אמנם מעודי לא הייתי בטיש (מחדל)
אבל אני מרשה לעצמי בכל זאת, להעיר. אני חושבת שזאת ממש ממש הדוגמה לחוסר סובלנות חרדית, שאנחנו לא רוצים לעצמנו. תחת טיעון ה"להתחשב בבגדים" התקיפו אותי באיזור שבטי ישראל בירושלים כי שרווליי היו קצרים לטעמו של אי-מי. ועכשיו, בן-הצבי, אתה שואל אם זקנך מגוחך בעיני אי-מי? מה אכפת לך? אם זקנך מגוחך בעיניך, זה עניין אחר, שיש לדון בו בכובד ראש במצבך. אבל בעיני אחרים? סליחה?? את מי אתה מנסה לרצות? את באי הטיש? את שאר יושבי המקום? את כולם? אתה בתהליך עמוק של שינוי. תעשה דברים כשיבוא לך, בקצב שלך, ובשבילך. אם אתה חש מטופש להחליף בגדים בשירותים - אז לא צריך (been there...) ואם כיף לך להחליף בגדים בשירותים וזה בעיניך טעם החופש, אז קדימה (done that...). אבל לנהל דיון סביבך, מי בעד מי נגד, נראה לי לא נכון. זאת אמורה להיות החלטה אישית. ולמי שנבוך אני מציעה לשאול מדוע ולמה הוא נבוך, וכיצד להעביר את המבוכה מבפנים, ולא מה אפשר לעשות כדי להעביר את הגורם למבוכה. שחר