לא נוח לי עם חמותי

[ר22 היחידה]

לא נוח לי עם חמותי

יכול מאוד להיות שהבעיה היא אצלי ואני צריכה לעבוד על זה. אבל פשוט מתהפכת לי הבטן רק מהמחשבה שהבת שלי בת שנה וחודש נמצאת לידה. זה התחיל עוד לפני שנה. היא מאוד דעתנית ולא מוכנה לקבל דעות שלי במיוחד אם שונות משלה. כל הזמן מנסה לדחוף את עצמה במה שקשור לילדה. בעבר למשל אם היינו באותו חדר, היא פשוט לא הייתה נותנת לי להחזיק את הבת שלי. כל דבר היא חושבת שהיא יודעת הכי טוב ויותר מכולם. מאוד שחצנית בכל הנוגע לילדים, כמו למשל שאומרת לי "אם היא חולה תביאו אותה אלינו, אצלי בטוח היא תרגיש טוב.."-משפטים כאלה מכעיסים אותי. אולי תעופי על עצמך עוד יותר....?? היא לא מוכנה לקבל את הדברים שלי, עושה דברים לילדה שאני לא מוכנה לקבל (כמו לשתות מים בגיל חודש, או להעביר אותה מיד ליד כמו חפץ) בשביל להשתיק אותי היא אומרת בסדר מקבלת, וכשאני מפנה את הגב עושה מה שבראש שלה. ובסופו של דבר היא כועסת עליי שאני מבקשת דברים בשמיים.. אנשים כאלה שלא מכבדים אותי ברמה הבסיסית ביותר מעצבנים אותי. כל פעם שבעלי מזכירה את הבת ואימא שלו באותה נשימה מתחיל העצבים לעבוד. אני מסבירה לו שהיא מנסה להשתנות אבל לא מצליח לה, כי אם אני משחררת קצת ומנסה לקבל דברים שמכעיסים אותי היא תלך עם זה יותר מידי עד הסוף תבדוק איתי גבולות ובסוף אני מתעצבנת מחוסר הכבוד שלה כלפיי בכל הנוגע לילדה, ולדרך שלי כאימא. הבת שלי היא נכדה ראשונה שלה מהבן האהוב שלה (היא אומרת בפני שאר האחים שאותו היא מעדיפה) והאובר התלהבות לא בא לי בטוב בכלל!! אמרתי לבעלי שאני מבינה את ההתלהבות, אבל לשחרר ולתת לנו לחיות כמו שאנחנו רוצים ולא כמו שהיא הייתה רוצה.
בעלי גם לא בסדר ואני נותנת לו על הראש כי כל דבר הכי קטן שקשור לילדה מתקשר לאימא שלו לעזרה. צריך להוציא מהגן-אימא בואי!, צריך ללכת לאיפשהו-אימא בואי, הילדה חולה-אימא בואי...והוא אומר לי למה אני כל כך מתעצבנת שאימא שלו באה לעזור. הוא לא מבין שאני לא צריכה לראות את אימא שלו כל כך הרבה זמן, עם כל הכבוד אליה,אני רוצה שהוא יחנך ויטפל בילדה ולא אימא שלו! במיוחד שיש לה גישה אחרת לחיים שהיא לא מתאימה לדרך חיים שלי.
ממש עושה לנו לא טוב כל הוויכוחים האלה. ואמרתי לו שאני מרגישה שאימא שלו תקועה ביננו. היא לא מוכנה לקבל החלטה שלי בתור הורה, וכועסת עליי. אני לא אוהבת לריב ולהתווכח וממש מתיש אותי הריבים האלה עם בעלי ואיתה.

 

[B l u e D e v i l]

