לא

melancholy man

New member
לא ../images/Emo32.gif

לא באמת, זה לא שרשור ה
, אני מתחיל כזה (שאפילו קופץ) עוד מעט. זה בסך הכל שרשור הכרות, לפי דעתי הפעם האחרונה שהיה כזה בפורום היה ממש בשבוע הראשון ואני אישית לא השתתפתי בו. זה הולך ככה, כל מי שרוצהף יכתוב כמה מילים על עצמו (לא אין לי שאלון דבלי) וככה נכיר אחד את השני יותר טוב. אני חושב שאני אנסה להתחיל, אני melancholy man, פעם הייתי הניבלונגים והיום, מידיי פעם (בעיקר בצ'אט) אני גם יענקלה. התחלתי לשמוע מוסיקה באופן יזום ואישי (כלומר לקנות מוסיקה) בערך בגיל 14 מה שאומר שאני אוסף תקליטים, דיסקים (וגם קלטות לא עלינו) כבר כמעט 20 שנה. במהלך השנים האלה הטעם שלי עבר המון שינויים, בהתחלה הוא היה משהו שאפשר להגדיר אותו כ"כל מה שההורים שלי לא יהיו מוכנים שאקשיב לו", כלומר מה שיותר רועש מה שיותר עצבני וכמובן מה שיותר גיטרות, ככה הגעתי, אולי בדרך מקרה ל"חומה" של פ"פ, שקניתי כמעט בזמן אמת, לאחר ששמעתי פעם ראשונה ברדיו, מוסיקה שאשכרה מצאה חן בעיני, במשך שנה או יותר כל מה ששמעתי הייתה היצירה המבולבלת והמגלומנית הזו של ווטארס, כשמידיי פעם אני נוסע לקנות עוד פינק פלוייד, כל זה עד ששמעתי לראשונה את אטוםם הארט מאדר, ששינה משהו אצלי, ושלח אותי, גם לסיקסטיס וגם לפרוג. אחרי תקופה קצרה של פרוג, כזו שגורמת לך להכנס לדיונים ארוכים עם עצמך (כי אף אחד לא מתעניין) על מהות האומנות ומי כן ומי לא רצה להרוויח כסף מהמוסיקה, גילתי את הבלוז והרוק היותר פשוט, בדרך אספתי עוד כמה אהבות, כמו האולמנים, CCR והבאנד האמריקאים ובעיקר המון אהבתי לרוק והפופ הבריטי של שנות השישים. דרך הרוק הפסיכדלי הבריטי הגעתי ל cream ולמערכת היחסים הרצינית היחידה שהייתה לי עד היום (והחזיקה מעמד יותר משבוע): אריק קלפטון. דרך cream התודעתי גם לממשיכי דרכה מהצד הכבד, לד זפלין דיפ פרפל ושאר להקות הרוק הכבד, שרובן אומנם לא נשארו איתי, אבל התאימו מאוד לתקופה מאוד בחיים שלי. את הטעם שלי היום את פחות או יותר מכירים. אז מה אתם רוצים לכתוב על עצמכם?
 

MajorWinters

New member
אהלן../images/Emo19.gif

אני MajorWinters ופעם הייתי ידוע כSith Master... ובנוסף יש את ה
שמלווה אותי. נתתי לעצמי את התואר סגנו של גרימבל גראמבל במהפכת היענקלה (אולי משום שרק אנחנו משתמשים בזה). נכנסתי לעולם הזה כמו הרב- דרך "מדרגות לגן עדן" של לד זפלין, ולאחר הכרות עם עוד מספר להקות חיפשתי פורום בנושא... ציפיתי לפורום יותר ספציפי ובסוף הגעתי למקום נהדר כשכזה. היום אני פלצן, או פרוגר אם תרצו, אני בטוח שאתבגר לתוך עוד דברים (יחד עם הפרוג)- אבל בנתיים אני נהנה, שוחה עם זה לעומק, ועדיין לא מתקרב אפילו לקרקעית... הדיסק הראשון שלי היה לד זפלין 4. הראשון שקניתי היה חצרו של המלך ארגמן, אחרי אקווהלאנג התחלתי להגדיר את עצמי כפלצן! את הטעם שלי פחות או יותר אתם מכירים... אם תרצו או לא- כי אני נודניק! יחי הצ'ט!
 

