דווקא השקט הוא הכי בולט בתוך כל הרעש והסערה
משאית אחת שמשדרת משהו שונה לחלוטין מכל היחצנות, עיוורון הצבעים והמיניות הבוטה, לא תבלע, אלא תזעק את נוכחותה בצורה כזו שאף משתתף במצעד לא יוכל להתעלם ממנה. היא תמשוך יותר תשומת לב מהאדם הנאה ביותר שיציג את גופו לעיני העוברים ושבים, יותר מהבגד הססגוני ביותר שישמש כלבוש של מי מהצועדים, ויותר מהרמקולים שישמיעו את השיר הקצבי והרועש ביותר. משאית כזו יכולה לעשות היסטוריה. להוסיף כבוד רב. אם יודעים להציב שלטים ראויים ( "להיות הומו זה לא גאווה. להיות סטרייט זה לא גאווה. להיות יהודי זה גאווה." / "אנחנו דתיים גאים ענווים" "הומו דתי זה לא רק סיסמה, זאת דרך חיים אפשרית" וכד'. ), אם יודעים להעביר את המסר בצורה נכונה, אם יודעים לכבד את השונים ולענות את התשובות הנכונות. אולי משהו שאף יכיל התרסה כלשהי כנגד הרברבנות של מצעד הגאווה. כמובן בצורה שקולה ולא יותר מדיי מתלהמת. אני לא חי באיזו אשלייה שהומו ייתקל במשאית הדתיים במצעד ויחליט לחזור בתשובה. אבל יש כאן אמירה לחלקים בציבור הדתי שעדיין לא מוכנים לקבל אותנו. בנוגע לשמירת העיניים: אני מסכים שיש כאן בעייתיות כלשהי, אבל אל תשכח שגם בהליכה סתמית ברחוב נתקלים לא פעם בנשים בלבוש מינימליסטי. אפשר לתכנן את ההליכה מאחורי המשאית כך שמבטם של הצועדים הדתיים יהיה ממוקד בחלקה האחורי של המשאית ולא בנשים הלא צנועות (את עבודת הדו-שיח, לפחות עם נשים בלבוש לא ראוי, ניתן להשאיר לבנות, שהרי אצלן פחות בעייתי עניין שמירת עיניים), אפשר להצטייד במשקפי שמש שמטשטשים את המראות. זו יכולה להיות משאית אחת שקטה, אבל בעלת שקט רועם, כזו שכולם במצעד ידברו עליה, כולם ירצו לקפוץ ולראות, לשמוע. 'מה? דתיים הומואים? ועוד הרבה כאלה? ממש משאית? עם מאות צועדים?' הרבה מהרבנים אינם מעוניינים אפילו לפתוח בדו-שיח כלשהו עם כל מי שמזדהה כמייצג הציבור ההומסקסואלי (דתי או שאינו דתי). אולי אם ההומואים הדתיים ישדרו בפומבי שאינם מזדהים ואף מוחים בריש גלי על התרבות המערבית הרדודה, על הסגידה לגוף האדם, על הערצת הנטייה והתייחסות אליה כמקור לגאווה, יהיה סיכוי להשיג מטרות שבמפגשים רבים לא מצליחים להשיג. הרבה פעמים מילים רבות לא יכולות לעשות ללב מה שפעולה אחת יכולה.