לכ"א הניסיון שלו
ישראל אני מאוד מכבד את היכולת שלך לחוש בשגיאות ולהודות בהן. אישית, עד היום, גם כשגיליתי ששגיתי, לא הרגשתי שביזבזתי זמן עד כה, הרי השתפרתי והתקדמתי כך שביכולתי להבין ולגלות עוד שגיאה ולעגל עוד פינה. שוב, אני לא מתחבר אל הדוגמא הזו באופן אישי, בשל הנסיון השונה: אני אינני מתרגל עבודת קרקע כלל. במודע, ובידיעה שזהו תחום נפלא ועמוק רק שכחובב עוד לא היה לי את הזמן להכיל גם אותו (בזמנו, כשהיה לי הזמן, העדפתי להעמיק בעולם הבעיטות, רציתי להעמיק גם באיגרוף ובהאבקות קרקע אך לא הספקתי). מאידך, קל לי יחסית לקבל את ההתייחסות של המורה שלי לנושא כמו האפשרויות להמשיך משם, ועל איכות הנעילה בקרקע - שהרי שלמה דוד סנסי הוא איש ג'ודו במקור. יותר מכך, מייסד קורינדו אייקידו היה איש של ג'ודו מסורתי (עד היום לא הצלחתי למה הכוונה בדיוק, כי היא למשהו כללי יותר מאשר הקודוקא) ואת בנו הצעיר הוא שלח ללמוד קודוקאן ג'ודו. יש אצלנו בשיטה "משחק חופשי" שאיננו רחוק בהרבה מ"ספארינג" כאלמנט משמעותי ומובנה בתהליך הלימוד. לפחות בתקופות מסויימת של הלימוד היה ברור כי אם בן-הזוג שהוטל יכול להמשיך בקלות מהקרקע ולהפיל אותך, בלי שתינחת עם ברך/מרפק על ראשו/צלעותיו הוא יעשה זאת. הצירוף של ישראלים צעירים ל"משחק החופשי" הבטיח תקופה מסויימת בהתקדמות שבה התירגול הזה היה יותר מדמה קרב ופחות לימודי, עד שהערות המורה הופנמו. ושני המשפטים האחרונים קשורים בהרבה נסיון משני הצדדים. רוב טכניקות הריתוק של האייקידו לא מתאימות לריתוק לזמן ארוך. אלו טכניקות מעולם הג'ו-ג'וטסו העתיק שנועדו רק לריתוק מעכב, כזה שמאפשר למרתק להוציא את החרב הקצרה/הסכין מנדנה ולסיים את העימות באופן טרמינלי. אני מאמין גדול בתפיסה של "אין חדש תחת השמש" כשמדובר בעולם הלחימה בידיים ריקות. זה לא פוסל את ערכו של "הגילוי העצמי", להיפך, אחד הדברים הכיפיים הוא לגלות משהו בעצמי, לדבר עליו עם המורה, ובערב הסרטים הבא לראות שהוא מצא וידיאו של מישהו שהדגים זאת במסגרת מופע של שיטת כזו או אחרת. אמיר