HelterSkelter1

New member
Hello Hello

אני HelterSkelter (ה-"1" בסוף השם שלי זה סתם בולשיט). כשראיתי את הפורום הזה לראשונה, כבר לפני די הרבה זמן, לא כל כך אהבתי אותו, וביקרתי בו אולי פעם בחודש או יותר, עד שראיתי שמדברים על חלק דברים שאני אוהב, אז הצטרפתי לאט לאט. בצעירותי שמעתי מוזיקה קלאסית בבית, בכפייה יש לציין. אולי זה עזר, מי יודע
האלבום הראשון שהיה שלי באמת (לא כולל אוסף של שירי ג'יימס בונד) הוא ה White Album של הביטלס, שנקנה בניו יורק לפני כמעט 4 שנים. עד אז שמעתי אוספים של הביטלס. מאז התחלתי לשמוע הביטלס באדיקות בערך שנה וחצי. מאז הטעם המוזיקלי שלי היה בעצם הצטרפות המונית של עוד ועוד להקות. כך יצא שלא השלמתי כמעט דיסקוגרפיה של אף להקה עם מספר לא קטן של אלבומים. אחרי הביטלס גיליתי את פינק פלויד ואחר כך את קווין. אחר כך הגיע מפץ הפרוג הגדול, שכולל את כל הלהקות הגדולות כמעט, וגם להקות מודרניות, משנות השבעים ועד היום. במקביל התחלתי להתעניין במוזיקה קלאסית, שבה אני לא מכיר הרבה עד היום, אבל אני עובד על זה (בעיקר מוזיקה מהתקופה המודרנית והרומנטית). לא קרה בעצם שהפסקתי לאהוב להקה מסויימת (אולי למעט בוב דילן, שגם אותו לא ממש אהבתי, והיום אני לא ממש "לא אוהב" אותו) רק הצטרפו להקות וסגנונות חדשים. כיום אני שומע רוק, פרוג, פיוז'ן, מוזיקה קלאסית, קצת ג'אז ועוד כל מיני ומיני. הגעתי למצב שבכל מוזיקה שהיא מספיק מיוחדת ומעניינת, אני יכול למצוא עניין, ללא קשר לסגנון. NP - Ahvak - Ahvak הנה המלצה חמה למי שעדיין לא מכיר
 

Abbe Faria

New member
מה.. גם אני?

טוב, אז אני Abbe Faria, פעם בעבר הלא כ"כ רחוק הכינוי שלי היה Grimble Grumble ויש אנשים שלא קשורים לפורום הזה שמכנים אותי לעתים "טל לסנר" (אנשים מנותקים מהמציאות לחלוטין). יצאתי לאוויר העולם ב9 במאי 1982, אמא שלי היתה (ועדיין) מורה, אבא לא... ההיכרות שלי עם מוסיקה התחילה איפשהו בגיל שנתיים, אבא שלי החליט שאני מספיק מבוגר בשביל להחליף בשבילו תקליטים (כן כן, העצלות זה משהו שעובר בגנים מסתבר) וככה התוודעתי לחפצים השחורים האלה שמוציאים מוסיקה... מתישהו בגיל 4 זה הפך לחפצים כסופים. הדיסק הראשון עם מוסיקה אמיתית (לא כולל כל מני פרפר נחמדים למיניהם, סליחה שבי, סליחה ג'ים קרוצ'י) שהיה "שלי" למעשה היה דיסק שכלל את "סימפוניית הצעצועים" ופטר והזאב שאבא שלי קנה לי בגיל 5... איפשהו לאורך הדרך בין גיל 6 לגיל 12 החינוך שלי נפגע, והפכתי מחובב מוסיקה קלאסית מכובדת לחובב Rock (And/Or) Roll... הדיסק הראשון שקניתי (לא כולל הפסקול של אלאדין) היה האוסף האדום של הביטלאות, ומאז נוספו לי עוד 2/3 דיסקים לאוסף... הגעתי לפורום הנוכחי די במקרה, כמעט שלא כתבתי באף פורום עד אז (ועדיין, למעט הפורום הנוכחי, ופורום מירוצי מכוניות לא בתפוז, אני ממעט לכתוב בפורומים אחרים, אם בכלל)... מהוויכוחים עם גנווווב בתחילת הדרך, החידונים, המשחקים והטורנירים כל מה שנשאר זה איש עצלן, ציני וממורמר שלעתים מטריד מספר אנשים בצ'אט... זה אני, מה איתכם?
 

