ארטישוק מלובן
New member
לבטים לאחרי התואר
שלום. אני לקראת סיום שנה ב' באחת משתי האוני' המובילות. ממוצע סבבה – לא מצטיין דקאן או משהו אבל אזור 87, מספיק להתמחות טובה. גם אני הייתי אידאליסט שחלם להיות לוחם צדק. התחום שמעניין אותי הוא התחום הציבורי – חוקתי, מנהלי, פלילי – כל מה שיוצר שינוי אמיתי על הסביבה. בזתי לכל "רודפי הבצע" למיניהם.
התחלתי טרום-התמחות במשרד פרטי נחשב שעוסק בתיקים גדולים של משפט מנהלי. דווקא כדי לראות אם משרד פרטי זה נורא כמו שחשבתי. רציתי לראות איך נראית עבודה של מתמחה ועורך דין. בהתחלה היה נחמד ומעניין, שינוי מרענן מהלימודים. אבל אז התפכחתי. ראיתי ש-90% מהעבודה של עורך דין זה ברמה של ריב ילדים בכיתה ג': לכתוב מכתבים ולטעון כל טענה, מגוחכת ככל שתהיה, ולהאשים את הצד השני בחוסר תום לב. ממש משחק בקקה. לא מאתגר בשיט ולא מהווה עניין אינטלקטואלי. וגם המתמחים – לשבת באופן-ספייס הזה מול מחשב ולעשות עבודה משפטית אבל טכנית, כמו בחווה, כמו סוללות של מטריקס. מדכא.
אחרי השחרור עבדתי בכל מיני עבודות – תעשייה, אבטחה. כל החיים אני רגיל להגיע לעבודה בה סופרים את השעות עד שעובר הזמן ואפשר ללכת הביתה. אני רוצה לעשות משהו שיש לי תשוקה אליו, עבודה שאני רוצה ללכת אליה, שאני חוזר וממנה ורק רוצה ללכת אליה שוב. כשאני מסתכל על עבודה של עו"דים ומתמחים אני רואה עבודה שתגרום לי לספור את השעות עד שהולכים הביתה ואני לא רוצה לעבוד בעבודה כזאת כל חיי. לא נראה לי שזה ציפייה מטורפת או מוגזמת לעשות מה שאני אוהב לפרנסתי.
בהתחלה רציתי להיות תובע (כן, כמו ג'ק מקוי). אבל ככל שאני לוקח יותר קורסים במשפט פלילי אני פחות נמשך לתחום הזה (מאוד פרימיטיבי משפטית) ויותר לתחום הפילוסופי-חוקתי.
במסגרת העניין הכללי שלי בתחומים האלה, לקחתי חטיבה בפילוסופיה פוליטית (בחוג למדע המדינה). מה אני אגיד לכם? תענוג. זה כמו 16 נ"ז של תורת המשפט (לא סרקסטי). אני אוהב ללכת לשיעורים ונהנה מכל רגע. אני מרגיש שזה הרבה יותר מעניין אותי ממשפטים. לפעמים אני לא מבין איך אפשר להתעסק בשטויות כמו נזיקין וחוזים כשיש לנו דברים הרבה יותר בוערים כמו להחליט האם תיתכן מדינה יהודית ודמוקרטית?! זהו הלך הרוח שלי לאחרונה. זה התחום שממש מדליק אותי.
אני יודע שאין בהכרח ניגוד בין משפט ופילוסופיה פוליטית ובהחלט המשפט החוקתי הוא נקודת השקה ביניהם, למשל רות גביזון ואמנון רובינשטיין הם מודלים שלי לצורך העניין.
אבל אני כן חושב שיש ניגוד בין הדברים האלה שמעניינים אותי, לבין להיות עו"ד.
בנוסף לכול, יש את עניין הכסף. לא נעים להודות, אבל צריך להתפרנס. הכסף במשרדים הגדולים הוא כסף טוב. אני רואה את זה מסביבי כל הזמן ואני יכול לומר שזה מאוד מפתה. מצד שני אני רואה איך עו"דים נשארים עד שעות מאוחרות ובקושי רואים את הילדים. אני ובת הזוג שלי רוצים להביא ילדים בעתיד הלא רחוק. אני לא רוצה להיות אבא נעלם.
אני לא חושב שאפסיק את התואר במשפטים אבל החשק להיות עו"ד ירד לי מאוד לאחרונה. קשה לי להחליט מה אעשה אחרי התואר. אני גם לא בונה על קריירה אקדמית יותר מדי. יש לכם לבטים דומים? מה הייתם עושים במקומי אחרי התואר?