כמה נקודות

קודם כל את מכירה בעובדה שבעלך לא בסדר - משהו שאנחנו לא רואים פה הרבה בפורום.
שנית, את גם מציינת למה. בעלך מערב את אמא שלו בטיפול בילדה בצורה שמאפשרת לה להרגיש שהיא חלק מהטיפול בה גם כשאת לא צריכה עזרה. כשמערבים מישהו בטיפול בילד או שהוא בעל המאה וכן הלאה, הוא מרשה לעצמו להביע את דעתו גם אם זה לא נעים.
ולכן צריך לעשות חושבים, אם את עומדת בפני חמות שמרשה לעצמה להדוף אותך מהטיפול בבת שלך, ואת צריכה יותר זמן הורה-ילד, תצטרכי לצמצם את זמן המשולש המשותף (מושג מקסים מהאירוח שהעלתי לראש הפורום שכדאי לך להציג בו שאלה) חמותך-את-הילדה, וליצור מצב שבו את והילדה יחד והיא לא.ככה יהיה לה הרבה יותר קשה להתערב לך.
בנוסף, הרבה לפני שאת מתפנה לעשות סדר מול חמותך, את צריכה לעשות סדר מול בעלך. כל עוד יש מצב של העברת מסרים סותרים - את מרשה ככה והוא מרשה אחרת, חמותך (וכל אחד אחר) ילך עם מה שנוח לו יותר.

לגבי המשפטים שהיא אומרת, שאצלה הילדה תרגיש יותר טוב, תתעלמי אם זה מפריע לך. אני היתי לוקחת את זה למקום אחר. שאצל סבתא מרגישים יותר טוב כי מותר להתפנק. מצד שני, כשחולים ילדים רוצים רק את אמא.זה ידוע.

 

[mykal]

לפני לא נוח לך עם חמותך,

לא נוח לך עם בעלך,
יש לי הרגשה, שבעלך סומך על אמא שלו, יותר מאשר עליך.
לא רק אמא שלו מעדיפה אותו על שאר אחיו, גם הוא מעדיף אותה על פניך.
נעים וטוב להעזר באמא, אבל אם לך לא מתאים יש חלופות.
שלפעמים זה אבא, הוא לא רוצה כנראה,
ואם לא יש לקחת בייביסיטר וזו אופציה מקובלת בהחלט.

אני בהחלט מציעה ללכת ליועץ זוגי ולהתמקד בקשר ביניכם.
וכשהוא יקח אחריות בתור אבא, ובתור בעלך, הוא גם 'יבהיר' זאת לאימו.
שהיא כבר גידלה ילדים--ועכשיו פשוט תורכם, ואז היא תבחר גם את הקשר,
אם תמתח גבולות תפסיד.

לגבי העלבון באמירה שאם היא חולה היא תרגיש טוב--
זו אמירה קלישאתית סתמית. ממש לא עקרוני.

 

[aשרון]

תקשיבי לעצה הזאת, היא נכונה !

 

[מיציפיצי1]

מה תדירות המפגשים?

אם מדובר בכורח יום יומי, אז חייבים להיות כללים ברורים, אם מדובר במפגש שבועי או לכל היותר פעמיים בשבוע, אז הייתי אומרת - שחררי, האשה גידלה ילד לתפארת (בעלך...), גם אם עשתה כמה שגיאות בדרך, הן לא היו קריטיות (הילד שרד...), הילדה שלך לא תפתח דפוסי התנהגות מסויימים רק בגלל השהייה עם הסבתא, היא פשוט תלמד שעם סבתא מותר דברים שעם ההורים לא (וזה בסדר).
ולגבי הבעיה השנייה, עם הבעל שמזעיק את אמא - זה כבר לפורום אחר... רק טיפ קטן, את לא יכולה לקבוע לבעלך איך לממש את אבהותו.

 

[שיר לי שני]

הרשי לי לחלק את תגובתי לושלושה חלקים

ראשית, כמו בלו, גם אני חושבת שעיקר הבעיה מול בעלך. מולו את צריכה לשבת, להבהיר מה הגבולות שלכם כמשפחה, לשמור עליהם. אם צריך, גם לבקש ממנו לשוחח עם אמא שלו. אם צריך, גם לפקח עליה כשהיא עם הילדה, עד שיפול האסימון.
שנית, הוא צריך להבין שאם את לא מרגישה בנח עם אמא שלו, אזי הוא צריך למצוא (ביחד איתך) פתרון אחר כשקורה משהו עם הילדה.
שלישית, אני ממליצה לכם על ייעוץ זוגי, כי אם הוא עד כדי כך נסמך על אשה שאת עד כדי כך לא סומכת עליה, הפער פה גדול מדי, וכדאי לגשר בעזרת איש או אשת מקצוע.

