לא יראני האדם וחי?!

[spirit18]

המשך

(ו) אמר החבר: לא יקשה לנו להצדיק גם זאת אם לפילוסוף טענה אחרת נגדנו נאמר לו הוי אתה הפילוסוף מה הוא לדעתך הדבר אשר גרם להיות השמים סובבים תמיד לפי דבריך אתה והגלגל העליון נושא הכל אם כי לו עצמו אין מקום ובתנועתו אין כל סטיה וכדור הארץ מרכזי עומד באמצע הגלגל בלא משען וללא נטיה מה הדבר אשר סדר את כל הנמצאים כמו שהם בכמות ובאיכות ובצביון ואי אפשר לך לא להודות במציאות דבר כזה שהרי הנמצאים לא בראו את עצמם ולא אחדים מהם את האחרים והנה אותו הדבר גרם גם לאויר כי יצטייר על ידי עשרת הדברות בשמיעת איש ואיש ולכתב כי יחרת על הלוחות לדבר זה יכול אתה לקרא רצון או מאמר או ככל אשר תרצה (ז) אמר הכוזרי: הנה נתברר לי סוד התארים האלוהיים והייתי רוצה להבין כעת גם את ענין כבוד ה' ומלכות ה' ושכינה: (ח) אמר החבר: אלה הם שמות בהם נצין את העצמים אשר הופיעו לעיני הנביאים כמו עמוד ענן ואש אוכלת ועב וערפל ואש ונגה כך אומרים אנו על אור עמוד השחר וכן על אור בין הערבים וכן על האור הנראה אלינו ביום המענן כי הוא ניצוץ היוצא מלפני השמש אם כי השמש מכסה בשעות האלה וכך אנו אומרים כי האור והניצוץ הם מעצם השמש והדבר אינו כן כי אם הגופים נפעלים בנוכחותם ועל ידי זה הם מאירים כך גם הכבוד ניצוץ אור אלוהי הוא הפועל על עם האלוה בארץ האלוה:

 

[סוריאל]

מקבל. סליחה.

ועדיין: ומה דעתך?

 

[פלמוני777]