Chocoholic

New member
סימפוניית הצעצועים ../images/Emo45.gif

היצירה הזו זכתה אצלי לתואר "התקליט הטחון ביותר" לשנת 1985... תואר שהיום קשה לעקוב אחריו עקב ריבוי המתמודדים. מבחינתי, זה ה "piper at the gates of dawn" של המוסיקה הקלאסית. וכל זאת בגיל 4.
 

yushii

New member
אם כן, שלום

אני יחסית חדש בפורום, כמה חודשים טובים, לא כולל חודש של קריאת מאמרים. קוראים לי יושי, לצורך הענין כמובן, אני בן 22 ממרכז הארץ. תמיד אהבתי מוזיקה, אבל השלב שבו התחלתי ממש לחקור אותה היה לפני 4 שנים עם SELLING ENGLAND ואף כתבתי על כך מאמר. בזכות הפורום הזה שמעתי בשנה האחרונה יותר מוזיקה ואלבומים מכל השלוש שלפני כן, ואני נמצא במצב שבו אני מסתכל בגאווה אחורה (בעיקר רוק בריטי משנות ה-60, ופרוגרסיב - כ-20 אלבומים בסיסיים) ובציפייה מהולה בהתרגשות קדימה (כל דבר שיומלץ פה על ידי מישהו, וכשאתבגר אז מוזיקה קלאסית). יש לציין, כי את השנה הזו התחלתי ב'טומי' של המי ולמרות שאף אחד לא מאמין לי, זה היה ביומולדת 21 שלי, וכמובן שהדבר היחיד שזכרתי מאותה שמיעה ראשונה היה: "I'VE GOTTA FEELING 21 IS GONNA BE A GOOD YEAR" וכמה שפיט צדק. כמו כן, תמיד אהבתי לקרוא ביקורות מוזיקה באינטרנט, ולאחר החרישה היסודית על מומה, גיליתי באורח פתע את הפורום הזה, ומאז, עד כמה שהדבר נדוש, חיי השתנו לבלי הכר. מדהים כמה מוזיקה טובה עושה את החיים עצמם יותר טובים...
 

LadyG

New member
כל מה שרציתם לדעת (או לא)

