לא מאמין בפוצי מוצי

בני- אני בצד שלך

כבר כמה חודשים שלא כתבתי כלום בפורום הזה, והנה אני חוזרת ורואה שכלום לא השתנה... גם אני הותקפתי בפעם האחרונה שהייתי פה. כתבתי שלדעתי היוצאים צריכים לעשות צבא כמו כולם, למרות הקשיים- ופתאום כולם היו נגדי. ועוד כעסו עלי איך אני מעיזה לכתוב שאני מאוכזבת מהיוצאים שמתחמקים מהצבא... איזה מן אנשים אתם, אם אתם גורמים לאלה שמנסים לעזור לכם להרגיש שהם עושים טעות? אף אחד לא מכריח אתכם לעשות כל מה שבני אומר- אתם כאן להקשיב לעיצה טובה או לצאת במלחמות נגד כל מי שלא חושב כמוכם? יש בפורום הזה נטיה מאוד כואבת לבנות חומות הגנה מאוד קוצניות. אם לא כתבתי שאתם האנשים הכי חכמים הכי מוכשרים הכי מסכנים ושמגיע לכם הכל, אז כולם ישנאו אותי ויקללו אותי ויגרמו לי להתחרט שבכלל כתבתי משהו. בתור מתנדבת בה.ל.ל (לשעבר!!) לא ציפיתי שיגידו לי תודה, וגם לא עשיתי מספיק בשביל להגיע לזה. אבל להעליב אותי או כל אחד אחר מהמתנדבים- זה כבר מגעיל.
 
רוויטל יקירתי.

כחמינו לימדונו. "אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו" מאוד נוח לשבת על כורסת מנהלים בחדר ממוזג ומבושם בניחוח וורדים. ומשם להטיף "לכו לצבא" וכו' וכו'. היוצאים בשאלה, באשמת המדינה, מוצאים את עצמם בגיל בוגר יחסית, עם פערי השכלה משמעותיים, שאותם, זכותם, אם רק בא להם, לעשות על חשבון שנות השרות, מובן??? בלי שום קשר, הסיבה שבזמנו בערה חמתי בי והגבתי בזעם משום שאת פעפוסה שלא ניגבה את החלב מהשפתיים, שאולי מחפשת אתגרים או שעשועים שיגוונו את חייך, רואה בנו בני טיפוחיך, אחראית להצלחותינו, או מתביישת בכשלונינו. שמחתי לשמוע שהורחקת (וגם אם מיוזמתך) משורות ה.ל.ל, אנשים כמוך לא ראויים להתנדב. ובלי שום קשר את יכולה להיות הבנד'ם הכי נחמד בעולם. את כנראה עדיין ילדה ואינך כשירה להדריך. סליחה.
 
חבל

חבל מאד שמישהיא שבאה עם רצון טוב לעזור, מקבלת יחס כזה מעליב. למה זה מגיע לה?
 
ה ם מ-פ-ח-ד-י-ם

"אינך ראויה להתנדב"...???? אולי היוצאים יקימו וועדת קבלה למתנדבים..? אם לדעתך לא תרמתי שום דבר, זאת זכותך לחשוב ככה, אבל אני לא חושבת שעשיתי משהו רע בזה שרציתי לעזור ליוצאים בגובה העיניים: היה נראה לי שיש יותר מידי מבוגרים באירגון הזה, ואולי מישהו בגילכם יוסיף אופי שונה לה.ל.ל... הבעיה שהיוצאים של ה.ל.ל מרגישים כל כך טוב בתור הצמר גפן של האירגון הזה, ושוכחים מאיפה הם באו ולאן הם הולכים. עובדה שהיוצאים הוותיקים, אלה שכבר קיבלו את העזרה של ה.ל.ל ולא צריכים אותה יותר, עדיין נשארים באירגון הזה וחולבים ממנו הטבות במקום להסתדר לבד. והצמר גפן הזה (או הפוצי מוצי כמו שבני קרה לזה) זו כבר הסיבה השניה שעזבתי את ה.ל.ל. חבל ששאר המתנדבים שנכנסים לפורום הזה לא מביעים את דעתם בנושא. אולי הם מפחדים מהעלבונות שהם עלולים לספוג מהיוצאים. גישה קצת מפגרת של "אנחנו כאן לתת לכם הכל ולסתום את הפה.."
 
רוויטל יקירתי, שלום לך.

