לא מצליח לכתוב

מחאה קלה

לגבי מהנדסות יש את הסטיגמה שהן מכוערות, וגם שם יש יוצאות מהכלל, אבל לגבי סטודנטיות למדעי המחשב ההכללה ממש לא נכונה. דיסקליימר, אין באמור לעיל משום הבעת דעה לגבי סטיגמות כאלה באופן כללי, התייחסתי רק לשאלה העובדתית.
 

חלושעס

New member
כנראה דברים השתנו בגבעה מאז שלמדתי

זה מצטרף לחוו"ד נוספת שקיבלתי מחבר שלומד כרגע בשנה ב' ולזה שהוא מספר שכמעט בכל בחינה יש פקטור. לשמחתי במחלקה למתמטיקה עדיין לא אימצו את הנוהג הנפסד הזה.
 
במדעי המחשב יש פקטור כגישה

לא בגלל שהרמה מידרדרת (למעשה כמות החומר בקורסים עולה באופן קבוע, וכמוה גם רמת המבחנים), אלא משום שבגישה (שאני לא מבין) המרצים מעדיפים לכתוב מבחנים קשים ולתקן עם פקטור מאשר לכתוב מבחנים סבירים יותר.
 

חלושעס

New member
לא התרשמתי שהרמה עלתה מאז שהייתי

להיפך - ויגדרזון ורבין עזבו מאז. מה שאני כן זוכר זה שכבר אז לא ידעו לכתוב בחינות ברורות. הן לא היו קשות - הן היו פשוט מבולגנות. כשסיימתי את התואר הראשון נשבעתי שרגלי כבר לא תדרוך בבניין רוס (למעט בקיוסק...)
 
אני מדבר על רמת הלימודים

לא רמת המרצים. מהניסיון שלי - המתאם בין רמת המחקר של המרצה לרמת ההוראה שלו שלילי, ובין רמת המחקר שלו לרמת הקורס אפסי. בכל מקרה - די.
 

חלושעס

New member
אמרת גם אמרת

וגם קבענו לצהריים מתישהו. הבעיה היא (כפי שגם אתה מעיר לעיתים) היא לא עם ביקורת אלא עם הדרך בה היא נכתבת. וכמובן שלא התכוונתי לשלוח אותך לגגל במעבה המרשתת ע"מ לדבג אותי (מכר את הבדיחה על הבעל קוירא ופרשת יוסף ובת פוטיפר?)
 
עכשיו אין לי זמן

אבל כיוון שאתה טוען טענה מהוגנת אני חייב לך ולעוד כמה תשובה הוגנת. אעשה זאת מאוחר יותר בעזרת השם, ואם אשכח תזכיר לי.
 

חלושעס

New member
אגב, לאחר שקראתי א השירשור במלואו

ראיתי שאחת הכותבות הנחרצות הגיבה בהתחלה בצורה מאוד מכבדת ובונה, גם אם ביקורתית. חבל שלא המשיכה כך.
 
הסבר

הנה תגובה של אשכול22 בדיון הנוכחי: http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=2165&messageid=159855383 אני רותה לצטט פיסקה אחת מהתגובה: וזה עוד בפורום שמטיף לכל אנוס ואנוסה להתגרש. זו אחריות גדולה יותר כלפי הילדים!!! ברור לי שאשכול22 לחלוטין טעה בטענתו זו ועם כל זה כשאני שואל את עצמי למה הוא כתב את זה ולמה הוא קיבל את הרושם הזה מאלפי התגובות בפורום כאן שדנו בנושא זה? זה הרי מגוחך לטעון שאני ועוד רבים שכמותי שחיים חיי אניסות יציעו לאחרים לעזוב את האשה והילדים לאנחות רק כדי לצאת בשאלה, בעוד אנחנו עצמינו מתמקדים באיך למצוא את האיזון הנכון, בלי לפרק את המשפחה הגרעינית. אני מניח שהוא הבין זאת משרשורי נחמדות שחברים ניחמו כותבים שהתלוננו על קשיים כלשהם, ואף הציעו פה ושם את האופציה לפרק את הוזגיות וכד', אבל בוודאי שלא כאופציה הראשונה ועל אחת כמה וכמה כשישנם ילדים המעורבים בכך. לסיכום, אני בעד לנחם ולחבק כל אחד בלי לשפוט אותו, עדיין כשמודבר על נושאים שנויים במחלוקת צריכה להישמע הסתייגות מפורשת מהדברים. יש לנו כותבים אקראיים כמו שיש לנו המון קוראים אדוקים אבל שאינן מעורבים בכתביה, בדרך כלל הם פחות מבחינים בניואנסים ולכן חשובה ההבהרה או ההסתייגות אם היא נדרשת, כמובן שהיא צריכה להיאמר בטוב טעם...
 
אני גם מצטרף

אני חושב שאתה אחלה בחור אשכול 22 ממש לא מניאק, אולי קצת אגוצנטרי אבל אף אחד כאן לא כליל השלימות. לחיים לחיים
 

yoni13077

New member
הרוח החיובית אמנם מתאימה לבוב מארלי

אבל זה לא שיר שלו אלא של המבצע עצמו - בובי מקפרין.
 

אשכול 22

New member
תודה רבה

חברים! כולם, המעודדים, המבקרים, וכל הצופים. השרשור כולו הפתיע אותי. איכשהו רוב הדיון עבר לדוגמא אחת שהבאתי ממשהו שקרה כבר לפני כמה שנים. בתחילה הרגשתי לא נוח עם זה, גם מהעובדה שהתחושה שלי - העכשווית, אותה ניסיתי לפרוק, כמעט לא זכתה להתייחסות (יחסית, כמובן), וגם מנימת הביקורת שנמתחה עלי, לעיתים בחריפות. אחר כך הנחתי לשרשור, והחלטתי לראות מה יתפתח ממנו. אני קורא אותו כעת שוב, ואני מוצא אותו מעורר בי הרבה מחשבה. דווקא ממרחק של זמן, ובידיעה שאני לא במקום הזה כיום, זה נתן לי את היכולת לחשוב שוב על האירוע ההוא, ומשמעותו בשבילי ובשביל זוגתי. אני מודה (תרתי משמע), שהחכמתי. כמובן, חסרים היו לכותבים פרטים רבים סביב ההתנהגות ההיא, וחלק מהתגובות המאוד מעניינות היו לא רלוונטיות (סוף סוף הבאתי את זה כדוגמא בלבד), ובכל זאת חוויה נעימה היא לי לקרוא כעת את השירשור. תודה
 
למעלה