נידרשתי לאשר שאלו, בדבר עצמיות השם

1. למרות שלא נקרא הילד בשמו, כאשר "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה:" (בראשית ב) עכ"ז אכשר דרא "וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה:" (שם ו) שמישום מה השתמש רש"י בשיטת גזור והדבק, (ראב"ע) "לשון חולין לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים ולקרותן אלהות:" 2. אם "הוּחַל" אינו סמוך אל "יְהֹוָה" מן הסתם שיטת רשי לקוחה מהמציאות המרה. "והנכון הוא שכן הוא שם המזבח.[אל אלוהי ישראל] וכן מזבח משה קרא שמו ה' נסי בעבור הנס שעשה השם במקום ההוא. וכן בשוב השכינה אל ירושלים תהי נקראת ה' שמה וכן בעבור שעזר השם את יעקב קרא שם המזבח שעבד שם השם אל אלהי ישראל. והטעם שהוא חזק ותקיף:" (ראב"ע בראשית לג) 3 לא דיי שהחלו לקרוא את שם הגילולים בשם האלוהות, אלא אף בשמות בני האדם פנים חדשות באו לכאן. "כי כבר ידע כל עברי, כי שם 'אלוהים' משתתף לאלוה ולמלאכים ולשופטים מנהיגי המדינות." (המורה ב מראשון) "אמר הקב"ה איני כבשר ודם, בשר ודם אין רשות להדיוט להקראות בשמו של מלך, אבל ישראל נקראו בשמו של הקב"ה, כל שם חביב שנקרא להקב"ה בו בשם קרא את ישראל. נקרא אלהים וקרא לישראל אלהים, אני אמרתי אלהים אתם" (שמעוני ירמיה רמז רצא) 4. עם האוכל כמובן בא התיאבון. שלא דיי שנשתתפו בשם "אל" "אלהים" אלא אף ניטרלו את "יהוה" משמו העצמי. "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן שלשה נקראו על שמו של הקב"ה אלו הם צדיקים ומשיח וירושלים, צדיקים שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. משיח דכתיב וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. ירושלים דכתיב ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה" (שם רמז שד) "ודע כי המנהג הזה בישראל כן, שיקראו השמות בשבחי האל כמו צוריאל (במדבר ג לה), צורישדי (שם א ו), כי יגיד הקורא שהאל הוא צורו ושדי הוא צורו, וכן עמנו אל (ישעיה ז יד), וכן שם המשיח ה' צדקנו (ירמיה לג טז), ושם ירושלים ה' שמה (יחזקאל מח לה) וכן יעשו בשמות מלאכים, גבריאל (דניאל ח טז), מיכאל (שם ו כא), כי בעבור גדולת כחם יגידו בשמם כי הגבורה לאל ומי כמוהו:" (רמב"ן בראשית לג) 5. כאשר "וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְהֹוָה" (שמות כד) במקום עלה אליי בגוף ראשון, החליטו חזל על הדובר "זהו מטטרון [- הוא אמר עלה אל ה': רשי] ששמו כשם רבו [- יהוה, לפיכך לא הזכיר שמו, וכתב סתם:רש"י]" (סנהדרין לח) ואם הגדיל לעשות "משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים" שלמרות אומרם "וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים" (ר"ה פ"ג) ועל פי שיעבודם את ליבם לאביהם שבשמים,מן הסתם כוונתם אל "נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן" (מל"ב יח) ועפ"ז ניתן לשער מה עלה בדעת מאמיני "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָים" (שמות לב) כשומעם "וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:" (שם כג) והגדיל לעשות באומרו "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה רֹפְאֶךָ:" (שם טו) ועל כן לא לחינם אף כי במעמד הניבחר "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ:" עכ"ז" וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהֹוָה לֶךְ רֵד" שרק כאשר "וַיֵּרֶד משֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:" רק אז "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:" כולל "בן עמרם" שמישום מה פתח בגוף שלישי וסיים בגוף ראשון.

 

[פלמוני777]

היזהר שלא יבואו עליך בתלונת

למה גנבת את אלוהיי "כמו שנראה מאגרת ששלח הרמב"ן ז"ל לרבני צרפת על הענין הזה כשהחרימו שלא לקרות בספר המורה וספר המדע ז"ל ואחרים שמעתי אומרים שאתם תופסי' על ספר המדע באומרו שאין למעלה צורה ותבנית" (שו"ת מהר"ם אלשקר סימן קיז) "גם ראינו אגרת שלוחה מן החכם המופלא הרב המובהק ר' משה ב"ר נחמן ז"ל שלוחה אל האיתנים רבני צרפת בימים ההם. טוען לפניהם בחמודות רבות מעידות על שכלו וחכמתו לזכות רבי' הגדול ז"ל בדברים רבים ובפרט בהרחקת ההגשמה אשר האשימוהו עליה כמדומה. אם כן שהיו מגשימי' בפרהסיא בזמן ההוא. גם החכם המשורר אן בידאש העי*ד על גדולי ארץ מגוריו ואולי כמהתל או כחושד בכשרים ואמר הם יודעים אל יוצרם שעור אבל מלים ליראת כופרים עצרו. ראו זה רעה חולה שהיו מסלקי השעור כופרים בעיניו. והנה היום ת"ל נעקרה אותה האמונה הרעה מעקרה. מכל כוחותינו לא שמענו מי שהחזיק בה כלל או שיתבלבל בהאמנתה." (שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיח) כמובן מלבד אותם מקופלים מטורפים, אשר שרדו את אוטודהפה שהקים יאשיהו, בעובדם לאל נכר בסתר. "גם שמעתי מפיו, שהרב רבי שמשון מקינון ז"ל, שהיה רב גדול מכל בני דורו, וגם אני זכור ממנו ואם לא ראיתיו בעיני, והוא היה אומר: אני מתפלל לדעת זה התינוק; כלומר, להוציא מלב המקובלים, שהם מתפללים פעם לספירה אחת ופעם לספירה אחת, כפי ענין התפלה. והם אומרים, כי זה פי' מה שאז"ל: הרוצה להתחכם, ידרים, להתעשר, יצפין; ר"ל, יכוין למדת ימין או למדת שמאל. גם בתפלת שמנה עשרה יש להם בכל אחת ואחת כונה לספירה ידועה. וכל זה הוא דבר זר מאד בעיני מי שאינו מקובל כמו הם; וחושבים, שזה אמונת שניות. וכבר שמעתי אחד מן המתפלספים מספר בגנות המקובלים, והיה אומר: הע"ג מאמיני השלוש, והמקובלים מאמיני העשיריות. וכבר קרה לי בהיותי בסרקסט"ה, שבא לשם החכם הישיש דון יוסף ן' שושאן ז"ל, אשר כבר ראיתי אותו בבלנסיא"ה, והוא היה חכם בתלמוד, וראה בפילוסופיא, והיה מקובל וחסיד גדול ומדקדק במצות, וביני ובינו היתה אהבה וחשק גדול. ופעם אחת שאלתי לו: איך אתם המקובלים, בברכה אחת מכוונים לספירה ידועה, ובברכה אחרת לספירה אחרת? ועוד, הכי יש אלהות לספירות, שיתפלל אדם להן?" (שו"ת הריב"ש סימן קנז) שקשה היה על חכמי צרפת לקבל מושג זה, ועל זאת נרדף הרמב"ם עד חורמה, כפי שהובא בספר מנחת קנאות לאבא מארי.