על LadyG ולא העזתם לשאול. טעמי המוסיקלי עוצב על קו התפר שבין שנות השישים לשבעים. אני יכולה ממש לשים את האצבע מתי זה קרה - כששמעתי פעם ראשונה את ה- Grass Roots שרים את Live for Today. למה
אין לי מושג, אבל משהו גרם לי להרגיש שבמוסיקה יש משהו שהוא הרבה מעבר למה שאני יודעת. תחנות הדרך החשובות בחיי: Dark Side of the Moon שבקע מהפטיפון של השכנים שלי והשאיר אותי חסרת מילים, מתדפקת על דלתם ומתחננת להסברים. קנית התקליט הראשון בגיל 15. השקעתי את מיטב כספי ב- Days of Future Passed ועד היום אני לא מצטערת. הופעת רוק ראשונה - הסגולים בהרכב המיתולוגי כש- Nazareth משמשת כלהקת חימום וכל זה קורה בניו יורק, בשנים שאף אומן רציני לא ידע איפה נמצאת ישראל על המפה (טוב חוץ מצימרמן וכהן). אז מה אני בעצם אוהבת? כל מי שקצת מכיר אותי פה יודע שאני חובבת מודי בלוז גדולה, אריק "אלהים" קלפטון בכל גלגוליו, ג'טרו, סגולים וורודים וכמובן את הסטונס והרכבים פרוגיסטים כמו ELP ו- Yes. ומעבר לאוקיינוס מזריקה חופשי את CCR ישר לוריד, אוהבת מאד את CSN ואם יאנג בסביבה הוא מוזמן כמובן להצטרף. חשה חיבה עמוקה לאולמנים ומכורה לדילן - זו אהבה שהולכת וגדלה עם השנים וכנראה שלגיל יש תפקיד חשוב כאן.גם ל- Doors תפקיד חשוב בחיי ואת קברו של מוריסון אני משתדלת לפקוד פעם בשנה (במידת האפשר). מה משעמם אותי? ג'נסיס ועוד פעם ג'נסיס. כבר השלמתי עם העובדה. ולמרות נסיונות חוזרים ונשנים לתת צ'אנס לפרנק זאפה, בינתיים לא נרשמה הצלחה. ולמרות הכל ואולי בגלל הכל - ארבעת המופלאים. לאן שלא אלך הם יהיו תמיד איתי על כל מכלול השירים שלהם המעולים, הטובים וגם הפחות טובים. (ותפסיקו כבר אתם בפורום ביטלס לחלק ציונים לשירים שלהם - מה זה 4.2 ו- 3.7 השתגעתם?) הכל ביחד יוצר את השלם.
 

קיר קמט

New member
פוקדת את הקבר

אבל מצביעה לכל מיני בריטים ארורים בטורנירים עלומי-שם
 

ThE RhythM

New member
אז גם אני

ובכן...אני הרית'ם (כינוי שקצת מעצבן אותי למען האמת אבל למי יש כוח להחליף) וגם ידוע לכלמיני אנשים משונים שלא נמצאים בפורום כעומר. בן 16, 7 חודשים ו20 יום. למזלי נחשפתי למוסיקה טובה כבר מגיל 0 (הורים מן הסתם) וככה קרה שכששמעתי לראשונה (עצמאית) כלמיני שירים של זפ, דיפרפל, יס ודומיהם, היתה לי תחושת דה ז'ה-וו משונה. בכל מקרה, בערך 14 וחצי התחלתי לשמוע לבד מוסיקה שמתקרבת לנושא הפורום הזה (אתם יודעים- פ"פ, זפ{שהיו נשארו אהבת חיי} וכו') ובדיוק בגיל 15, אחרי לינק ממישהי שכבר מזמן לא כותבת פה הגעתי לפורום. אפשר לומר שהפורום הזה די שינה לי את..הכל. המוסיקה כמובן, שההכרות שלי עם הפורום הזה חשפה לי המוני אומנים וסגנונות שסביר להניח שלא הייתי יודע עליהם שומדבר אם לא הייתי מגיע לפה, ונכון להיום אני כבר מכיר להורים שלי דברים שהיו בתקופה שלהם והם מעולם לא שמעו עליהם. אה כן, וגם נהייתי מאין פריק של חידונים ומשחקונים למיניהם (רמת ההתמצאות שלי בגוגל עלתה פלאים
) אבל מעבר למוסיקה...בזכות הפורום הזה הכרתי ה-מ-ו-ן אנשים טובים, וכמה שנהיו חברים לכל דבר. מבחינת תוכן האנשים (אבל לא רק
) הפורום הזה הכי טוב בתפוז לדעתי... כל זה עוד בלי שהזכרתי כלמיני חנויות (נו אתם יודעים למה אני מתכוון), אתרים (התנ"ך ומתקדם לדוגמא) ועוד כלמיני. זהו...אני חושב מצטער על ההסחפות
 

ThePiper

New member
איך אי אפשר לא להצטרף...