 

[נומלה]

מה שמעצבן אותך באמת

ש"הדרך שלך" באמהות לא מקובלתבעצם כנראה על אף אחד בסביבתך הקרובה. בעלך לא סומך עלייך ומעביר אתהאחריות לאמא שלו. אז יש לך כמה נושאים בוערים לחשוב עליהם:
למה את לא מצליחה לתקשר לבעלך שמה שאת עושה זה הדבר הנכון?
למה את ובעלך לא מסוגלים לדבר אחד עם השני על נושאי הורות?
ולמה את לא מתחשבת בכלל בדעתו בנושאים האלה אלא חושבת שהילדה היא "רק שלך"?

את רוצה לתקן? שמעתי אתמול שיש לנו פה אחד ושתי אוזניים. תתחילי בלהקשיב לרצונות שלו ולהשגות שלו פי שתיים זמן מלהביע את שלך ולנסות לחנך אותו.

חמותך? היא לגמרי משנית לכל התמונה. כשתסכימו (תסכימו! לא את תגידי לו) על חינוך וגידול ביחד ותוכלו להשען אחד על השני היא לא תהיה כל כך חשובה..

 

[ר22 היחידה]

אתמול

אתמול ישבתי עם בעלי. אמרתי לו בשורה התחתונה אני צריכה שיהיה איתי בכל דבר ויעמוד איתי מולה. הוא כל הזמן אומר מה שאת רוצה אני מקבל, אבל הרבה פעמים הוא אומר לי שאני נטפלת לקטנות ואותו משהו לא מעניין אז הוא לא מבין את הרעש. הסברתי לו שאם נהיה 2 מולה, אולי היא תבין שיש דברים שלנו חשובים, ולה פחות. ככה יוצא שהוא לא רוצה להתערב ואני עומדת מולה לבד לפעמים. הוא מנסה לגשר ביננו, אבל זה עובד למשך כמה ימים וחוזר חלילה. אמרתי לו שאימא שלו אדם חזק שלא מוכן שמישהו יגיד לו מה לעשות (גם בלי קשר לבת שלי), והיא לא מוכנה לזה שמישהי בלי ניסיון תגיד לה מה לעשות. אני לא יכולה שכל פיפס בבית יעבור ביקורת אצלה. הדרך שלה להתיש אחר הוא פשוט לחזור על עצמה 4 פעמים בשעה על אותו דבר, עד שאתה כבר אומר טוב בסדר רק תפסיקי לדבר על זה. היא חושבת שאם היא מייעצת משהו, אני חייבת לקבל ולהגיד תודה.
בעלי מנסה להיות בסדר עם שתינו, אבל כשאני אומרת לו תשים לב למשהו שקשור לאימא שלו, הוא מנסה לתרץ למה זה בסדר. אני מבינה שזאת אימא שלו והוא קשור אליה קצת יותר מידי. אבל אני אומרת לו שיסביר לה שתלך צעד אחורה, שתשחרר ותיתן לנו לחיות עם הבת כמו שאנחנו רואים לנכון, ולא כמו שהיא חשבה שיהיה.
אימא שלו אדם שמבין כח וצעקות-היא בעצמה אמרה לי תצעקי עליי אם משהו מפריע לך, תשתיקי אותי-אני לא בן אדם כזה שאצעק על אחר, אני מכבדת אנשים בלי צעקות. למה אני צריכה להדרדר לדרך של לצעוק ולהראות כח על אחר בשביל שאותו אחד יקשיב לי?
לפני מספר חודשים היא הייתה באה אלינו הביתה כמעט כל יום! מוציאה את הילדה מהגן (כי בעלי עייף מידי) וכשהייתי מגיעה רואה אותה. גם כשהמצב ביננו מתוח. ואז היא אמרה לי "אף חמה לא רוצה לראות את חמותה כל הזמן". היא מוציאה משפטים מהפה, אבל קשה לה ליישם אותה. משום מה היא חושבת שהיא שונה מכל אחד.
לא איכפת לי ממנה כמו שאיכפת לי מבעלי. הכי כואב שהוא באמצע ומתפרק לי מול הפנים.

