לא אנושי! האומנם?

Nihau

New member
לא אנושי! האומנם?

עד כמה גזעים לא אנושיים באמת משוחקים ככאילה במשחקים שלכם? גזעים לא אנושיים- גם אלפים ואפילו חצי אלפים הינם לא אנושיים. עד כמה השקעתם מחשבה ומשחקיות בלעשות אותם אכן לא העתים של בני אדם ו\או חברות אנושיות?
 

DIDGIN

New member
אני מנסה ומנסה

אבל גם הניסיונות הטובים ביותר שלי עדיין נראים לי כמו וריאציה כלשהי על האנושות, משחק בתכונות התרבות והאופי שלה. במערכת דרקיריה, בה אני משחק אלף דווקא שיבחו אותי כמה פעמים על המאמצים שלי לשחק אותו באופן ש"זר" לאנושיות. בין המאפיינים - סבלנות אין קץ, התעלמות (ואפילו הדחקה) מן המוות וסופיות בכלל ואי הבנה של משחקי מילים אנושיים. במערכה שלי ניסיתי לשנות פרטים פיזיולוגיים בחלק מן הגזעים על מנת לבסס עליהם תכונות אופי ותרבות שונות. הדוגמה הכי טובה היא האורקים, שלעולם אינם מפסיקים לגדול ומתים ממחלות גדילה בשנות העשרים. כתוצאה מכך הם נוטים להיות פראיים (אין להם הרבה זמן ללמוד ידע חדש או להנחיל אותו), החלטיים (לא מבלים זמן בהתלבטויות) וחוץ מנתינת כבוד ל"זקנים" אצלם יש גם ציות. לזקנים כוח פיזי רב יותר וניסיון חיים רב יותר (אף שבריאותם שברירית). הזקנים מתים בשיא כוחם בדרך כלל, מהתקף שנובע מחולשתו של אחד האיברים (בדרך כלל הלב שלא מצליח להזרים דם לכל הגוף) שגורם להדרדרות מהירה ולמוות תוך זמן קצר שנמשך בין כמה שעות לכמה שבועות. התקופה הזו שבין הכשל הראשוני לבין המוות היא כל גיל הבלות האורקי. יש עוד דוגמאות אבל אין כרגע זמן לכתוב אותן.
 

ננסק

New member
אני חושב שהם בכל זאת דמויי אדם

ולכן בכל זאת דומים לנו באופן החשיבה. כן, אפילו שהאלפים חיים מיליון שנה, זה לא דורש שינוי עד כדי כך משמעותי באופן החשיבה, ורוב שיטות משחקי התפקידים מסקרות את זה (כרגיל, שחר האדמה עושה עבודה מעולה בתחום הזה. כמו עם כל הגזעים). ובכל זאת, אני מעדיף לחקור את הגזעים דמויי האדם מאשר חייזרים מוחלטים, כמו אלו שמוצאים בלא מעט משחקי מד"ב. חייזרי לגמרי זה... ובכן... לא ממש מעניין. להנפיץ שיטת הגיון אלטרנטיבית זה כיף בערך למערכה אחת. מה שבאמת אנחנו אוהבים בסופו של דבר זה בני אדם, ולכן יותר כיף לשחק וריאציות אנושיות. לדעתי זאת גם הסיבה שקוראים לזה דמויי אדם, ולא דמויי אלף, נגיד.
 

ננסק

New member
הוא נחמד

אבל לא איזה role model, גם לא בגישות המעט מיושנות שלו. למה?
 

ננסק

New member
אני חושב שהדמיון שלנו הוא

בראש ובראשונה אנושי, מעוצב לחשוב באופן אנושי כמו כל דבר אחר בנו, ולכן לנסות לדמיין משהו שאינו אנושי זה כמו לנסות לצלול לעומק 300 מ' - כן, אפשר לנסות ויש איזה מטורף או שניים שמשקיעים בזה הכל ומצליחים, אבל בלי עזרה מלאכותית זה נכנס, בגדול, לתחום הבלתי אפשרי. כן, אני קאנטי משהו.
 