שלום. אני לקראת סיום שנה ב' באחת משתי האוני' המובילות. ממוצע סבבה – לא מצטיין דקאן או משהו אבל אזור 87, מספיק להתמחות טובה. גם אני הייתי אידאליסט שחלם להיות לוחם צדק. התחום שמעניין אותי הוא התחום הציבורי – חוקתי, מנהלי, פלילי – כל מה שיוצר שינוי אמיתי על הסביבה. בזתי לכל "רודפי הבצע" למיניהם.
התחלתי טרום-התמחות במשרד פרטי נחשב שעוסק בתיקים גדולים של משפט מנהלי. דווקא כדי לראות אם משרד פרטי זה נורא כמו שחשבתי. רציתי לראות איך נראית עבודה של מתמחה ועורך דין. בהתחלה היה נחמד ומעניין, שינוי מרענן מהלימודים. אבל אז התפכחתי. ראיתי ש-90% מהעבודה של עורך דין זה ברמה של ריב ילדים בכיתה ג': לכתוב מכתבים ולטעון כל טענה, מגוחכת ככל שתהיה, ולהאשים את הצד השני בחוסר תום לב. ממש משחק בקקה. לא מאתגר בשיט ולא מהווה עניין אינטלקטואלי. וגם המתמחים – לשבת באופן-ספייס הזה מול מחשב ולעשות עבודה משפטית אבל טכנית, כמו בחווה, כמו סוללות של מטריקס. מדכא.
אחרי השחרור עבדתי בכל מיני עבודות – תעשייה, אבטחה. כל החיים אני רגיל להגיע לעבודה בה סופרים את השעות עד שעובר הזמן ואפשר ללכת הביתה. אני רוצה לעשות משהו שיש לי תשוקה אליו, עבודה שאני רוצה ללכת אליה, שאני חוזר וממנה ורק רוצה ללכת אליה שוב. כשאני מסתכל על עבודה של עו"דים ומתמחים אני רואה עבודה שתגרום לי לספור את השעות עד שהולכים הביתה ואני לא רוצה לעבוד בעבודה כזאת כל חיי. לא נראה לי שזה ציפייה מטורפת או מוגזמת לעשות מה שאני אוהב לפרנסתי.
בהתחלה רציתי להיות תובע (כן, כמו ג'ק מקוי). אבל ככל שאני לוקח יותר קורסים במשפט פלילי אני פחות נמשך לתחום הזה (מאוד פרימיטיבי משפטית) ויותר לתחום הפילוסופי-חוקתי.
במסגרת העניין הכללי שלי בתחומים האלה, לקחתי חטיבה בפילוסופיה פוליטית (בחוג למדע המדינה). מה אני אגיד לכם? תענוג. זה כמו 16 נ"ז של תורת המשפט (לא סרקסטי). אני אוהב ללכת לשיעורים ונהנה מכל רגע. אני מרגיש שזה הרבה יותר מעניין אותי ממשפטים. לפעמים אני לא מבין איך אפשר להתעסק בשטויות כמו נזיקין וחוזים כשיש לנו דברים הרבה יותר בוערים כמו להחליט האם תיתכן מדינה יהודית ודמוקרטית?! זהו הלך הרוח שלי לאחרונה. זה התחום שממש מדליק אותי.
אני יודע שאין בהכרח ניגוד בין משפט ופילוסופיה פוליטית ובהחלט המשפט החוקתי הוא נקודת השקה ביניהם, למשל רות גביזון ואמנון רובינשטיין הם מודלים שלי לצורך העניין.
אבל אני כן חושב שיש ניגוד בין הדברים האלה שמעניינים אותי, לבין להיות עו"ד.
בנוסף לכול, יש את עניין הכסף. לא נעים להודות, אבל צריך להתפרנס. הכסף במשרדים הגדולים הוא כסף טוב. אני רואה את זה מסביבי כל הזמן ואני יכול לומר שזה מאוד מפתה. מצד שני אני רואה איך עו"דים נשארים עד שעות מאוחרות ובקושי רואים את הילדים. אני ובת הזוג שלי רוצים להביא ילדים בעתיד הלא רחוק. אני לא רוצה להיות אבא נעלם.
אני לא חושב שאפסיק את התואר במשפטים אבל החשק להיות עו"ד ירד לי מאוד לאחרונה. קשה לי להחליט מה אעשה אחרי התואר. אני גם לא בונה על קריירה אקדמית יותר מדי. יש לכם לבטים דומים? מה הייתם עושים במקומי אחרי התואר?