אוקיי, אז אני ThePiper... בת 15.5 (עם דגש על החצי!) ומסתובבת שמועה בין אנשים שלא נמצאים בפורום הזה שקוראים לי שירה (לא יכלו לבחור שם יותר טוב?! כמו ג'ימי פייג' למשל??) נו, רוצים לדעת למה קוראים לי ככה? (סיפור שסופר יותר מדי פעמים): סיבה ראשונה, the piper at the gates of dawn של פינק פלויד שהיו בין הלהקות הראשונות שלי (לפורום הגעתי בזמן שיגעון עצום לכל מה שקשור אליהם, ובמיוחד לסיד בארט
). עוד סיבה, קשורה ללדזפ (הלהקה האהובה עליי ללא ספק) ולשיר סטיירוויי (אל תדאגו זה לא היחיד שלהם שאני מכירה
) בו מוזכר the piper בהקשר של החלילן מהמלין שזה אחד מהסיפורים האהובים עליי, אבל במיוחד אהובים עליי האיורים בספר =) עוד סיבה שהגעתי אליה דיי מאוחר אבל היא גם מתאימה אז הו וול נרשום אותה, החלילן המקסים (טוב, מקסים זו לא בדיוק המילה שהכי מתאימה לתאור שלו) איאן אנדרסון (שאני הולכת לראות בעוד כחודש). והסיבה הכי טיפשית, ניגנתי בחלילית בכיתה ב' =) ואיך הגעתי בדיוק למוזיקה טובה? (עוד סיפור שסיפרתי יותר מדי פעמים): אוקיי, זה משהו שרוב חברי הפורום יוכלו לספר בע"פ גם אם נעיר אותם באמצע הלילה... כשהייתי בת 5, בן דוד שלי החליט להשמיע לאחי קצת דורז. בתור אחת שהאדם היחיד שהיא הכירה הוא אחיה (שגם לא הרשה לה לצפות בMTV ועל כך אני מודה לו) מיד התחלתי להקשיב למה שאחי מקשיב. זנחתי את כל תקליטי יהורם גאון שאמא שלי דאגה להשמיע לי בכל הזדמנות ונהייתי מעריצה הדוקה של ג'יימס וחבורתו... נו טוב על מי עובדים, בעיקר על ג'יימס ^^ (למרות שאת דנסמור יכלתי לזהות בגלל התספורת). ככה זה היה בערך 3 שנים, עוד דורז ועוד דורז, מדי פעם צצו להם לדזפ או פינק פלויד, אבל לא יותר מזה. ואז הגיע התקופה השחורה הראשונה בחיי, אמנם לא נטשתי לגמרי מוזיקה שפויה אבל נהפכתי למעריצה אדוקה של כוח החושך מ-MTV :S ככה זה המשיך בערך עד לכיתה ז' שבה נטשתי את הפרחיאדה של היסודי והגעתי לכיתה קצת יותר נורמלית... יכלתי לחשוף את אהבתי בגלוי ויצאתי מהארון!! כל הדיסקים של פינק פלויד הושמעו בלופ במערכת שלי 24 שעות ביממה, בזמן ששיחקתי פריסל אהבתי נורא לשמוע לדזפ ודיפרפל! ואז הגיע האינטרנט המהיר... חיפשתי וחיפשתי פורומים שאני אוכל להתקבל בהם ולספר על השגעונות שלי, אבל לא ידעתי כלום כמובן =) ואז איכשהו הגעתי לפורום הזה "שם מוזר" חשבתי לעצמי ונכנסתי, לא ידעתי שבלחיצת כפתור אחת חיי ישתנו! מאז הרבה גשרים עברו מעל המים (וכבר הספיקו להמציא ת'צהריים), השתתפתי במשחקים, כתבתי מאמרים ונהפכתי לחברת פורום מן המניין, ואל לנו לשכוח שגם ניהלתי את החידון עם הלסי ורית'ם. חוץ מהמוזיקה הנפלאה שמדברים כאן עליה, הפורום פשוט מלא באנשים מקסימים שאני בחיים לא אוותר עליהם!! אהה וטעם מוזקלי? נווו הדברים הרגילים, לד זפלין, ג'תרו טאל, ביטלס...
 

ThePiper

New member
וכמעט שכחתי!

