לא יודעת מה לעשות
היי, בעלי ואני, נשואים טריים, בתחילת שנות השלושים שלנו.
בעלי סיים לימודי תואר שני לפני כשלושה חודשים (ממש במקביל לחתונה).
אני עבדתי בתפקיד בכיר עם משכורת גבוהה יחסית והוא עבד בעבודה סטודנטיאלית, בה הוא הרוויח כשליש ממני.
כמה חודשים לפני החתונה פוטרתי מעבודתי והוא פוטר ממש אחריה.
אני לא עובדת כחצי שנה, אבל עבדתי בלא מעט עבודות מזדמנות פה ושם, דברים שלא תואמים כלל את נסיוני או הכשרתי, אבל צריך להתפרנס...
בעלי מעולם לא עבד בעבודה "רצינית", כי מאז שהשתחרר מהצבא הוא השקיע את כל מרצו בלימודים.
עקב מצבנו הכלכלי נאלצנו לעזוב את הדירה ששכרנו ועברנו לבית של אמא שלי.
השבוע מצאתי עבודה רצינית סוף סוף, אבל הוא לא מוכן לעבוד בכל תחום, אלא רק בעבודות שמתאימות לו - "כי אני מלומד ויש לי תארים".
המצב הכלכלי דוחק ואמא שלי מתחילה לשאול שאלות (ובצדק...), לכן לאחרונה התחלתי ללחוץ עליו יותר ויותר כדי שיעבוד בכל תחום אפשרי כרגע, רק כדי שנוכל להתפרנס.
היום, אחרי תקופה של ריחוק רציני, קרירות מצידו (אנחנו נשואים טריים, אבל אנחנו שוכבים בערך פעם בחודש, למשל...) הויכוח הגיע לפיצוץ והוא עזב את הבית והלך לאמא שלו.
הוא לא יודע להתמודד עם משברים, הוא פשוט מתכנסבתוך עצמו ולא מדבר, או רוטן כל היום.
הוא הפסיק לחייך.
מצד אחד, יש לו המון מעלות. הוא בחור מקסים ואדם טוב. אני אוהבת אותו מאוד ואני לא רוצה להתגרש.
מצד שני, בא לי להיות מסוגלת להניח עליו את הראש בסוף היום ולדעת שהוא יעשה הכל כדי שיהיה בסדר...
אין לי ביטחון איתו. והריחוק הזה גומר אותי.
חסר לי חום, חסר לי חיבוק, חסרה לי מילה טובה פה ושם.
אשמח לעצות.
היי, בעלי ואני, נשואים טריים, בתחילת שנות השלושים שלנו.
בעלי סיים לימודי תואר שני לפני כשלושה חודשים (ממש במקביל לחתונה).
אני עבדתי בתפקיד בכיר עם משכורת גבוהה יחסית והוא עבד בעבודה סטודנטיאלית, בה הוא הרוויח כשליש ממני.
כמה חודשים לפני החתונה פוטרתי מעבודתי והוא פוטר ממש אחריה.
אני לא עובדת כחצי שנה, אבל עבדתי בלא מעט עבודות מזדמנות פה ושם, דברים שלא תואמים כלל את נסיוני או הכשרתי, אבל צריך להתפרנס...
בעלי מעולם לא עבד בעבודה "רצינית", כי מאז שהשתחרר מהצבא הוא השקיע את כל מרצו בלימודים.
עקב מצבנו הכלכלי נאלצנו לעזוב את הדירה ששכרנו ועברנו לבית של אמא שלי.
השבוע מצאתי עבודה רצינית סוף סוף, אבל הוא לא מוכן לעבוד בכל תחום, אלא רק בעבודות שמתאימות לו - "כי אני מלומד ויש לי תארים".
המצב הכלכלי דוחק ואמא שלי מתחילה לשאול שאלות (ובצדק...), לכן לאחרונה התחלתי ללחוץ עליו יותר ויותר כדי שיעבוד בכל תחום אפשרי כרגע, רק כדי שנוכל להתפרנס.
היום, אחרי תקופה של ריחוק רציני, קרירות מצידו (אנחנו נשואים טריים, אבל אנחנו שוכבים בערך פעם בחודש, למשל...) הויכוח הגיע לפיצוץ והוא עזב את הבית והלך לאמא שלו.
הוא לא יודע להתמודד עם משברים, הוא פשוט מתכנסבתוך עצמו ולא מדבר, או רוטן כל היום.
הוא הפסיק לחייך.
מצד אחד, יש לו המון מעלות. הוא בחור מקסים ואדם טוב. אני אוהבת אותו מאוד ואני לא רוצה להתגרש.
מצד שני, בא לי להיות מסוגלת להניח עליו את הראש בסוף היום ולדעת שהוא יעשה הכל כדי שיהיה בסדר...
אין לי ביטחון איתו. והריחוק הזה גומר אותי.
חסר לי חום, חסר לי חיבוק, חסרה לי מילה טובה פה ושם.
אשמח לעצות.
) אז נסי בטוב, לא צריך להסתיר את התסכול והאכזבה- להפף תתקשרי אותם, אבל עם buffer עם דיסטנס, ברכות ובלי להכאיב או להעליב, תסבירי כמה קשה לך או שלאט זה יחלחל או שלפחות ניסית, כך או כך לחזור להצקות תמיד אפשר