורש ההפרעה הסטיגמה מעודדת את השמן להבריא כי שמן איננה בעיה אסתטית אלא בריאותית
 

meshi4

New member
שמן הוא

אדם כמו כל אחד אחר.עם רגשות ,רצונות,מאויים וחלומות.מאחורי חזות שמנה יכול להיות בן אדם מקסים.אסור לשפוט על פי החיצוניות.
 
משי יקירתי אנחנו ממשיכות לשחק

מהו אוכל בשבילך ? אם קראת את הסכום של הסבוב הראשון, מישהי אמרה שאוכל בשבילה זה לגלות תרבויות חדשות
 

spectacular

New member
שמן זה מגעיל????

מראה של אדם שמן נקשר עם כשלון של אותו אדם לדאוג לגופו, השומן חשוף לעיני כל ,ואי אפשר להסתירו, כיון שכך ,המתבונן קולט מיד את הפרט הזה, ומפרש אותו כפי שנראה לו, אדם שנראה שלא דואג לגופו ולמראהו החיצוני, עשוי לגרום רגשות דחיה למתבונן בו, השומן הנראה כסימפטום לחוסר אהבה עצמית, אשר מוצאת ביטוי בעיוות הגוף, עשוי לגרום לדחיה, המסתכל כועס על שעליו להתבונן במשהו הגורם לו דחיה, המסתכל רוצה להתבונן במה שיפה בעניו, ניסיתי לעמוד בכללי המשחק, אני לא חושבת ששמן זה מגעיל, אותי מגעיל שיפוטיות ודיעה קדומה,
 
את נהדרת וגם הצלחת להצחיק אותי

שמתי לב בכתיבה שלך שאת ממש נזהרת לא לערוף לי את הראש, דהיינו ניסית לעמוד בכללי המשחק, חרקת שיניים, כיווצת אצבעות והצלחת
את בהחלט משובחת ואני ממשיכה איתך את המשחק למה מראה של שמן נקשר עם כשלון, או מתפרש ככשלון. בואי נדבר על מידה 46 לא על מידה 56 בהנחה שמחוג הסקסאפיל המעודכן להיום עומד על 38-40 ? למה אי אפשר לאהוב טוסיק גדול ? למה חגורת שומן נעימה באזור הבטן מעידה על שנאה עצמית ?
 

תילתולה

New member
ההתייחסות מושפעת מתכתיבי אופנה

אבל גם מרגישות של אנשים למראה אסתטי, לסטנדרט או לנורמה של מראה. הנורמה מתבטאת לא רק ביחס לשמנים אלא גם לרזים מדי (תתפלאו) או לנמוכים מהממוצע או לחריגים אחרים במראה, בהתנהגות או ביכולות. ילדים קטנים כבר מבחינים במה שנורמטיבי ומה שלא, בין השאר על פי מה שהסביבה מאותתת להם. ההתייחסות הזו נרכשת וכמובן אינה מולדת. תכתיבי אופנה - כולנו מושפעים (מעין "שטיפת מוח") ממודלים שמופיעים כל הזמן בעיתונות, בטלוויזיה, בסרטים ועוד. אלו מכתיבים לנו במידה רבה איך נראה, מה נחפש בחנות בגדים (ולאיזו מידה ננסה בכוח להיכנס), איזו הצגה נלך לראות ומהו המודל הרצוי לבן הזוג שלנו. להיות שמן או למשל להתלבש שלא לפי צו האופנה = להיות שונה מהמודלים שכולנו מכירים = כשלון. אם רזון (כמו יופי) מסמל בריאות, שמחה, חיוניות, ראש צעיר וכדו', הרי שלהיות שמן זה להיות בדיוק ההיפך ממודל היופי, החיות, הבריאות, השמחה = כשלון. בנוסף, שמנים רבים לא רוצים בני זוג שמנים (כשלון נוסף? להסתכל על בן הזוג במראה ולראות את מה שהם לא רוצים לראות - את עצמם שמנים?) --- אבסורד. דוגמא שהיא למעשה מצב נפוץ: בחורה יוצאת לדייט הבחור מסרב לצאת איתה פעם נוספת בגלל שהיא שמנה אך ורק בגלל שהיא שמנה. היא נכשלה, למה? כי היא מקסימה, חכמה ומוכשרת אבל הבחור לא רצה אותה אותה. אוסף תחושות האכזבה מאותם בחורים מתורגם בסופו של דבר לתחושת כשלון. באופן דומה גם אדם שמן שמחפש עבודה ותולה (במידה רבה בצדק) את העובדה שלא קיבלו אותו לעבודה בזה שהוא שמן. אני לא יודעת אם עמדתי במשחק. מקווה שכן
 
תילתולה את שחקנית מולדת

את מעלה נושא מעניין אפנה, ותכתיבי אפנה. לטובתך, ולטובת כל מי שמתעניין אני אצרף אחרי התשובה שלי, מאמר באנגלית מ- about.com שאם נרצה במסגרת המשחק להתייחס אליו, נוכל. אפנה מתחברת אצלך עם שטיפת מוח, דהיינו, סוג של ביטול של חשיבה עצמאית. תקני אותי אם טעיתי עד כמה אנחנו לכודים ברשתה של העין הצבורית ? איזה מקום יש לעין הפרטית ? (מתחבר לדוגמה שנתת על הדייט של הרזה והשמנה
) אני הולכת לחפש לך את המאמר
 