להודות לעומר שגילה אותי! בלעדייך לא הייתי שורדת את השבוע הראשון בפורום שדיברו בו על לאונרד כהן (שגם היום דיי מפחיד אותי). אז! thank you!
 

TheFly

New member
עכשיו תורי (כי ההוא ...)

אם המלנכולי לא השתתף בשרשור ההיכרות שעשה גנוב אי שם בתחילת הדרך, אז גם אני לא מן הסתם, כי הגענו בו זמנית פחות או יותר (עם יתרון קל לא זוכר למי). אני הוא הזבוב שעל הקיר או TheFly , טעמי המוסיקלי גובש במשך כ-30 שנה מגיל 7 או 8 בערך. זה התחיל במוסיקה עברית שכללה בעיקר את כוורת, אריאל זילבר, תמוז, שלום אריק וכל מה שביניהם. בגיל 10-11 לערך נפתח החלון למוסיקה שמעבר לים זה התחיל בהכוונה של דודתי שנתנה לי בהשאלה את כל הוינילים של פינק פלוייד שיצאו עד אותה תקופה, משם המשכתי לבד ללא יד מכוונת. עבודה בחנות תקליטים בנעוריי עזרה לי לבנות אוסף מכובד של וינילים ולאסוף את האגדות בסדרות. את טעמי כיום רובכם הקבועים לפחות מכירים.
 

Boo9ie

New member
לחצ/י כאן.

