לא מצליח לכתוב

[אשכול 22]

לא מצליח לכתוב

כבר שבוע וחצי שאני מנסה לכתוב, ואני לא מצליח. הכאב גדול מדי, בכל פעם שאני מתחיל לכתוב משהו הלב מתפוצץ, ודמעות עומדות לי בעיניים. ואני בכלל אמור לשחק אותה מאושר, ולתפקד במשרה וחצי. לא, אל תכתבו לי מזל טוב. אני יודע שאני אוהב אותו, ובסוף הכל יהיה טוב, אבל בינתיים הכול טרי, קשה, ומדמם. מתי שמחתי כשנולד לי ילד?! בפעמים האחרונות זה לא קרה, פעם אחת ברחתי לנוח בסיני והשארתי ילדה בת יומיים עם אמא אצל הוריה, ופעם אחת הייתי עצוב לי לבד, ואף אחד לא בא לשמוח ולא לבכות איתי. ועכשיו, קשה לי לסכם את האירועים עדיין. ברור לי שמשהו עתיד להשתנות. נחמוני אחים, נחמוני. בשמחתכם, אשלם לכם כגמולכם, ואנחמכם...

 

[גבעת חול]

 

[מזגזגת2]

היי אשכול 22 היקר!

ליבי ליבי עליך ועל אחיך הנמצאים עמך בצרה ובשביה, עושה רושם שגם אתה כשאר הגברים כאן לא יכול לשלוט בדבר הכי אלמנטרי ובסיסי - הילדים שלך. אין לי אלא לשלוח לך את מיטב נחמותי הוירטואליות ולאחל לך שבמהרה תצא מאפילה לאור גדול.

 

[אשכול 22]

זה לא הילד

דווקא הילדים הם קרן האור בחיי. הראשון והשני והשלישי, נולדו כשעוד הייתי מאמין, ואחר כך העסק היה מסובך בכל מקרה. אני מאוד שמח בהם. הבעיה היא כל הנלווה ללידות ושמחות, שמציפים את היחס המאוד מורכב שיש לי עם הקהילה, המשפחה, ההורים, האשה, וכו' וכו'. אני מעדיך לקבל ילד בלי טקסים ואירועים. כמו אימוץ. לאורך השנה יש סטטוס קוו, אבל האירועים מציפים את הפינות שאני מתחמק מהם כל השנה. רק שתי דוגמאות. בפעם הקודמת כשעשיתי ברית הגיעה אחת מידידותיי. דתיה, הרבה יותר ממני, אולפניסטית אדוקה. שלא תחשדו. רק לאחר מכן נודע לי שכל הסעודה השוויגער לחצה על אשתי, היולדת החלשושה, להבין מה הקשר בינינו. אשתי, מסכנה, באמת לא ידעה. והשבוע, אני הולך כולי קרוע מהעובדה שאני עושה ברית. מי שמני לפגוע בקטנצ'יק, לפצוע אותו ולעשותו בעל מום?! הרי אני אבא שלו, אני זה שאמור להגן עליו מפני החברה, האם אני מודה בעובדה שאני לא יכול לשמור ולהגן עליו?! ועם מי אוכל לחלוק את התחושה הנוראה הזו?! אני הרי אמור לחייך ולקבל איחולים חמים... כשהעזתי לומר מילה לאחד מידידי, מישהו שחשבתי שיש סיכוי שיבין משהו, הוא כמעט צלב אותי בכיכר העיר. וזה רק דוגמיות. בזמנים האלו עולים פשוט עשרות תקריות כל הזמן. ולסיים בחיוך: בימים שהקטנצ'יק היה עדין בבית חולים, הלכתי עם צמיד על היד. כזה שנותנים להורים, שאי אפשר להוריד אותו בלי לגזור. גיסי ראה אותי אחרי יומיים, והוא, בתמימות, שאל אותי איך אני מסתדר עם התפילין. הרי זה חציצה. האמת, אפילו לא חשבתי על זה... למזלי, אני שמאלי, והצמיד היה על יד שמאל.

 

[דתי בלאי]

לגבי התפילין תאמר שאתה משחיל ממתחת לצמיד.

 

[כוייפר תפוס]

שמע עייצה...

תניח את הצמיד על מילת הקטנציק ותן למוהל לגזור ולמצוץ את הסרט... וכעת ברצינות בעיתך ידועה ומפוסמת וגם אם החלטתה לצפצף ולא למול זה לא ילך הם יחטפהו וימולו אותו בכח בזה הם חזקים מאיתנו [תשאל את פרופ" היס מהמכון הפתולוגי] נחמתינו האחת היא "צרת רבים חצי נחמה" עד שיקום מוהל אנוס שישחק אותה חותך

 

[מורדת בדרך]

שבוע הבאה יש לי לארגן ברית

לילד לזוג שנישא על ידי רבה רפורמית. שאלתי את הסבתא למה? אז היא אמרה שאין מה לעשות וגם בציבור שלהם(חילוני שמאולני סטילסטים...) זה חריגה מהכללים הנורמטיבים של החברה . אז תתנחם גם לו היית חילוני היה לך את אותו תהליך פסיכי שההבדל הקטן זה שהם חותכים לילד בחדר צדדי ואז באים אורחים(לא יותר מ30 איש) לא לחינם נאמר שהמצווה היחידה שלעולם לא תמוש מישראל זה ברית מילה ...(נאום מי שהקיאה באמצע הברית לאחין שלה...)