 

[mykal]

סליחה, הוא לא באמצע,

הוא גם לא צריך להיות באמצע,
הוא צריך להבין, שהוא האבא ומערכת הזוגית שלכם, מטפלת בבת שלכם.
אמא שלו , חשובה מאוד, אבל היא אמורה להיות 'קביים'
צת עזרה הרבה אהבה וזהו.
בעלך, הרבה יותר דואג למקום של אמו, מאשר למקום של אמא של הבת שלו.
לטעמי עזרה חיצונית--יועץ זוגי--יצליח היטב להסביר לו את מעמדו ותפקידו במערכת.
לא מקובל עלי שהוא מידי עייף כדי להוציא את הילדה מהגן, ולטפל בה עד שאת חוזרת.
מצטערת--האם הוא חולה?/מוגבל?/עצלן?/ או אולי יש סיבה שאמא שלו תוציא אותה במקומו?
הוא שם עצמו בצד של אמא שלו--וחבל שאת מתחננת על נפשך, כשהוא באמת לא מבין.

 

[אסתי קלי]

אם בעלך עייף מידי להוציא את הילדה מהגן

אז תגידי תודה לחמתך שעושה את זה במקום העצלן שאין לו כוח,מה בדיוק התלונה שלך אליה?
שלא השאירה את הילדה בגן?
ממש יפה מצידה שהיא מתפקדת במקום הבן שלה שאינו כשיר למשימה ואת צריכה לבדוק איתו את כל נושא האבהות שלו כי הוא לחלוטין לא מוכן

 

[B l u e D e v i l]

 

[B l u e D e v i l]

סתם תהייה

יש משהו בחמותך שהוא בסדר? כי את כותבת כאלו שאת במלחמה איתה.
אתם שניכם יחד מולה, היא לא בסדר, היא לא מוכנה לקבל, היא כל הזמן צועקת...
היא גם אמא של בעלך שמנסה לעזור עם בתך ואוהבת אותה.
אולי אם תפסיקו להלחם בה ותתחילו להסביר לה יהיה לכם קל יותר להתמודד.

בעלך ממש מסכן. הוא כל הזמן צריך להסכים עם מה שאת רוצה ומה שאת דורשת ולריב עם אמא שלו על זה.
ברור שהוא לא מבין לעיתים על מה את כועסת כי הוא גדל עם הדרך שהיא מאמינה בה ואני בטוחה שהוא חושב שהיא היתה אמא לא רעה ושהוא עצמו יצא בסדר גמור.

והכי הדהים אותי -
היא היתה באה כל יום להוציא את הילדה מהגן כי בעלי עייף מדי. את רצינית? ואיפה כבוד האם שרוצה בלעדיות על הילדה שלה?
ואיפה כבוד האב שעשה ילדה שיזיז את הישבן שלו ויביא את הילדה מהגן - זה לא לסחוב פיל על הגב. זה לשים את הילדה באוטו או בעגלה ולזוז כמה מטרים לכיון הבית.

 

[ר22 היחידה]

תשובה

לפני הילדה היינו ביחסים טובים עם חמותי. לא היה לה גם כל כך הרבה מה להגיד לי, כי הייתי מבחינתה בסדר גמור.
דברים שלא קשורים לילדה אנחנו ביחסים טובים, מדברות, מקשקשות...
הקטע הוא זה לא שאנחנו נלחמים, אם אני רואה משהו שהוא לדעתי לא נכון אני מסבירה את עצמי בצורה הכי פשוטה שאי אפשר להבין משהו אחר. היא אמרה לנו פעם "תקשיבו לי, אני תמיד צודקת". והיא לא מבינה שלפעמים יש דעות שונות משלה שהם גם צודקות. בדיעבד היא יכולה להגיד טעיתי.
למשל בחודשים הראשונים אחרי הלידה הייתי מדברת המון עם הילדה שתקשיב למילים. לפני חודשיים בערך היא אמרה לי שהיא לא הבינה באותו הזמן למה אני עושה את זה, הרי הילדה לא מבינה. ורק בדיעבד היא אמרה שעשיתי נכון.
בקשר לבעלי-הוא עובד עבודה פיזית קשה משעות הבוקר המוקדמות. שעה אחרי שחוזר הביתה מוציא אותה מהגן. לפעמים הוא עייף ומבקש מאימא שלו עזרה. אני כמה פעמים אומרת לו שיפסיק לבקש ממנה עזרה כל כך הרבה פעמים. הוא יכול לפעמים לקחת מחלת ילד ולשמור עליה, אבל הוא לא אוהב כנראה להתמודד איתה לבד. אני זוכרת למשל שיצאתי אחרי 8 חודשים לבד לבלות, וישר אימא שלו קפצה לעזור לו.
לפעמים יש לי את ההרגשה שהוא לא היה מוכן לילד, אלא יותר הילד זה משהו שחייב בתור זוג. ועוד לפני שהתחלנו לנסות להביא אותה שאלתי אותו אם הוא מוכן, ואמר שבטח והיה לו פנטזיות על לשחק איתה. אם יש אפשרות לצאת מהבית או להשאיר את הילדה אצל ההורים, הוא יקפוץ על ההזדמנות. אם מישהו אחר יכול לטפל בה, כשהוא לא ממש בא לו-אז הכי טוב.

