להיות שמן זה בראש..................
שלום לכל חברי/ות הפורום זו הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה ולמעשה הפעם הראשונה שבה אני מתייחס לבעיית עודף המשקל שהייתה לי (פיזית) ועדיין נותרה לי (נפשית). מה זה להיות שמן?. להיות שמן זה לדעתי מין מראה ששמה החברה שלנו כדי להראות לנו עד כמה חלק מחבריה לא מצליחים לעמוד בפיתוי. למעשה לנו כחברה יש יחס מאוד צבוע לאוכל ולשומן. מחד אנחנו כל הזמן בחברת השפע המערבית מדברים על אוכל, מתענגים על מעדנים בפרסומות של תעשיית המזון ומאידך פשוט מתייחסים בשאט נפש לשומן ולשמנים. הייתי ילד שמן. לדעתי מצאתי פורקן לבעיות הרגשיות שהיו לי על ידי אכילה של מתוקים ובעצם בשלב מתקדם לאכילה כפייתית של כל הבא ליד. ההורים המודאגים שלי שלחו אותי לרופא שיבדוק אם ישנה איזושהיא בעייה איתי. הדיאגנוסטיקה שלו הייתה חדה:"לילד אין שום בעייה פרט לכך שהוא שמן מדי וצריך להפסיק לאכול. ביום שיאכל את מה שהוא באמת צריך הוא ירזה". וזו הייתה האמת האכזרית. הילדים התעללו בי. קראו לי בשמות גנאי. אני זוכר שנים אחרי שרזיתי שמישהו היה צועק שמן העור שלי היה מצטמרר. אני יודע היטב איזה גיהינום עוברים בעלי עודף המשקל יום יום. זהו מין מעגל קסם כזה שנשאבתי לתוכו בלי יכולת לברוח החוצה. בעיות רגשיות - חוסר יכולת לפתור אותן - אכילת יתר - רגשי אשמה וחוזר חלילה. מין מסע מטורף של הרס ושנאה עצמית. הפתרון צריך להיות רדיקלי. להשתנות. ואוי כמה שזה קשה. לדעתי חייב להיות משולב בטיפול של ירידה במשקל בעיקר גם בנושא של הטיפול הנפשי. למה את/ה אוכל יותר מדי ? מה יוצא לך מזה שאת/ה שמן מדי? 99% מהדיאטות נכשלות לדעתי בנקודה הזו. רוב רובם של האנשים פשוט חוזר בשיטת היו-יו להרגליו הישנים ומעלה במהירות רבה את אשר הורידו בעמל כה רב. אני זוכר אחר כך שנים אחרי שירדתי במשקל שלגוף שלי לקח לא מעט זמן להתרגל למשקלו החדש והייתי חוטף קריזות של אכילה מטורפת. וכן לכמו לכל דבר בחיים יש את המחיר שלו. עד היום אפילו כשאשתי אפתה לכבודי עוגת יום הולדת סירבתי בנימוס אבל, בתקיפות אפילו לטעום. הפחד הזה להשמין - קשה להסביר את זה למי שלא היה. הפחד לאבד שוב את השליטה ולהפוך להיות כמו בהמה. אני ניום כבר למעלה מ-30 שנה כבר במשקלי החדש. אבל אני יודע שבתוך תוכי עד יומי האחרון תמיד יקנן החשש........
שלום לכל חברי/ות הפורום זו הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה ולמעשה הפעם הראשונה שבה אני מתייחס לבעיית עודף המשקל שהייתה לי (פיזית) ועדיין נותרה לי (נפשית). מה זה להיות שמן?. להיות שמן זה לדעתי מין מראה ששמה החברה שלנו כדי להראות לנו עד כמה חלק מחבריה לא מצליחים לעמוד בפיתוי. למעשה לנו כחברה יש יחס מאוד צבוע לאוכל ולשומן. מחד אנחנו כל הזמן בחברת השפע המערבית מדברים על אוכל, מתענגים על מעדנים בפרסומות של תעשיית המזון ומאידך פשוט מתייחסים בשאט נפש לשומן ולשמנים. הייתי ילד שמן. לדעתי מצאתי פורקן לבעיות הרגשיות שהיו לי על ידי אכילה של מתוקים ובעצם בשלב מתקדם לאכילה כפייתית של כל הבא ליד. ההורים המודאגים שלי שלחו אותי לרופא שיבדוק אם ישנה איזושהיא בעייה איתי. הדיאגנוסטיקה שלו הייתה חדה:"לילד אין שום בעייה פרט לכך שהוא שמן מדי וצריך להפסיק לאכול. ביום שיאכל את מה שהוא באמת צריך הוא ירזה". וזו הייתה האמת האכזרית. הילדים התעללו בי. קראו לי בשמות גנאי. אני זוכר שנים אחרי שרזיתי שמישהו היה צועק שמן העור שלי היה מצטמרר. אני יודע היטב איזה גיהינום עוברים בעלי עודף המשקל יום יום. זהו מין מעגל קסם כזה שנשאבתי לתוכו בלי יכולת לברוח החוצה. בעיות רגשיות - חוסר יכולת לפתור אותן - אכילת יתר - רגשי אשמה וחוזר חלילה. מין מסע מטורף של הרס ושנאה עצמית. הפתרון צריך להיות רדיקלי. להשתנות. ואוי כמה שזה קשה. לדעתי חייב להיות משולב בטיפול של ירידה במשקל בעיקר גם בנושא של הטיפול הנפשי. למה את/ה אוכל יותר מדי ? מה יוצא לך מזה שאת/ה שמן מדי? 99% מהדיאטות נכשלות לדעתי בנקודה הזו. רוב רובם של האנשים פשוט חוזר בשיטת היו-יו להרגליו הישנים ומעלה במהירות רבה את אשר הורידו בעמל כה רב. אני זוכר אחר כך שנים אחרי שירדתי במשקל שלגוף שלי לקח לא מעט זמן להתרגל למשקלו החדש והייתי חוטף קריזות של אכילה מטורפת. וכן לכמו לכל דבר בחיים יש את המחיר שלו. עד היום אפילו כשאשתי אפתה לכבודי עוגת יום הולדת סירבתי בנימוס אבל, בתקיפות אפילו לטעום. הפחד הזה להשמין - קשה להסביר את זה למי שלא היה. הפחד לאבד שוב את השליטה ולהפוך להיות כמו בהמה. אני ניום כבר למעלה מ-30 שנה כבר במשקלי החדש. אבל אני יודע שבתוך תוכי עד יומי האחרון תמיד יקנן החשש........