 

[כופרnik]

כשאשתי הודיעה לי שהיא בהריון הראשון

הייתי במצב של דיכאון אחרי לידה. ותיאוריך תיארו גם את תחושותיי. כמו שאמרת, במשך הזמן השלמתי והיום כמובן לא הייתי מוותר בעד שום הון . מאחל לך שתשלים עם הלא ניתן לתיקון ומתוך הכאב תמצא את הכוחות פשוט להצהיר בתוקף על גבולותיך.

 

[corner of the sky]

 

[סנדר סופרטרמפ]

קשה לי להתחבר להודעה שלך

כלומר, אני יכול להבין מאיפה זה מגיע ואני מבין את המקום שאתה נמצא בו. עדיין, כאב לילדים אני אני לא יכול להתחבר להודעות מהסוג הזה. אני חושב שיש לך בעיה אמיתית ולאו דווקא קשורה לנושא הפורום, זה נשמע כנכות רגשית שכדאי שתטופל במסגרת המתאימה. שתבין אותי נכון זה לא שאני שופט אותך או כועס על מה שכתבת, אני גם בטוח שיש לך את כל הסיבות כדי לחוש כך, עדיין אני סבור שזה מקרה טיפולי. הלואי ש

 

[אלב85]

דווקא לא

להרבה אבות ואמהות לוקח זמן להתחבר לתינוק, ולפעמים זה מלווה ברגשות אשם ודיכאון, זה טיבעי ונורמלי.

 

[סנדר סופרטרמפ]

מסכים איתך

גם אני שמעתי על דיכאון לאחר לידה אצל הגברים, ואולי אלה שמתמצאים בצחום יידעו לתת לזה את השם המתאים יותר (הניחו לויקי אני יודע להגיע לשם בעצמי). כל שאני מבקש ומציע הוא לנסות לזהות את הבעיות הללו במקומם, ולטפל בהם בהתאם (אולי מספיק לתת לזמן לעשות את שלו). ולא להפיל אותם על הסיטואצייה המספיק מסובכת של האניסות (שהוא בלתי פתיר או לפחות מסובך למדי).

 

[אנוסה888]

אתה לא חושב

שמצב של אניסות יכול לסבך צמתים בחיים? בנוסף לכל הקונפליקטים שקיימים כל הזמן. דווקא לידת ילד לדעתי מעצימה את הקונפליקט.

 

[סנדר סופרטרמפ]

גם עוני או נכות פיזית מעצימה בעיות

עדיף לפתוא את הבעיה עצמה ולא לנסות להתמקד בחלק המועצם שלה.

 

[pokeret]

שום נכות רגשית, להיפך.

אם היתה בו נכות רגשית לא היה אכפת לו כל כך מעוד ילד שלו שנולד לאב שאולי יאכזב אותו. זה מקסים בעיני, הכאב הזה.

 

[סנדר סופרטרמפ]

זה חלק מההגדרה של נכות רגשית

לא מודבר בסוציופתים, אלא באנשים שמתמודדים עם קשיים מסויימים. עוד הערה, קרוב לודאי שאני טועה באבחנה שלי, אני פשוט חזרתי על מה שאמרתי לידיד שלי שיצא בשאלה לנםי כמה שנים, שבשלב הדיונים הוא הסכים לוותר על משמורת הילדים שלו בהסדר הגירושין, למזלו גרושתו לא הסכימה לכך מטעמים פרקטים, מיותר לומר שכיום הילדים הם כל חייו, והוא אפילו לא יודה באמירה השטותית הזו שיצאה ממנו. הסיפור הזה ממחיש את ההבדל התהומי ביחס לילדים בין החרדים לכל היתר, אני סבור שהעובדה שההורה החרדי מתחיל להביא ילדים לעולם כשהוא בקושי סיים להיות ילד בעצמו, ולא ברור כמה הוא בשל רגשית לכך, היא זו שמולידה אמירות מהסוג הזה.

 

[pokeret]

אז החבר שלך ההוא היה נכה רגשית?

אולי אני מתיחסת לאמירה נכות נפשית כפשוטה. נכות נפשית היא אבחנה. זה כמו לומר למישהו. יש לך סכיזופרניה. זהירות, נכות רגשית היא לא מאובחנת לעולם על סמך הודעה באינטרנט.

 

[סנדר סופרטרמפ]

הערה נכונה - אני רחוק מלהבין בתחום

ואני לוקח את האבחנה שלי בחזרה.

 

[אשכול 22]

ידעתי שלא אצליח להסביר את עצמי

אבל קרא נא את תגובתי הקודמת, שעניתי למזגזגת. אינני מאוכזב מהילד, אני שמח בו ואוהב אותו, אבל כל הסיטואציה שנלוית לאירוע הזה, מצליחה להעציב אותי. זה הרבה יותר קשור להורים שלי, מאשר לנכד שלהם. אני כשלעצמי, מתמודד היטב עם הסיטואציה שאני חי בה, ועליז בדרך כלל. דווקא הניגוד שבין החיים הרגילים (??), לבין הקושי שלי דווקא בזמן שמחה, היא שהביאה אותי לכתוב את זה.

 

[סנדר סופרטרמפ]

אני באמת לא מבין

ועכשיו אני לוקח א כל מה שכתבתי בחזרה