כשהולכים רחוק מדי בכיוון הלא-נכון..
אז נעלבים, ולא בדין. יתכן שהיתה פה אי-הבנה, כי בסה"כ הסכמתי עם ההסבר שלך והוספתי עליו את המשמעות הסמיוטית, המרחיבה, כרעיון המרכזי בספר. אבל תגובתך היתה "האכזבה נובעת מהאיזכור הקלוש לרעיון בספר", ואני סברתי שאת מתייחסת לאותו רעיון של "אין אמת מוחלטת" וכו'. אז לא צריך להעלב, ואלוהים יודע, אם לא ג'וזף הלר, איך הגעת למחוזות רחוקים של "שיש מקום לטעון שכל מי שחושב ששם הספר קשור בקשר קלוש לסיפור המסופר בספר הוא מי שאינו מסוגל לדון ב"אין אמת מוחלטת, וכל אחד מוזמן ליצוק את התוכן שלו". אני התכוונתי שזהו הרעיון של אקו בספר, ולא אליך, אלי או כל מישהו אחר. ובדיוק להיפך: כל אחד יכול לדון בכל רעיון, כי אין עדיפות למשמעות אחת על פני אחרת. לפיכך, הטענה שלך על זהויות מופרכות מתבטלת מאליה, מה עוד שגם עלי היא מאד לא חביבה. אבל, בכל זאת יש משהו שאני חולק עליך: למה את חושבת שספר, "גם אם הוא פונה להדיוטות" (מה זאת אומרת "גם"?? ומי אני אם לא הדיוט?), דורש ש"ששמו צריך לנבוע מהנאמר בספר"??? וכדי שלא תהיה אי-הבנה נוספת, אולי תואילי להבהיר את כוונתך? הרי תמיד לשם הספר יש משמעות ושייכות לרעיון/הסיפור המרכזי. האם כוונתך שהמילים עצמן צריכות להופיע בהכרח הספר? האם ספר, שכותרתו היא למשל "תפוז מכני", צריך שיהיה איזכור, ולו קלוש, שיבהיר את הביטוי, על מנת שהספר יוכל לפנות להדיוטות? אני לא מסכים איתך לגבי כך, שאם לא היתה מופיעה שורה אחרונה, אז בהכרח שם הספר לא היה קשור לנאמר בספר. אולי זה לא היה גלוי. אולי יותר קשה לפענוח. אבל הקשר הרעיוני קיים שם, עם השורה האחרונה או בלעדיה.