 

[סוריאל]

כל זה מהסלולר?!

כל הכבוד. לעצם העניין: מה, בעצם, אתה רוצה להגיד? בנוגע לשם ה' - האם אתה סבור, כפי אותם מדרשים ופרשנים (המאוחרים כמדומני לכל הפחות אלף שנה מחתימת המקרא - מה שלא תהיה חתימה זו), ששם יהוה שם משותף הוא? שיהוה של תמונת יהוה - יהוה הקטן הוא? או שמא שמו (שהרי הוא שמו ושמו הוא. אי שם בספרות ההיכלות)? ובנוגע לגשמות - נראה כי דעותינו מכוונות. מה אומר ומה אוסיף? אלא שיש לחשוש שמא לא ירד הרשב"א לסוף דעתם של המקובלים. ועלי לשוב ולעיין בדברי החכם תשבי נ"ע על אינסוף ואין (משנת הזוהר א', שם, שם). פליאה ממך אל תדרוש וכו'.

 

[spirit18]

למה אתם כותבים את שם המפורש?

למה שלא תרשמו אחד מאלו: אלקים, ה' .

 

[סוריאל]

למה לא?

ואגב, אני שמח לראות שאתה מסכים כי יהוה הוא השם המפורש (כפי שאכן נראה מפשט הכתובים), ולא תרכובות מאגיות תמוהות של י"ב, מ"ב או ע"ב אותיות. ~אני והו הושיעה נא~

 

[masorti]

כי זה פוגע בחלק מהאנשים.

טכנית מותר כנראה לכתוב זאת במחשב (אך לא להדפיס את החומר על דף), אבל עדיין מפריע לראות את זה.

 

[סוריאל]

אבל לי זה לא מפריע

להיפך, מפריעים לי התחליפים ותחליפיהם. ומפריעים לי הרבה יותר מי שממליצים לי להשתמש בהללו, כאילו אינני מכירם וכאילו לא בחרתי בכוונה בכתיב זה. וכשיחדלו היהודים לפחד לכתוב, שמא ילמדו לקרוא. תשובה זו, כמובן, איננה תקפה כלל לגבי הפלמוני המדבר (עד שיאמר אחרת).

 

[masorti]

איש לא זקוק לחינוך מחדש שאתה מציע..