כן כן, בדיוק פה. וול דאן. הרי זה לא מעניין איש, אבל גם אני מכורה לעצמי, וזה לא שאתם משלמים על זה, אז. ובכן, אומנם אני לא רואה צורך לציין את הניק, אבל בוגי. וחלק בוגית (האחרון הוא זה שימלא לי בקרוב את הדיסקייה) ואין צורך יותר לבזבז פונטים וירטואלים. טוב, ב21.5.88 קרה מאורע שהוא לא עצוב כמובן, אבל בטח לא משמח מדי, נולדתי. אני מאוד אוהבת מוזיקה, ואני לא מוצאת אף מילה אחרת. זאת אהבה, כי ככהזה. לד זפלין היא הלהקה האהובה עלי. היא הייתה, היא עכשיו והיא תשאר. (ומכיוון שאני משועממת כרגע, רעבה ובמחזור, גרר.. האימה. אשכתב פרפאזה קצרה.) - לד זפלין, הילת ימי, להט לילותי, חטאי, חיי. ל-ד זפ-ל-י-ן. בדל הלשון מטייל לו טיול של שתי טפיפות על תקרת הפה ונוקש, בשלישית, בשיניים. ל.ד זפ.ל.י.ן. הם היו לד, פשוט לד, בבוקר, זוקפים קול דק בוינאמפ אחד. הם היו זפלין בנעלי ההתעמלות. הם היו הלהקה הגדולה ביותר בבית הספר. היו לד זפלין בתעודות הרשמיות. אך בלילות תמיד היו זפ. האם היתה להם בת דמות אחרת, מבשרת? לא היתה, בפירוש לא היתה. לומר את האמת, יתכן שלא היתה כלל בנסיכות על ים ערפלי. סמכו על אוהבת שתמצא לה תמיד סגנון פרוזה מסולסל. גבירותי ורבותי המושבעים, מוצג משפטי מספר אחד הוא מה שהשרפים, שרפי המרום המרומים, הפשוטים וההדורים, התאוו לו, וזעום זעמו להם ולי. הביטו בלהקה הזאת. - אני מאוד אוהבת פרוג, או לפחות אני מאמינה שזאת ברירת המחדל שלי לפני שהגעתי לפורום. קינג קרימזון הם האהובים עלי ועד היום בכל מצברוח אוכל למצוא משהו שיתאים לי. בנוסף, אני אוהבת את רוברט וויאט, ולאחרונה שומעת הרבה את האמיל (אני לא יודעת מה זה אומר עלי, אבל בטח לא טובות). ואם כבר כאן, אני אוהבת את ג'תרו טאל ויש לי כרטיסים לשורה שנייה (ברכותיי). אחד האלבומים האהובים עלי ביותר הוא Love - Forever Changes שלאחרונה אני מבועתת מהמחשבה שאולי הוא לא ימשיך להיות כזה. לכן אני מתעלמת ממנו, מדחיקה את קיומו ובעיקר דוחה את הרגע שבו האהבה שלי אליו יכולה לערער את עולמי הרגשי. אם הייתי צריכה להגדיר את עצמי בשתי מילים, הייתי אומרת 'מעריצת מוזיקה', ומבחינתי ההגדרה הזאת חובקת בתוכה הכל. אם הייתי צריכה לספר על עצמי, הייתי מרגישה לפעמים שיותר קל לי פשוט להרחיב על 10 האלבומים האהובים עלי בכל הזמנים, ולקוות שהצד השני יבין מתוך זה מי ומה אני. (מזמן לא ביקרתי, והציעו לי הצעה מגונה, הא. וזאת שיחה עם עצמי שרק אני מבינה, אבל זה בסדר.) מרבית החיים שלי עוברים בלחשוב כמה שאני לא מעוניינת להיות בשר באטליז (של החיים). לשנוא ביה"ס, לפנטז על נשירה, שזה אומר בעצם הזדקקות נואשות לכסף להלן עבודה, וכך אני ממשיכה לרדוף אחרי הזנב של עצמי. הם ממשיכים לעבור ואני רק מחכה ליום שהם יתחילו. אם הייתי רוצה משהו זה כשרון לשפות (לא שיש לי עניין לתקשר עם אנשים, אבל ניחא), תקלייטיה מדהימה, (לגור עם רומי בסקוטלנד) ולצאת עם תואם (טום) קרוז רק גבוה וחכם. ומכיוון שהיום ט"ו באב (שוב, לא אומר טובות על חי האהבה שאין לי), לפני כשנה וחצי אמרתי לעצמי שאתחתן עם הראשון שיבצע קאבר מספיק מוצלח לLayla. היום אומנם זה לא נותר בעינו, וגם הפסקתי לבכות מהשיר (אני כ"כ נקבה). אבל השיר עדיין אהוב עלי מאוד (לכו להצביע לו בסקר שירי אהבה, דאמט!). ומשהו קטן שרציתי לציין, שאומנם לא ממלא שום מטרה אבל שיהיה. בניגוד אולי למה שחלק חושב וטועה, אני מאמינה שאני אדם טוב. מה שכן, אני פשוט לא כ"כ מייחסת חשיבות לרגשות של אנשים שאני לא אוהבת ו/או מכירה. כך שבעצם אני לא הביצ'ית (עדיין משתמשים במילה הזאת?), אלא אתם פשוט לא מעניינים אותי. אבל לחלוטין אין לי כוונות רעות, רק אהבה לאמת הסובייקטיבית שלי.
אגב, ההודעה הזאת לא הייתה בשביל שתקראו אלא יותר תרפיה ופעילות לשעות לילה מאוחרות (לא אומר טובות על חי המין שאין לי). אם קראתם זה סימן שיש לכם אישיות מדובללת.
 

ThePiper

New member
חחח לא שאכפת לך...

אבל אני מתה עלייך!! D= וברכותיי על האמיל!
 

VeraLynn

New member
סקוטלנד מחכה לנו גם שם נהיה יחדיו:)

עם טירה (+בריכה וכל השאר), עבדי מין ודיסקים במקום קירות
מה את צריכה תום קרוז כשיש לך את רוג'ר? הרבה יותר שווה וגם הרבה יותר נגיש
אוהבת אותך מאוד אנההה!!!
 

Boo9ie

New member
את האהובה עלי מכולם. ../images/Emo25.gif

ובכלל, רוג'ר בתור שפחת המין שלנו, יאמי. (ניב', אתה יכול למחוק את זה בבוקר. אבל אנחנו מתכננים אלאבמה הפיתוח. המשך יבוא.)
 

Paranoid Y

New member
../images/Emo12.gif

שפח מין בבקשה
אני לא מוכן שינצלו אותי!! אני משפח רק בתשלום!! בואי ליפן אהיה שפח!!
 
למעלה