אל תדין את חברך עד ש ../images/Emo141.gif
תגיע למקומו. אינני יודע אם יצא לך לחיות פעם כחלק ממיעוט, או אם היית בקשר אישי מספיק קרוב עם מישהו כזה כדי שהוא יספר לך על החיים שלו ועל מה שעובר עליו. בכל אופן, אני חושב שאתה מקיש מההומואים של הבראנז'ה התל-אביבית לכלל ציבור ההומואים, ומגיע לתובנות שעושות עוול לרוב ההומואים. החברה מפעילה על כולנו לחץ מאד כבד להיות סטרייטים ולהיות חלק ממשפחה סטרייטית, ורוב ההומואים חיים רוב הזמן במגננה מפני הלחץ הזה, אפילו אם הם כבר יצאו מהארון וסביבתם יודעת שהם הומואים. כל פעם יש מישהו חדש שלא יודע וצריך לספר לו, כל פעם יש בדיחה חדשה שצריך לבחור תגובה מתאימה עליה, כל פעם צריך להתייחס לפניה הממוענת ל"פלוני ובת זוגו" או "אלמונית ובן זוגה". שים לב שלא כתבתי כאן שום דבר שקשור לנטייה מינית אלא רק לאורח חיים, לזהות. ההומו צריך להתמודד עם זה על בסיס יומיומי, והוא צריך להתמודד עם זה לבד. מה שמצעד הגאווה נותן לו זה תחושה שהוא לא לבד. תחושת שייכות. הצעידה במצעד הזה דומה לענידת צלב או מגן דוד על הצוואר: זהו מעשה שהוא ההיפך מהסתתרות, ההיפך מהתנצלות. ואין לו שום קשר למיניות. כאשר אומרים להם לא לצעוד, או שאומרים להם לא לצעוד בירושלים, בעצם אומרים להם שאין להם זכות להיראות בפרהסיה כמו שהם. שהם מוקצים. נסה לדמיין את התחושה. אתה היית מסכים לקבל יחס כזה? אני מניח שלא. לא בלי מאבק. אני מנצל את ההזדמנות גם כדי לומר שההנחה שעלתה מדועות אחרות בשרשור, לפיה מצעד הגאווה הוא בהכרח מופע דראג ענק, אינה מוצדקת. המצעד כבר צעד בירושלים כמה פעמים, וכולם היו לבושים בבגדי היום יום שלהם, שאינם שונים בהרבה מבגדי היום יום שלך. וכמו שאתה רואה, זה לא עזר להם הרבה. ועם כל זאת, עלי להודות שגם אני לא אצעד במצעד הגאווה, למרות הסימפטיה שלי לצועדים בו. אני פוחד מהבריונים החרדים והכתומים, אני פוחד מהמשטרה, ואני פוחד מפיגועים (בסדר הזה). על שכמותי כתב פעם ג'.ד. סאלינג'ר: המתבגר חולם על מוות מפואר, המבוגר חולם על חיים צנועים.