ולא התבקשת לגמול אנשים מהפחד לכתוב משהו. מעבר לזה, היות ואין לך נימוק של ממש מדוע לא להשתמש בתחליף - הרי המסקנה היא שהמטרה היא לעשות דווקא. הרי אתה מודה שאתה מכיר את התחליפים ובכוונה לא בחרת בהם. ונגד מי שעושים לי דווקא אני משתדל לנהוג בהתאם לחוק השלישי של ניוטון.

 

[פלמוני777]

אין לי מה להוסיף.

מלבד המסופר בתנ"ך, שאילו הייתי מנתח את הפסוק הנאמר ע"י יהוה ‏X‏ "אִם יִהְיֶה ‏נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה ‏Y‏ הלוא אז "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: כמובן בנְבִיאֲכֶם יְהֹוָה ‏Y‏ לֹא כֵן עַבְדִּי ‏משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: נאמר ע"י יהוה ‏X‏ פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה ‏Y‏ ‏יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה:‏ ספרי פרשת ברכה פיסקא טז ‏ ולא קם נביא בישראל כמשה. אבל באומות קם ואיזה זה? בלעם בן בעור. אלא יש הפרש בין נבואתו של ‏משה לנבואתו של בלעם. משה לא היה יודע מי מדבר עמו ובלעם היה יודע מי מדבר עמו שנא' נאם שומע ‏אמרי אל ויודע דעת עליון <<<משה לא היה יודע <<<מי מדבר עמו>>> עד שנדבר עמו>>> ובלעם ‏היה יודע אימתי היה מדבר שנא' ויודע דעת עליון.‏ מורה נבוכים - חלק א פרק כז ‏ ולא תרחיק האמינו 'אלוהים' הנה - מלאך, והוא יאמר לו, "אנוכי האל, אלוהי אביך" - כי זה המאמר יהיה ‏בזה הלשון על ידי מלאך גם כן; הלא תראהו אומר, "ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום, יעקב, ואומר, ‏הנני", ובסוף ספור דבריו עמו, "אנוכי האל בית אל, אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר" - ‏ואין ספק כי יעקב נדר לאל ולא למלאך;‏ מורה נבוכים - חלק ב פרק מא ‏ ‏ ודע כי כל מי שנזכר מן הנביאים שבאתהו הנבואה - יש מהם מי שייחס זה אל 'מלאך', ומהם מי שייחסו ‏לאלוה, אף על פי שהיה על ידי 'מלאך' בלא ספק. כבר כתבו ה'חכמים ז"ל' על זה ואמרו, "ויאמר יי לה" - ‏על ידי מלאך". ודע כי כל מי שבא בו כתוב שדיבר עמו 'מלאך' או באהו דבר מהאלוה - שזה לא יהיה ‏בשום פנים אלא ב'חלום' או ב'מראה הנבואה':‏ ‏ וכבר באה ההגדה על הדבר המגיע לנביאים, לפי מה שבא בו הסיפור בספרי הנביאים, על ארבע צורות. ‏הצורה הראשונה - יגלה הנביא שהדיבור ההוא היה מה'מלאך' 'בחלום' או 'במראה'. והצורה השניה - ‏שזיכור דיבור ה'מלאך' לו - לבד, ולא יבאר שזה היה 'בחלום' או 'במראה', מפני שהוא סומך על מה שכבר ‏נודע, שאין נבואה אלא על אחד משני הפנים, "במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו". והצורה השלישית ‏היא - אשר לא יזכור 'מלאך' כלל, אבל ייחס המאמר לאלוה, שהוא אמרו לו, אלא שהוא יגלה שבאהו ‏הדבר ההוא 'במראה' או 'בחלום'. והצורה הרביעית - שיאמר הנביא מאמר סתם, שהאלוה דיבר אליו או ‏אמר לו, עשה זה או, אמר זה מבלתי באור לו בזכרון 'מלאך' ולא בזכרון 'חלום', מפני השענו על מה ‏שכבר נודע והושרש, שלא תבוא נבואה ולא חזון אלא 'בחלום' או 'במראה' ועל ידי 'מלאך':‏ ואם לא חששו חזל לקרוא למלאך מטטרון בשם יהוה, מדוע אחשוש אני לצורך העניין לכנות את יהוה ‏בשם יהוה ‏X‏ ויהוה ‏Y‏?‏ אגב רכשתי מודם סולארי, וכמעט איני כותב דרך הפלפון. ‏