הגדרות "אפנה" מתוך about.com

A definition of fashion From Cynthia Nellis,Your Guide to Women's Fashion. What it is, who decides what's 'in' Fashion is always changing, slightly elusive, extremely seductive. It has the power to transform an image and make a social statement. What is fashion anyway? Dictionary.com's definitions: The prevailing style or custom, as in dress or behavior: out of fashion. Something, such as a garment, that is in the current mode: a swimsuit that is the latest fashion. The style characteristic of the social elite: a man of fashion. To some, fashion is an art form. To others, it is almost a religion. But for most people it is a method of utilizing clothing, accessories and hair to show or hide something about yourself. You can use fashion to express yourself, to serve as an extension of your personality: goth, skater, soccer mom, professional. Or you can use fashion to disguise your true self: a conservative in vamp clothing, a vamp in conservative clothing. Fashion statements can be made with clothes, accessories, shoes, hair, makeup, even your cellphone. Who decides what's in? Designers can greatly influence what direction fashion will go in. Tom Ford of Gucci and YSL, Miuccia Prada of Prada and Miu Miu, Marc Jacobs of Marc by Marc Jacobs, Marc Jacobs and Louis Vuitton are all considered directional designers (Ford for sexy looks, Prada for remixing classics, Jacobs for vintage-inspired styles). Working five or six months ahead of the season, the press attends fashion shows presenting designer collections; the media will then give editorial coverage to trends they think their readership is interested in. Store buyers work many months in advance of the season to place orders with manufacturers for styles they think their customers will want to buy. Celebrities and other opinion leaders (socialites and other glitterati) are usually the first to sport new looks, spurring the buying public into accepting emerging trends. So everyone from big-name designers to celebrities may be behind influencing the direction fashion will go in. But ultimately, it is you, the consumer, who will decide what is "in" when you choose whether or not to buy into a trend. Where are the world's fashion centers? New York, Paris and Milan are considered the major hubs for designers and manufacturers of fashion apparel and accessories. London, Los Angeles, Toronto, Hong Kong, Sydney and Sao Paolo, in addition to hundreds of other smaller market areas are host to excellent designers and manufacturers. How can I work in fashion? Depending on what you want to do -- from designing to retailing -- there are many paths you can take to get to your destination. Education is a vital ingredient: many universities offer excellent fashion merchandising courses. Work experience is another necessary step to working as a professional in the fashion industry. Experience at the retail level (as a sales person in a store) is a great way to get a feel for how consumers buy, mix or reject clothing. Many students are initially attracted to fashion because it seems like a glamorous business: to some degree it is. But the majority of clothing and accessories that are designed, manufactured and sold have absolutely nothing to do with the glitzy shows associated with famous designers. The majority of people working in fashion have behind-the-scenes jobs at less-than-glamorous wages. Regardless, most who work in the industry are charged by its vibrancy and creativity and get rewards other than fame and fortune (a fun job, creative outlet, etc.). Fashion matters, crazy clothes Even if you say you don't care about fashion and don't dress to make a statement, you are making a statement (that you don't care about fashion). Why care about fashion? Most people pay attention to fashion in small doses which is a very healthy way to approach it. They make sure wardrobes are in step with the times and even indulge in a trend or two each season. A few reasons why fashion is still relevant: It shows your thinking is modern and flexible (e.g. willing to accept and process new ideas). Fashion has escapist qualities to help you deal with the pressures of the world (For example: your country may be at war, but you've "escaped" by dressing in the season's fluffy ruffles that make you look like you don't have a care in the world). Everything you put on sends a message. Why are most designer clothes so outrageous? Fashion has almost nothing to do with good taste: it is a force that is beyond such practical considerations. The clothes that are presented at the fashion shows are often exaggerations of a theme. Some designers such as John Galliano (Christian Dior) go to great lengths to present extravagant looks that no one in their right mind would wear on the street. These collections are part marketing (to grab media and consumer interest in a designer line) and part artistic expression. By the time they reach the stores, most looks are edited by buyers to be salable (hemlines dropped an inch or two, elements of the original look are put onto more understandle pieces, etc.).
 

spectacular

New member
שמן קצת או שמן הרבה

המחשבה המקובלת היא שאף אחד לא רוצה להיות שמן, לא קצת ובטח לא הרבה, אנשים השמנים "רק" קצת,בדרך כלל נראים כנאבקים עם עצמם בכל הקשור למשקלם, נראה שזהו מצב מעבר ללהיות שמן "הרבה" נראה שאדם כזה היה רזה עד לא מזמן, ובקרוב מאוד, יהיה שמן יותר, זה אינו נראה מצב סטטי אלא מתקדם, כמו תסריט ידוע מראש, אדם השמן "רק" קצת, נוטה לשתף את הסביבה במאבקו לרזות, למשל ידבר על הדיאטה החדשה,וכדומה, לא פגשתי אדם שמן קצת או הרבה שאמר, אני רוצה להיות שמן, אני אוהב לראות את עצמי שמן, אנשים אומרים -רזה זה יפה,ולא -שמן זה יפה. אדם השמן קצת ,בדרך כלל יביע תיסכול מעודף משקלו, תיסכול, כשלון, זה בא מהאדם השמן עצמו.
 
האם יש מקום שהשמן רק קצת

ישתף את הסביבה בסוג שלמאבק לרזות ? ולמה בכלל ששמן רק קצת מידה 46 יהיה בבחינת מצב צבירה בתהליך,או ימי ביניים כאלה או שירזה או שימשיך להשמין ? למה החברה לא מניחה לו , למה הוא לא מניח לעצמו
 
למעלה