ננסק

New member
קצת יותר פירוט

לא שאני חושב שאת טיפשה חס ושלום, אני מודע היטב לתארים האקדמאיים שלך... אבל כדי להבהיר את עמדתי, וגם כדי שאחרים בפורום יבינו מה הכוונה (כי לדעתי זה נושא מעניין), אפרט קצת. לדעת קאנט (עמנואל קאנט, המאה ה-18 (? נראה לי שאני טועה), ממייסדי הפילוסופיה החדשה), אנחנו בני האדם לא מסוגלים לדבר על "המציאות כפי שהיא באמת". אין לנו מושג לגביה, אפילו לא ברמז. כל מה שאנחנו יודעים זה מה שאנחנו קולטים דרך החושים, ומעבדים בעזרת השכל שלנו - וגם החושים וגם השכל הינם מקובעים בתבניות מאוד מוצקות. מצד אחד, זה מה שעושה אותנו לאנושיים. "אנושי" הוא מה שקולט את הדברים שקולטים שאר בני האדם, ומתייחס למציאות באותו אופן כמוהם (למשל, יצור אנושי מסוגל לדבר על "זמן" או "מרחב", להגיד שמספר חפצים רבים יותר מחפץ אחד, וכו'). מצד שני, זוהי התבנית המוחלטת שלנו, הגבול שאי אפשר לעבור בשום אופן. כדי לפרוץ אותו נצטרך להפסיק להיות אנושיים, ולא רק שזה רעיון די מבהיל (למשל, אין שום טעם למדענים לגלות את "המציאות", אם כבר היא כבר לא קשורה לעולם שלנו בכלום ואי אפשר להשוות אותה לשום דבר), זה גם פשוט בלתי אפשרי. חשוב לעשות הבדל בין "בלתי אפשרי" לבין "בלתי סביר בעליל". אנחנו לא *מסוגלים* לדמיין דברים בלתי אפשריים (כדור מרובע) אבל אנחנו יכולים לדמיין דברים מאוד, מאוד מוזרים, ולהגיד "זה ממש חייזרי מצידנו, זה כמעט לא אנושי". זה מגניב, אני אוהב את זה, זה חלק ממה שאני מחפש במשחקי תפקידים לפעמים - אבל זה עדיין, בפירוש, אנושי. אולי איש X שאיתו אתה מדבר כרגע לא יבין איך העולם הבנאלי והעולם המיתי מסתדרים זה לצד זה (בשיטת המשחק נוביליס), אבל זה רק בגלל שאין לו את הרקע המתאים שלך יש, לא בגלל שאתה לא אנושי במידה כלשהי.
 

JuffoWup

New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

אני חסיד מאוד גדול של התאוריה הזו...
 

tapas tapas

New member
זו כמו השאלה איך היקום נוצר?

היקום הרי לא יכול להיווצר. מבחינתנו האפשרות היחידה היא שהוא תמיד היה קיים. תמיד היה קיים משהוא, כי אם אתה אומר שהיה רק כלום לפני, אז בכלום אין זמן ולכן הוא לא יכול להיות לפני. כלומר, הטענה שקיים משהוא מעבר למה שאנחנו נהיה אי פעם מסוגלים להבין היא טענה מיותרת. כי כל מה שאנחנו לא מסוגלים לחשוב, להרגיש, לקבל עליו איזשהוא פיסת מידע הוא שקול לכלום. אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה על הכלום, אבל הכלום תמיד ישאר כלום בשבילנו.
 

ננסק

New member
לא, זה לא מדויק

היקום יכול היה להיווצר. "תמיד" מעיד על קיומו של זמן, ואפשרי שהיה מצב קיום של המציאות בו לא היה זמן - בטרם היות המרחב החללי, שכידוע מאינשטיין, משולב באופן בלתי נפרד עם הזמן. אני לא אומר שהיה כלום לפני - אני לא אומר *שום דבר* על מה שהיה לפני, כי הפיסיקה לא מעזה להגיד שום דבר. אין לה מושג. כל מה שהיה בטרם המפץ הגדול, ואפילו המילה "בטרם" בעייתית כאן, אינו ידוע לנו. מאיפה אתה יודע שבכלום אין זמן? ה-"כלום" היחיד שאתה יכול לדמיין לעצמך הוא חלל סטטי (שחור לגמרי או לבן לגמרי, בדרך כלל...), אבל זה אפילו לא דומה למה שהיה לפני המפץ הגדול. אנחנו לא מסוגלים לדמיין אלקטרונים (לא, הם לא כמו גרגרי חול קטנים) למה שנוכל לדמיין את הסוד הגדול ביותר של היקום? זה שאנחנו לא יכולים לדמיין X כלשהו אומר משהו *עלינו*, לא על ה-X. "הטענה שקיים משהוא מעבר למה שאנחנו נהיה אי פעם מסוגלים להבין היא טענה מיותרת" דבר ראשון, מה שאתה אומר כאן לא קשור לקיומו של היקום, או להיווצרותו. דבר שני, אתה צודק. פילוסופים רבים אחרי קאנט אמרו בדיוק את זה, במיוחד לאור העובדה שקאנט אומר שאי אפשר לדבר על "המציאות האמיתית", ואז כותב עליה שני ספרים עצומים בגודלם. יש קטע מאוד מוצלח עם פילוסוף בשם ויטגנשטיין, שמסכם את כל הפילסופיה לכדי שבע סעיפים (ותתי סעיפים, ותתי-תתי-סעיפים). רק הסעיף השביעי אינו מחולק לאף תת-סעיף, ומופיע בסוף הספר כולו. והרי הוא: "מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק". יופי של סטירה לקאנט. סטירה לפרצוף, לא במובן הפילוסופי.
 

tapas tapas

New member
נו, אבל זה מה שאני אומר.