 

[סוריאל]

מאי 'נביאכם יהוה'?

אינך סבור כאונקלוס וכרש"י, שפירשו יהוה על שלמטן; ולא כר"א וכנחמני, שפירשו על שלמעלן; אלא הנביא הוא יהוה?! אינני רואה ואינני מקבל. ויפה פירש ר' אברהם.

 

[פלמוני777]

יש לך סכין לחתוך את הפסוק?‏

‏"אם יהיה נביאכם - אם יהיו לכם נביאים: ה' במראה אליו אתודע - שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא ‏המאירה אלא בחלום וחזיון:" (רשי)‏ לא ידעתי מדוע נגמר הדיו למנסח התורה, אילו פשוט היה לו לכתוב "אם יהיו לכם נביאי יהוה - במראה ‏אליהם אתוודע" ושלום על ישראל. שהלוא מודה רש"י שמשמעות המתכונת הנוכחית, "אם יהיה נביאכם ה'", ‏דמשמע יהיה "ה'" מחובר אל "נביאכם", ומשמעו אם יהיה נביאכם אלקות" (גור אריה) ובפרט אומרו "אבל ‏‏"אם יהיה נביאכם" דבר בפני עצמו, ופירושו 'אם יהיו לכם נביאים', ומלת "ה'" מחובר אל "במראה אליו ‏אתודע", כמו שפירש (כ"ה ברא"ם):" שאינו אלא משחקי מילים בעיוות הכתובים. ולו יהי כדבריו מדוע נקט ‏‏"יהוה במראה אליו אתודע" היה לו פשוט לדלג על הנושא - יהוה, ולדבר בלשון נוכח. ‏ מן הסתם חזר רשי על טעותו, "ואל משה אמר עלה אל יהוה. עלה אלי מיבעי ליה? (היה לו לנקוט בלשון נוכח ‏‏- עלה אלי, אילו יהוה עצמו היה הדובר, ולמה נקט בלשון נסתר?) אמר ליה זהו מטטרון [- הוא אמר עלה אל ‏ה': רשי] ששמו כשם רבו [- יהוה, לפיכך לא הזכיר שמו, וכתב סתם: רשי]" (סנהדרין לח) שהלוא מודה הוא ‏‏"יהוה במראה אליו אתודע - <<<שכינת שמי>>> אין נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון:" ‏יהוה = שכינת שמו. ומי היא שכינת שמו? אם תחפש היטב בסיפרי המקופלים תגיע למטטרון המכונה יהוה. ‏ ‏"ומאי נינהו מטה מטטרו"ן דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה ועוד מטה דא שכינתא תתאה" (השמטות הזוהר ‏רסג) ‏ תיקוני זהר דף יד/ב ‏ בראשית שכינתא תתאה, דאין דורשין לה בעובדא דבראשית בשנים, אלא ביחודא דעלמא, מרכב"ה דילה איהו ‏מטטרו"ן גוף שכינתא:‏ ושכינתא איהי מ"ה יו"ד ק"א וא"ו ק"א אתקריאת, בגין דאיהי כללא דעשר ספירן, רכב דילה מטטרו"ן, עליה ‏אתמר רכב אלקי"ם רבותים אלפי שנאן, מאי שנא"ן שור נשר אריה אדם, ודא איהו סוד מרכב"ה, רכ"ב מ"ה ‏ודאי:‏ תיקוני זהר דף טו/א ‏ וכי ימכור איש את בתו לאמה, איש דא קודשא בריך הוא, בתו דא שכינתא, לאמה בת זוגיה דמטטרו"ן, דאיהי ‏מיטטרו"ן בתוספת יוד ספר הליקוטים - פרשת בהעלותך - פרק יא ‏ הנה רוב השגת הנביאים בבי"ע, ששם מטטרו"ן, הנקרא עבד. והיו סבורים, כי משה ג"כ השגתו בבחינת עבד, ‏ולזה אמר לא כן וכו', שמשה אינו בבחינת עבד, כי בכל ביתי נאמן הוא, באצילות:‏ וכבר העירותי בשם הספרי ‏ ספרי פרשת ברכה פיסקא טז ‏ ולא קם נביא בישראל כמשה. אבל באומות קם ואיזה זה בלעם בן בעור אלא יש הפרש בין נבואתו של משה ‏לנבואתו של בלעם. משה לא היה יודע מי מדבר עמו ובלעם היה יודע מי מדבר עמו שנא' נאם שומע אמרי אל ‏ויודע דעת עליון משה לא היה יודע מי מדבר עמו עד שנדבר עמו.‏ ובפירוש הראבע לא מצאתי מרגוע. שאם כבר מדובר בהשמטת הפעולים, הלוא מוטב היה להשמיט את הסומך ‏יהוה, ולהשאיר את הנסמך "נביא" שהושמט כטענתו. ‏

