מותר משהו?
אל תכעסי עלי, אבל את לא מקשיבה למה שאומרים לך,
כנראה, כי את מאוד כועסת וטעונה.
איש לא אמר שאת לא סומכת על בעלך,
אבל הכעס שלך מופנה לא אליו אלא לחמותך,
בזמן שחמותך הרבה פחות אשמה ממנו.
ובתקוה שתקשיבי למה---
חמותך, מתערבת כמעט לא ביוזמתה, אלא לפי הזמנתו של בעלך,
וזה בכלל לא משנה אם בגלל שאין לו כח לטפל בילדה כי הוא עובד קשה,
או בגלל שהילדה חולה, והוא סומך על אימו יותר מאשר עליך.
ביום שבעלך, ינהל איתך את עניני הבית והילדה, בלי לערב/להזמין/להתיעץ/
עם אמא שלו. היא תתערב הרבה פחות.
ביום שהוא ינהל איתך את הבית והילדה גם אם היא תגיד/תיעץ/תחשוב אחרת,
אתם תחליטו אם לקבל את הרעיון או לדחות אותו, וממילא יהיה לה פחות מקום להתערבות.
מכל מה שכתבתי --לכי עם בעלך ליעוץ זוגי, תפתחו את הנושא,
יש סיכוי שהוא ילמד ויבין שהוא התחתן והוא אבא והמחויבות והאחריות היא לתוך המשפחה שהקים.
ואמא שלו היא סבתא וזהו!
הבעיה והפתרון 'מתחבאים' בבעלך,