היי אמרלדה, תודה על התגובה!
אני יכולה להבין את הבן שלך, כשהוא חי בבית אימו ולא נשוי. אני גם שמחה על הצלחתו ומאחלת לבן השני שלך שיימצא את דרכו.
אני יכולה גם להבין את האכזבה של בעלי, לא קל להתמודד עם הידיעה שאחרי שנים של לימודים העולם לא יושב וממתין לך שתצא לשוק העבודה.
מה שאני לא יכולה להבין זה שגבר נשוי שיושב כבר שלושה חודשים בבית ולא עובד, מחפש עבודה ממש ברפרוף וכועס ונעלב ברגע שמסבירים לו שזה לא לעניין, למרות שחודשים שתקתי וניסיתי לתמוך.
אני גם לא מבינה איך נראה לו הוגן להודיע שהוא החליט להתגרש מבלי לשתף אותי בהחלטה ובלי לתת לי את ההזדמנות לשקם את היחסים.
נכון, לא נוח לגור אצל אמא שלי, נכון, לא נוח לעבוד בעבודות מזדמנות, אבל גם לא נוח לחיות על חשבונם של אחרים (מבחינתי לפחות...).
אגב, לגבי בית אמו - אין לי ספק. היא לא מחבבת אותי. אני מרוקאית, שזו בערך האכזבה הכי גדולה שהיא יכלה לקבל מהבן האשכנזי שלה. קיוויתי שעם הזמן היא תבין שאנחנו כבר לא בעידן ההוא וזה לא משנה, אבל זה לא קורה.
ברור לי שזו הולכת להיות תקופה לא פשוטה, אבל אני גם יודעת שאצא מזה.
נכון, כואב לי. מאוד.
אבל יהיה בסדר
 
אני יכולה להבין את הבן שלך, כשהוא חי בבית אימו ולא נשוי. אני גם שמחה על הצלחתו ומאחלת לבן השני שלך שיימצא את דרכו.
אני יכולה גם להבין את האכזבה של בעלי, לא קל להתמודד עם הידיעה שאחרי שנים של לימודים העולם לא יושב וממתין לך שתצא לשוק העבודה.
מה שאני לא יכולה להבין זה שגבר נשוי שיושב כבר שלושה חודשים בבית ולא עובד, מחפש עבודה ממש ברפרוף וכועס ונעלב ברגע שמסבירים לו שזה לא לעניין, למרות שחודשים שתקתי וניסיתי לתמוך.
אני גם לא מבינה איך נראה לו הוגן להודיע שהוא החליט להתגרש מבלי לשתף אותי בהחלטה ובלי לתת לי את ההזדמנות לשקם את היחסים.
נכון, לא נוח לגור אצל אמא שלי, נכון, לא נוח לעבוד בעבודות מזדמנות, אבל גם לא נוח לחיות על חשבונם של אחרים (מבחינתי לפחות...).
אגב, לגבי בית אמו - אין לי ספק. היא לא מחבבת אותי. אני מרוקאית, שזו בערך האכזבה הכי גדולה שהיא יכלה לקבל מהבן האשכנזי שלה. קיוויתי שעם הזמן היא תבין שאנחנו כבר לא בעידן ההוא וזה לא משנה, אבל זה לא קורה.
ברור לי שזו הולכת להיות תקופה לא פשוטה, אבל אני גם יודעת שאצא מזה.
נכון, כואב לי. מאוד.
אבל יהיה בסדר