 

[סוריאל]

מה לתבן את הבר?!

וכי הכיר ר' שלמה היקר את בעל התיקונים האלמוני? וכי שזפו עיניו חיבורו של הרמד"ל נוחו עדן? וכי נחה ידו על עלה מעלי הבהיר? שמא גונב לאזנו שמץ דבר מפירושי ר' יצחק העיוור? תמהני. והלא השיב נשמתו לבוראה ולשונו עפר ליחכה דורי דורות טרם עלה במחשבה רעיון הפלא לומר כי אין האל שכינתו ולא השכינה האל; אלא אין השכינה אלא קרבת האל, נוכחותו ושכינתו בנו; וכל מקום שגלו - מגוריו עימם; ומשעה שבנו לו משכן - שם את דיוריו בתוכו; וארבעה מחנות שבמדבר (או לפי דברי יורדי המרכבה צופי ההיכלות: שבשמי שמי מרומיו) - שלו הם, והוא נוכח בהם; וכאלה רבים. ולא מצינו אף לא מדרש אחד לחז"לינו אשר יעמיד את השכינה למול האל, כדבר המקובל אצל המקובלים שהקב"ה יורד לשכינתו ומעטרה בכמה עטרות, בכמה קישוטים, בכמה גילופים, והיא מתעוררת אליו ומעירה בו שלהבת של הדין הקשה ומיד היא נכללת בימין והוא מחבקה ומקרבה אליו ואז שפע רב ואור גדול יורד ומחיה את כל העולמות. והדברים ארוכים וידועים. ומכל מקום גם לפי ציטוטיך אין השכינה מטטרון אלא מטטרון הוא שליחהּ או מרכבה להּ. ועדיין אני אוחז בפירוש הראב"ע, שלא סמיכות חסרה יש כאן אלא סמיכות מיוחדת. ועדיין לא הבנתי שיטתך: שמא דבר משה עם מטטרון? ושמא נביא נקרא יהוה?!