רוויטל, כשלחצתי על כפתור ה"הוספת תגובה" התכוונתי להתאמץ ולהסביר לך איפה בדיוק חוסר ההבנה שלך. אך כשנפער המשטח שאותו כיוונתי למלא בגיבובי הסברים, קלטתי שזה יהיה קשה מדי. את רחוקה. רחוקה מאוד מלהבין. חבל. ונכון נכון, צוות המתנדבים בה.ל.ל אמור להיות מורכב, במצב האידיאלי, מיוצאים בשאלה בלבד. לחילונים באירגון צריך להיות תפקיד משנה, לא עבודה אינטנסיבית מול היוצא ממש. ואגב, לא חשבתי כך לפני שקראתי את מה שכתבת. שיכנעת אותי בהתנהגותך, שכל ההדרכות ההבחונות והמסלולים אותם עוברים מתנדבי ה.ל.ל, לא באמת מועילות במשהו. רק הנסיון יכול ללמד, וכדי לצבור נסיון צריך לעשות פשלות שבמקרה שלנו יהיו על גבם וחשבונם של יוצאים בשאלה. אני רק חושב על סיטואציה בה, במפגש הראשוני שלי עם ה.ל.ל הייתי פוגש אותך במקום את מי שפגשתי. הרושם שהיית משאירה עלי הוא של "איכככככס" איכסה גדול ומרחיק, כזה שממנו רצינו לברוח. את יודעת כמה קשה היה צריך לעבוד המתנדב שעמד מולי כדי לרוות ממני מעט נחת??? את יודעת כמה הוא התגמש בשבילי??? את יודעת אליו פערים תהומיים קוטביים היו בנינו??? אין לתאר ואין לשער. ואף על פי כן, אפילו שכשהגעתי אליו הייתי שופך קיטון רותח של מצוקות הוא עדיין נשאר לדבר אתי בגובה העיניים ואם לא כך הוא היה נוהג, אז הוא כנראה לא היה זוכה להמשיך לדבר אתי. הביני, על אף המצוקות והתסבוכות הנפשיות, קשה, לנוכח בחורה כמוך, לא לצפות שיתיחסו אליך בהערצה. קשה נורא. קשה נורא לשים בצד את הייתרונות האוביקטיביים שקימים בנו היוצאים ולא קיימים בך. ולהתיחס איליך ילדה זעירת יומין בכבוד כ"מטפלת" רק בגלל שגדלת במקום הנכון. קשה. ואני נורא מקווה שאת מבינה. באי לך. ואם בא לך פעם, אני מאוד, אבל מאוד מאוד, רוצה לשבת אתך לשיחה, ולהסביר לך, מלב אל לב, אולי עם קצת דמעות בעיניים, כמה פשלות עשית ועד כמה הם נוראיות. בטח. את עכשיו תבטלי את דברי ותאמרי, "נו, עוד מסכן שילמד אותי משהו". אבל לא, אני רחוק, רחוק מאוד מלהיות מסכן במובן זה שאת מתכוונית. תני לי צ'אנס. באי לך
 

Kimbal1

New member
שבתאי היקר

בפתח דברי אומר שסביר להניח שגם אני לא כשיר להיות מתנדב. בנוגע לשרות הצבאי, בלי קשר להשכלה או חוסר השכלה, הבית בוער ועכשיו נשאלת השאלה האם לסייע בכיבוי התבערה או לתת לאחרים לעשות את זה לבד. המדינה אשמה בהמון דברים, אבל השורה התחתונה היא שזה לא הוגן שחלק ישרתווחלק לא. יוצאים מכלל זה הם אנשים שיש להם בעיה אמיתית עם תפקוד במסגרת צבאית, אבל זה כבר לא קשור ליוצאים או סתם אנשים. אם אדם בריא בגופו ובנפשו לא הולך לצבא הוא גורם לזה שכן משרת לשאת ביותר נטל, נקודה. יש סבירות גבוהה, אגב, שבגלל רמת ההשכלה ממילא צה"ל יוותר על שירותיך. בנוגע לביקורת האישית כלפי רויטל, אני לא מכיר אותה באופן אישי, אבל הנה נקודה למחשבה - אולי הלל צריך להפוך לארגון של יוצאים למען יוצאים ואז ביקורת מהסוג שהוטחה ברויטל תחסך.
 
זה עניין של תפיסת עולם.