 

[B l u e D e v i l]

יש משפט

שאבא שלי אוהב לחזור עליו כי הוא מצחיק אותו - עליו הוא גדל. "אמא אף פעם לא טועה"
אם אמא שלו אמרה שהיא הלוותה לו 10,000 שקלים ועכשיו הוא צריך להחזיר לה - זה נכון. כי..."אמא אף פעם לא טועה".
אבל, בני אדם בוגרים, צריכים לדעת להתעלות מעל משפטים כאלו במקום להתעצבן מהם או בכלל להתיחס אליהם. אחרת את תדפקי את הראש בקיר כל שעתיים.

אני דווקא אהבתי את העובדה שכשדברת עם הילדה וחמותך לא הבינה היא שתקה. רק בדיעבד,כשכבר היתה ברורה לה הסיבה, היא באה וספרה לך שצדקת במה שעשית. זה דווקא מראה שיש בה יכולת לשתוק ולא להעיר כל הזמן.

לגבי בעלך - כנראה שאת צודקת.כנראה שהוא לא היה מוכן לילד. או שהוא פשוט מסוג הגברים של פעם. לא מסוגל להתמודד עם ילדים וזהו. עכשיו כשאת יודעת את זה,את צריכה לקבל החלטה איך את מתמודדת עם זה. רודפת אחרי בעלך עד שאת מצליחה להשיג אותו, או מקבלת את המצב כמו שהוא ומשחררת אותו. בכל בחירה, עד שתקבלי ממנו את העזרה עם הילדה או הבאים בתור שאת צריכה, את צריכה אלטרנטיבה - כן, קצת כמו חד הורית. את רוצה לצאת? בקשי מחמותך,אמא שלך, בייבי סיטר להיות עם הילדה. צריך להוציא אותה מהגן? תדאגי להיות שם ולהעזר בו או בחמותך בעתות חרום.
האם זה טוב? מובן שלא. אבל כל עוד את מטילה עליו משימות והוא מעביר אותן לאמא שלו, ואמא שלו מרגיזה אותך - את במעגל שלא יסתיים.

 

[MOTHERHOOD2011]

הי ר22 היחידה

אני חושבת שאת צריכה קצת לעשות כמה החלטות עם עצמך בנוגע לחמותך. היא קצת עושה מה שהיא רוצה...ככה נשמע מהכתוב(תקני אותי אם אני טועה). את צריכה להאמין בעצמך כאמא,שאת הכי טובה בשביל הבת שלך,ואת יודעת מה הכי טוב בשבילה! למרות שאפשר לתת כבוד לנסיון של חמותך.היא גידלה כבר כמה ילדים(מקווה שבצורה טובה

) אז את יכולה לחייך אליה כשהיא נותנת לך עצה ולהגיד לה תודה. וזה הכל! ואם זה מתאים לך,תיישמי,אם לא...את ממש לא חייבת! היא לא תקבע לך את החינוך של ביתך. היא יכולה רק לייעץ. לגבי בעלך,זה לא הכי בריא שהוא לא מתנתק מאימו,וכל ריב ביניכן,הוא מצדד בה או מזלזל ברגשותייך או בדיעותייך.את צריכה לשבת איתו לשיחה רצינית ולהסביר לו שהוא צריך לסמוך עלייך כאמא,ולכבד אותך. וכאשר יש משהו לא תקין בינך לחמותך,אם את יכולה לדבר איתה לבד על זה ולא לערב את בעלך בכל עניין,אז מעולה!אבל אם זה מצב מתמשך,לדעתי,הוא כן צריך להתערב ולעמוד שם איתך מולה. כי היא חושבת שיש לה כוח עלייך כניראה,כי הבן שלה לא אומר לה כלום.(אגב,אני גם מתמודדת עם בעל שיש לו בעיה לעמוד מול אמא שלו. למרות שהוא,למזלי,לא קשור אליה ככה! והיא גם אישה כוחנית כזו,ופרימיטיבית בדיעות שלה,וגם לי לא קל איתה בכלל! אבל חייבים לעמוד על שלנו,ובצורה מכובדת להסביר לה איפה היא עוברת גבולות).
מאחלת לך בהצלחה