 

[פלמוני777]

ומה לעשות אם רשי אשר גילה את דעתו ‏

‏"ואל משה אמר עלה אל ה'. עלה אלי! מיבעי ליה?! אמר ליה: זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי ‏בקרבו" (סנהדרין לח) ומבלי להזדקק לספר הזוהר פירש רשי "זהו מטטרון - הוא אמר עלה אל ה': ששמו ‏כשם רבו - ה', לפיכך לא הזכיר שמו, וכתב סתם:"‏ לא ידעתי מה מצאת בשיטת ראב"ע? ‏ ‏"וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה… וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ ‏הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:" (שמות ג) "ונקרא המלאך בשם הנכבד כדרך כי שמי בקרבו ושם ‏אפרשנו. וכך המלאך שנראה לגדעון ושם כתוב ויאמר לו ה'. או השם ראה כי סר לראות וצוה את המלאך ‏לקרא אליו על כן מלת אלהים וזה השם איננו שם העצם רק שם תאר. כאשר אפרש, והוא כולל כל קדוש ‏שאינו גוף ולא כח בגוף. ככתוב להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי שהוא הגוף. והנה אלהים ‏במקום הזה הוא המלאך הנזכר:" (ראב"ע) "ואל תתמה בעבור שהוא כתוב ויפגשהו יי'. כי מלאך יי' הוא. ‏וכמוהו וה' הולך לפניהם יומם ושם כתוב ויסע מלאך האלהים" (שם ד) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה רְאֵה ‏נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ:" (שם ז) "טעם ראה שעשיתי לך מעלה גדולה שתהיה ‏נחשב בעיני פרעה כמעלת מלאך וזהו אלהים. והוא מדבר אל הנביא והנביא מדבר אל אנשי דורו" ‏‏(ראב"ע) ובהכרח שדורך הוא בדרכי המורה ‏ והנביא לא תבואהו הנבואה רק באמצעות ה'מלאך', "ויקרא מלאך יי", "ויאמר לה מלאך יי" - וזה הרבה ‏מלספור - עד ש'משה רבינו' תחילת נבואתו היתה ב'מלאך', "וירא אליו מלאך יי בלבת אש". (המורה מה ‏משלישי)‏ ‏"ודע כי כל מי שנזכר מן הנביאים שבאתהו הנבואה - יש מהם מי שייחס זה אל 'מלאך', ומהם מי שייחסו ‏לאלוה, אף על פי שהיה על ידי 'מלאך' בלא ספק. כבר כתבו ה'חכמים ז"ל' על זה ואמרו, "ויאמר יי לה" - ‏על ידי מלאך". ודע כי כל מי שבא בו כתוב שדיבר עמו 'מלאך' או באהו דבר מהאלוה - שזה לא יהיה ‏בשום פנים אלא ב'חלום' או ב'מראה הנבואה':‏ ‏ וכבר באה ההגדה על הדבר המגיע לנביאים, לפי מה שבא בו הסיפור בספרי הנביאים, על ארבע צורות. ‏הצורה הראשונה - יגלה הנביא שהדיבור ההוא היה מה'מלאך' 'בחלום' או 'במראה'. והצורה השניה - ‏שזיכור דיבור ה'מלאך' לו - לבד, ולא יבאר שזה היה 'בחלום' או 'במראה', מפני שהוא סומך על מה שכבר ‏נודע, שאין נבואה אלא על אחד משני הפנים, "במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו". והצורה השלישית ‏היא - אשר לא יזכור 'מלאך' כלל, אבל ייחס המאמר לאלוה, שהוא אמרו לו, אלא שהוא יגלה שבאהו ‏הדבר ההוא 'במראה' או 'בחלום'. והצורה הרביעית - שיאמר הנביא מאמר סתם, שהאלוה דיבר אליו או ‏אמר לו, עשה זה או, אמר זה מבלתי באור לו בזכרון 'מלאך' ולא בזכרון 'חלום', מפני השענו על מה ‏שכבר נודע והושרש, שלא תבוא נבואה ולא חזון אלא 'בחלום' או 'במראה' ועל ידי 'מלאך':" (שם מא ‏משני)‏ ואם המלאך נקרא בשם יהוה אצל הראבע, או בשם אלוהים, והוא המדבר אל הנביא, והנביא מדבר אל בני ‏דורו, ההכרח שאלהים ידבר אל המלאך עצמו מה לומר אל הנביא. וחזרנו שוב לאותה נקודה ללא צורך ‏בכל חיסרון הפעול.