וואלה. הסבר מצוין.
ולא פלא שלא זכרתי אותו, לאור הנקודתיות שלו. בכלל לא מאכזב.
מה ששועשעתי ממנו רבות, בגלל שלאחרונה קראתי די הרבה שרלוק הולמס, זה את הדמיון המכוון המדהים בין וויליאם מבסקרוויל לידידנו שרלוק. אני מניחה ששמו (או נכון יותר, מוצאו) נתן לאקו את ההשראה לכתוב אותו ככה, כמחווה. כמה תיאורים בתחילת הספר, שבהם מתאר אדסו את וויליאם, נלקחו מילה במילה מהתיאורים של ד"ר ווטסון את שרלוק.