והכי חשוב תאמיני בעצמך שאת אמא טובה ומסוגלת להכל(תמיד אפשר ללמוד מבעל נסיון כמובן,אבל לך יש את האינסטינקטים האימהיים).

 

[ר22 היחידה]

בדיוק

היה מתישהו שאמרתי לבעלי שאימא שלו כל כך מתערבת לנו (למרות שהיא אמרה שהיא לא) שהיא מבטלת לי את האינסטינקים האימהיים. היא פשוט גורמת לי לפעמים להטיל ספק בעצמי. למשל לילדה היה חום ולא ישנתי כל הלילה, וביום היא עייפה אותי עוד קצת, בצהריים הייתה לי אפשרות לישון ולנוח, ובאותו הזמן עלה לה החום. בעלי ואימא שלו נכנסו וראו שאני נחה במיטה, הילדה לידי עם חום וישר התעצבנה עליי "איזו אימא מסוגלת לישון כשהילד שלה עם חום"!!. אמרתי לו שאף אחד לא היה במצב שלי באותו רגע ולא יודע מה עובר עליי, ושאין לה שום זכות לשפוט אותי. ואז התחלתי לחשוב עם עצמי, אולי אני לא בסדר, אולי לא הייתי צריכה לישון אם לילדה היה חום לפני כמה שעות..אם קורה משהו לילדה בעלי ואימא שלו בכזאת היסטריה, שאני לעומתם נראית אדישה. כל הזמן הוא אומר לי להפסיק להיות אדישה. אני אומרת לו שזה לא אדישות, פשוט לא יעזור ששנינו ניכנס להיסטריה. רק אציין שהיא נהפכה לאימא בגיל צעיר יחסית, וכל המשפחה של בעלה עזרה לה נון סטופ. היא אפילו אמרה לי שהייתה הולכת לעבוד והגיסות והחמה היו שומרות על הילדים.

 

[אסתי קלי]

הילדה חולה ואת הלכת לישון

לא היה יותר הגיוני לפני שהלכת לישון להודיע לבעלך שכל חצי שעה יבדוק לילדה חום?
ואם חמותך היתה אצלך,לא היה הגיוני לשים את הילדה לידה כדי שתוכל לשים עין?
כן,בהחלט הגיוני שהלכת לישון,גם לאמא של ילד חולה מותר לישון,אבל זה לא היה מוריד מערך האימהות שלך אם היית מבקשת עזרה

 

[ר22 היחידה]

הייתי לבד

בעלי הלך לעבודה בבוקר ואני נשארתי עם הילדה עד שחזר. כשהלכתי לישון יחד איתה, זה אחרי שבדקתי שלא היה לה חום והיא נרדמה. תוך כדי שינה עלה לה החום, ובדיוק בעלי הגיע. אם הייתי יודעת שיש לה חום לא הייתי הולכת לישון.

 

[B l u e D e v i l]

אני לא זוכרת בת כמה הבת שלך

אבל אף אחד לא מצפה מאמא לילד עם חום (אלא אם כן אנחנו מדברים על חום מסכן חיים לתינוק מאוד קטן ואז מראש מאשפזים) לשבת לידו 12 שעות ולא לזוז - לא ינום ולא ישן שומר ישראל.
אם התינוקת ממש לידך והיא מטופלת טוב, מותר לך לנמנם לידה בדיוק כמו שמותר לך להיכנס לשירותים/למקלחת/לבשל משהו/לתלות כביסה.

 

[אסתי קלי]

דרך אגב רופאים אומרים לא להוריד חום בכלל

אלא אם כן זה מגיע לרמה של 40