‏ אם יהיה נביאכם = מלאך בשם יהוה, הלוא אז פה אל פה אדבר בו. עם המלאך הנדבר עם הנביאים.‏ ולשיטתך לא ענית מהיכן יודע המלאך השלוח אל הנביאים מהו רצון יהוה, אם לא קיבל כל הוראה למסור ‏לנביא. שהלוא לשיטת ראבע יהוה מעולם לא דיבר עם הנביא שלא באמצעות מלאך.‏ ומה גם שלשיטת הרמב"ם יהוה של הראבע אינו אלא אלוהים אחרים ‏ ‏"ועל כן כתוב בשיעור קומה כי השם הוא בורא כל גוף וכל נכבד מהגוף. והנבזה מהגוף הוא המקרה ואמר ‏ר' ישמעאל כל היודע <<<שיעורו של יוצר בראשית>>> מובטח לו שהוא בן עולם הבא ואני ור' עקיבא ‏ערבים בדבר זה" (ראבע שמות לג)‏ והובאו דבריו לעיל על ספר שיעור קומה שו"ת הרמב"ם סימן קיז לא חשבתי מעולם, שהוא מחיבורי החכמים ז"ל, וחלילה להם, שזה יהיה מהם. ואין הוא אלא חבור אחד ‏הדרשנין היונים ותו לא. וסוף דבר, למחוק זה הספר ולכרות זכר ענינו (הוא) מצוה רבה. ושם אלהים ‏אחרים לא תזכירו וכו' והרי מי שיש לו קומה, הוא אלהים אחרים בלא ספק. וכתב משה.‏ אם טענו חז"ל "משה לא היה יודע מי מדבר עמו…משה לא היה יודע מי מדבר עמו עד שנדבר עמו" ‏‏(ספרי וזאת הברכה) איך תוכל אתה לדעת איזה יהוה טען "שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה ‏אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא ‏בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה:" ובפרט לדעת הראב"ע שהבאתי הלוא ‏ישנם כמה משתתפים בשם יהוה ובכללם המזבח שעשה משה ‏ ‏"ויאמר הגאון כי ויקרא לו אל אלהי ישראל - כן פירושו שקרא אל. אל השם. והנכון הוא שכן הוא שם ‏המזבח. וכן מזבח משה קרא שמו ה' נסי בעבור הנס שעשה השם במקום ההוא. וכן בשוב השכינה אל ‏ירושלים תהי נקראת ה' שמה וכן בעבור שעזר השם את יעקב קרא שם המזבח שעבד שם השם אל אלהי ‏ישראל. והטעם שהוא חזק ותקיף:" (ראבע בראשית לג) אוליי המזבח פתח את פיו כשם שהנחש דיבר ‏מבלי שייזכר פתיחת פי האתון. שהלא הראבע מילא את פיו מים ולא גילה את אוזנינו מי הוא זה אשר ‏אמר אל משה עלה אל יהוה במקום עלה אליי.‏

 

[סוריאל]

אל תחדיר מילים לפי

וגם לא דברים אחרים, בבקשה (ואם כן - אז בעדינות, בבקשה). מדוע עלי להסכים לשיטת ראב"ע לעניין מלאך שנקרא בשם ה'? ומדוע על הרמב"ם להסכים לראב"ע (או להיפך)? יהוה הוא שמו הפרטי של אלהי ישראל במקרא וזהו זה. כל השאר הם דרשות ופלפולים. ואם מלאך נגלה למשה כלבת אש (שהרי מלאכיו, כידוע עשה אש לוהט), מדוע לא יכול האל לדבר עמו אח"כ. ואם ראה אברמ'לה ג' אנשים, כיצד מספרים אח"כ כי שניים ירדו לסדום ואברהם עודנו עומד לפני ה'. והשאר, כאמור, לא ידעתי ולא ציויתי ולא עלתה על דעתי (ציטוט מזכרוני. אחותי זקוקה למחשב ואני נפרד בבקשת מחילה). ג"ט!