אם לא קיים זמן, הרי שאי אפשר לומר שהיקום נוצר. כשאתה אומר נוצר, אתה גם מתייחס לזמן. נוצר, כלומר משהוא שקדם למה שעכשיו. זאת אומרת שהיקום שיש עכשיו הוא תוצאה של משהוא שהיה לפניו. אם היה מצב שבו לייקום אין זמן, אזי אתה לא יכול למקם אותו בזמן ביחס ליקום במצבו הנוכחי. ואתה לא יכול לומר שהיקום בלי הזמן מכיל או יצר את היקום עם הזמן. כי זה באותה המידה יכול להיות גם שהיקום הזה יצור בעתיד את היקום בלי הזמן שאתה מדבר עליו.
 

ננסק

New member
דבר ראשון

אנחנו כבר מה-זה לא מדברים על קאנט, אלא על ענייני זמן. דבר שני, ייתכן שהיקום נוצר ביחד עם תחילת הזמן. אני לא אומר שהיה משהו לפני כן, ואני *בוודאי* שלא אומר שהיה כאן יחס של סיבה ותוצאה. ייתכן שהיקום נוצר ספונטנית, או בעקבות משהו ממחוץ ליקום, שאינו מהווה מבחינתי "סיבה" (כי סיבה צריכה לנבוע מתוך אותה המערכת). אז שוב, כשאני אומר נוצר, אני מתכוון לנקודת התחלה, לא לתוצאה. לא היה מצב שבו ביקום לא היה זמן. היקום הוא זמן-מרחב, להגיד יקום בלי זמן זה ביטוי לא הגיוני.
 

tapas tapas

New member
לא תיתכן נקודת התחלה

כמו שאמרת, היקום הוא זמן-מרחב. לכן נקודת התחלה היא נקודה שבה אין ממש זמן. כי לזמן חייב תמיד להיות לפני ואחרי. זו ההגדרה של זמן, שיש משהוא לפני ומשהוא אחרי. יכול להיות שהזמן היה יותר ויותר מכווץ בתקופה מסויימת, וזה נותן את האשליה של נקודת התחלה. כמו שמסלול יכול לשאוף לנקודה מסויימת אבל אף פעם הוא לא יגיע אליה.
 

ננסק

New member
וופ?

למה לזמן חייב להיות לפני ואחרי? מכניקת הקוונטים אומרת שברגעים הראשונים של היקום היו *26 מימדים*, ולאחר מכן רובם התכווצו והפכו להיות מיקרוסקופים. לא בטוח ש"רוחב" היה כל כך רחב באותם רגעים ראשונים, בהם חוקי הפיסיקה נסגרו על עצמם. למה הזמן חייב היה להיות *תמיד* עם עבר? למעשה, לא בטוח בכלל *שכיום* יש בו "לפני ואחרי". הזמן יכול בהחלט להיות חץ שנע ללא הפסק "קדימה", ואין בו שום אחורה. כמו ימינה בלי שמאלה. זה שמימדי המרחב הם סימטריים לא אומר כלום על הזמן, ועצם העובדה שהוא מתקדם תמיד בכיוון אחד מעיד עליו שהוא לא שגרתי לעומתם. ההגדרה של זמן היא משהו שכבר אלפי שנים מנסים להיסגר עליו, ואנחנו רחוקים מהחלטה סופית: http://en.wikipedia.org/wiki/Time אז להגיד שזה "יש משהו לפני ואחרי", במיוחד לאור הטענה שלי על חץ זמן חד-כיווני, לא תקף.
 

tapas tapas

New member
הזמן הוא ההטלה של היקום

הזמן מתאר את היקום בצורה הבאה. היקום נמצא במצב מסויים בכל "רגע". הזמן הוא פשוט מיספור של המצבים של היקום. כלומר, קיימת העקתה חח"ע בין כל מצב של היקום לבין מספר כלשהוא על ציר הזמן. אם היקום מגיע שוב לאותו המצב, אזי הזמן הוא מעגלי. אנחנו בחרנו לתאר את הזמן להיות לפי הסדר של המספרים הממשיים. אתה יכול לומר שגם לפני שתי שניות זה נקודת זמן גדולה יותר משניה אחרי, וכל מיני סידורים שונים ומושנים של הזמן. אבל הבחירה שלנו היא לפי איך שאנחנו תופסים את היקום. ולפי הבחירה שאנחנו עשינו, אני טוען שיש לכל נקודת זמן לפני ואחרי, כי הרי בחרנו העתקה חח"ע בין הזמן לבין המצבים של היקום.
 
למעלה