כמו שאתה לא יכול לבוא לאדם שלא אוהב טחינה ולומר לו "זה לא הוגן זה שאתה לא אוהב טחינה" כך אינך יכול לבוא לערבי פלסטינאי ולומר לו, זה לא הוגן להרוג יהודים. וכך אינך יכול לבוא לאיש אכזר ולומר לו "זה לא הוגן לשטוח פרה רק כי אתה רעב" וכך, אתה לא יכול לבוא לאדם ולומר לו, אחי, זה לא הוגן שחלק ישרתו וחלק לא. זה שבסך הכללי גם אני קצת מתעב אפליה וניצול. זה לא הופך את זה לשונה במקרה שלנו. אני חושב שכיוון שכדי לשרת אני צריך להקריב פי עשר לערך ממה שמקריב נער רגיל שבנוסף לגיבוי שהוא מקבל, זה גם "לא נעים" לו להשתמט. מותר לי לעשות מה שבא לי. ועדיין לא אמרתי שלא בא לי ללכת לצבא...
 

Kimbal1

New member
יש הבדל עקרוני

בין הדוגמאות שהבאת לבין שרות צבאי, אם כולם לא "יאכלו טחינה" לא יגרם שום נזק, אבל אם כולם לא ישרתו לא תהיה פה מדינה (ליתר דיוק, תהיה, אבל לא ישראל ואנחנו ככל הנראה לא נחיה כדי להנות משרותיה המפוקפקים). בניגוד לכל הדוגמאות שהבאת, במקרה הנוכחי לא מדובר בטעם אישי אלא בצורך קיומי. להגיד לך שזה קל? ברור שלא. מן הסתם, זה גם לא הוגן שאתה משרת לצד מישהו שכבר עשה את הבגרויות שלו ויש לו משפחה תומכת. אבל לדעתי, זה יותר הוגן מאשר לתת למישהו להגן עליך ולשבת בצד. חוץ מזה, לגבי חלק גדול מהחברה החילונית אתה תמיד תישאר "חרדי" אם תשתמט משירות. אגב, אני בהחלט יכול להגיד לערבי "זה לא הוגן להרוג יהודים" (או בני אדם בכלל).
 

orites

New member
../images/Emo5.gifמאמין או לא?!

זו לא השאלה! כל אחד בנוי שונה, ואם אתה לומד בדרך הקשה ועוד הרבה כמוך (ואולי גם אני).. צריך לזכור שיש אנשים שבנויים מרגישויות שונות וצריך ללכת איתם בכפפות של משי, מה שלא תמיד יעיל, אך תן להם ללמוד בקצב שלהם, אף פעם לא מועילות ההרצות האלה... בקיצור אין להשוות בין אנשים, צריך לעיתים גם לשמוע מעבר לבעיה - לפעמים מספיק שתשמע מישהו, הוא בסוף יחליט לבד, לא תמיד הוא באמת מחפש פיתרון כמו שהוא מציג את זה.. וגם אם אתה מציע פיתרון או משמיע דיעה, אין צורך לקטול, אפשר לרשום - "זו דעתי".. אל תגיע למסקנות על תכונות של אנשים עפ"י בעיותיהם... וזו "רק דעתי" (באמת)!
 
בני גם אני לא אוהב

אנשים שלא מתאים להם עבודה כזאת או אחרת סתם כי זה לא מספיק מכובד בשבילי. רק אתמול בכניסה לבנק עמד לו בחור צעיר עם כוס ומטבעות בתוכו, יעני תביא טיפ על זה שאני פותח לך את הדלת.... אל תשאלו איך פתחתי עליו את הפה....
 

Kimbal1

New member
וזה עוד כלום

לפני שלושה שבועות הייתי בראיון עבודה. לפני התראיין מישהו שהגיע דרך לשכת התעסוקה. אחר כך נודע לי שהבוס שאל אותו בראיון: "אתה רוצה לעבוד?" וההוא, בלי להתבלבל, ענה :"לא". ואחר כך הוא בוכה על זה שהוא מובטל....
 
ואכן אתה לא חייב להיות כזה...

אתה עושה מה שנראה לך צודק, אנשים יורדים עליך כי הם רואים את גישתך כלא נכונה. ככה זה, לכל אחד יש את ההשקפה שלו. אבל רק משהו אחד: אתה לא יכול לצפות ממישהו אחר מה שאתה מצפה מעצמך. זה סתם מתיש אותך ואת האחרים. ואגב, אני מאמינה בעבודה קשה ג"כ. <מדברת מי שעבדה גם 14 שעות ביום>
 
לבני

אל תיקח את זה קשה, לך עם האמת שלך. אני מאמין, שכל אחד צריך ללכת עם האמת שלו באש ובמים. גם עליי ירדו, אז מה? מתרגלים, ואפילו לומדים להנות מזה...
 
למעלה