אני, כנראה, לא חלק מהאנחנו שלך.
(ואף אינני יודע מי הם אותם אנחנו). לא נורא. לעצם העניין: א. כן, בהחלט. אין אף פסוק אחד בתורה שבו נאמר שאין לאל גוף. לכל היותר נאמר שהאל אינו נראה או שראייתו אסורה או קטלנית; אין להסיק מכאן שאין מה לראות! התפיסה על פיה האל הוא עצם מושלם ועל כן חסר גוף מקורה בפילוסופיה היונית, והיא חדרה להגות היהודית בתקופה מאוחרת מאוד (ביחס לחיבור בו אנו עוסקים), עם ראשוני הפילוסופים היהודים (רס"ג למשל). קורא המקבל על עצמו מראש את המוסכמות הפילוסופיות (1. האל הוא עצם מושלם; 2. החומר הוא פגום; לפיכך - 3. האל אינו חומרי) כמובן יהיה חייב לקרוא את הפסוקים הנ"ל כמשלים, אלגוריות, רמזים וכו'. במקרא עצמו, כאמור, אין שום רמז לצורך בקריאה כזו. ב. כן, פלגיה, רציתי להראות שבתורה יש סתירות. רציתי גם לראות כיצד עונים חברי הפורום לסתירות אלו. רוב העונים מתעלמים מהסתירה או מכחישים אותה, וחבל. את עלית עלי: מדוע לא רשמת התייחסותך לעצם העניין (כלומר לסתירה, ולא להזכרתהּ על ידי)? אם הפלמוני המדבר היה מרשה לעצמו תגובות קצת יותר ארוכות וקצת פחות אניגמטיות, אולי היה אפשר לקרוא פה משהו מעניין. ג. אם כן גליה, גם לשיטתך יש לאל רגליים? ועוד לשיטתך, היכן שמענו (במקרא אם אפשר, ואם לא - לא נורא) שמתו אותם אצילי בני ישראל (ביטוי יחידאי, אגב)? משה רבנו לא ראה סתם 'יותר טוב': מה ההבדל בין חלום/מראה לבין תמונת ה'? מה פירוש פה אל פה?! זה מפגש ישיר (האדם מול האל), להבדיל מחזון (האדם מול עצמו). ושוב, גם לשיטתך, נראה כי לאל יש גוף ומשה ראה אותו ('יותר טוב'). ד. פלמוני - אנא, פָּרֵש. מכל מקום יהוה, להבנתי, הוא שם עצם פרטי. ה. יופי, טרדיציונל. כיצד ניישב את שימושו המופרז של יחזקאל במילות ההרחקה 'דמות', 'תבנית', 'מראה' וכו' עם היות חזיונותיו המפורטים והנועזים ביותר במקרא? מלבד זאת, לא רק הוא ראה את המלך יושב על כסאו. גם ישעיה ומיכה ראו, ולא נבהלו לציין 'מראה', דמות' וכו'. ודוק: יחזקאל הוא כהן (אף חלקי המרכבה מצויים אי פה אי שם במקדש). יש קשר? אולי. ו. לעצם העניין: אינני סבור כי אפשר לפתור את הסתירה הזו, כלומר להסביר כיצד שלושת הפסוקים הללו מתאימים למערכת מושגים קוהרנטית (תורת התעודות? בהחלט. אם כי לא בודאי, עדיין). להבנתי, ההתנגשות (אם ישנה) תתרכך אם ייבחנו הפסוקים בהקשרם. הראייה ה"המונית" של האל (ע"י האצילים) נעשית בשעת שיא, עם כריתת הברית בסיני. הקרבה שבראיה מרמזת לאחווה שביו שני הצדדיםן (ונובעת ממנה). בניגוד חריף לכך, את האזהרה החד משמעית 'לא יראני' וכו' משמיע האל למשה בשעת שפל, כשחטאו של העם תלוי ועומד. האל מסכים לקרבה - אך מסויגת ביותר: ללמדך כי הברית בינו לבין העם לא שבה לתיקנה (ואולי לא תשוב). כך גם בנזיפה לאהרון ומרים: מטרתה ללמד על גדולת משה (לעומת השניים הנ"ל בפרט, אולי), והדבר נעשה בצורה החריפה ביותר שאפשר. במילים אחרות, הסתירה (עם או בלי מרכאות) בתוכן מקבילה ל'סתירה' בהקשר הכולל. ז. הערה קנטרנית אחרונה: תורה לא לומדים ברשת? באמת? אם כך, מה אתה עושה כאן? מבטל תורה?! בוש והכלם! הערת הבהרה: לענייננו, אני הוא bmt29. הייתי אצל חבר כששלחתי את ההודעה ושכחתי לשנות את הניק.
