האם ניתן ללמוד משהו מחרא של בן אדם...
בגלל צירוף מקרים שיווקי (2 במחיר אחד
), יצא לי לקרא במקביל את הביוגרפיות של ג'ובס ושל אינשטיין שנכתבו על ידי אותו וולטר איזקסון הכותב כנראה לפי משקל או מספר דפים. ברור שההשוואה היא סינטטית מאוד מכיוון שהיא מודדת התרשמות סובייקטיבית אבל במקרה דנן ניתן לבטל חלק מהאפקט מכיוון שניתן לקזז את הסופר (הזהה בשתי הביוגרפיות). מכיוון שהשוואה בין אנשים היא רב מימדית מעיקרה צריך למצוא מטריקה סבירה למדידה. משהו דומה למבחנים פסיכומטריים שמנסים לשקלל איכויות מסויימות לכלל הערכה אחת. הבעיה היא שני המושווים נפטרו בנסיבות מקלות וקשה יהיה לגייס אותם למבדק. מאידך זה יתרון אדיר מכיוון שאף אחד מהם לא יכול להפתיע לאחר ביצוע ההשוואה... נושא נוסף שיש להתייחס אליו הוא מימד הזמן, שמאפשר מצד אחד פרספקטיבה להשפעה של אותו אדם ומצד שני צריך להביא בחשבון את הדעיכה בהשפעתו עם הזמן (Ripple effect) וגם הירידה במהירות ההתפשטות של המידע עם הזמן. כמו כן צריך לנרמל את תחום הדעת שבו עסקו. ככול שהחדשנות מתבצעת בתחום בסיסי יותר ההשפעה שלה יכולה להיות רחבה יותר אבל להיות פחות גלויה (הטרנזיסטור לעומת מערכת הפעלה). ואחרון חביב יש להביא בחשבון את נושא המיקריות או הבסיס הסביבתי שגרם לאותו אדם להשפיע - לדוגמה במקרה של אינשטיין הבסיס לתפיסת מושג הזמן של מורהו מינקובסקי, ובמקרה של ג'ובס העבודה בנושא ממשק גרפי בזירוקס פארק. כבלי "כתפי הענקים" לא היה הגמד מצליח. לטעמי המדד להשוואה הוא סך מידת ההשפעה הסביבתית של אותו אינדיבידואל על סך הפרטים באוכלוסיה. תדמיינו גל שנוצר כתוצאה מנפילה של אבן לשלולית אנחנו לא יכולים למדוד את האנרגיה הפוטנציאלית של האבן אבל אנחנו יכולים למדוד את האפקטים שנוצרו - אבן קטנה, גל קטן. אבן גדולה גל גדול. עזיז נוטה להגדיר מדד אחר, שהוא סך מידת ההשפעה הסביבתית במידה ונחסיר את אותו אינדיבידואל - האם יהיו מסכי מגע וטבלטים בלי סטיב או כורים גרעיניים בלי אינשטיין? זו הסתכלות לגיטימית שקלה אולי יותר להערכה מכיוון שהיא מודל סטטי של המציאות. בכל מקרה, זה לא מסובך להגדיר את המטריקה במונחים מתמטיים. ומכיוון שבמקרה של ג'ובס ואינשטיין ההשפעה שלהם באה לידי ביטוי בתחומי דעת פיזיים גם להגיע למדידה ממש דרך פירוק של עצי מוצר טכנולוגיים (כמה מהמרכיבים של האיפד מושפעים מג'ובס וכמה מאינשטיין). אבל זה לא כיף. בכל מקרה אני לא חושב שגאונות היא "היכולת של אינדיבידואל לדעת את עצמו ולמצוא את אושרו מבפנים". ברגע שאתה מיתר את ההשפעה על הסביבה איזו משמעות יש לגאונות - פרטית לחלוטין. ולכן חסרת משמעות מחוץ לאותו אינדיבידואל. גם בודהה הראשון שללא ספק היה גאון, לימד ולכן השפיע על הסביבה. יתכן ולפניו היו עוד רבים "ומאושרים" שלא לימדו ומתו מאושרים במערה, אבל למי אכפת? אז למה חרא של בן אדם? כי סטיב ג'ובס היה כזה, הוא היה אדם אנוכי ששיקר, רימה את חברו הטוב ביותר, והיה חסר חוט שדרה מוסרי עד כדי הפרעת אישיות. ולמרות זאת הוא הגיע לכמה אמיתות והשפיע השפעה לא מבוטלת. גם אצל סטיב וגם אצל אלברט היתה התלהבות ודבקות בנושא העיסוק ללא קשר ובהתרסה למגמות בסביבה - אינשטיין ניסה עד מותו להוכיח את התיאוריה המאוחדת ללא הצלחה. וסטיב ניסה עד מותו להביא את הפרסונל אסיסטנט (בתחילה הניוטון ובסוף האיי/פוד/פד/פון) לשוק - והצליח. אחד ההבדלים המשמעותיים בינהם לדעתי, הוא לאינשטיין היתה ענווה, בעוד שסטיב חטא ביהירות. ושניהם באופן מפתיע הגיעו לאמיתות שטחיות על ערש דווי: סטיב - "להיות הורה באמת משנה את ההשקפה שלך על דברים. אנחנו נולדים, אנו חיים לרגע קצר ואז אנחנו מתים. כך היה מאז ומעולם. טכנולוגיה לא משנה את זה הרבה, אם בכלל." אלברט - "קצר הוא קיומנו, כהרף עיין, כביקור חטוף בבית זר ומוזר. השביל שעלינו לצעוד בו מואר קלושות על ידי מודעות מהבהבת". ואם יורשה לי לצטטת את בקט מתוך מחכים לגודו - "הן יולדות בפישוק מעל הקבר, אור היום מבריק לרגע, ואז שוב לילה" (תרגום מולי מלצר). עושה רושם שנפיחות ניו אג'יות הן נחלת רבים וטובים - כל אמת מטבעה שהיא שטחית. זו הצורה שמייצגת את סוף הדרך ואי אפשר לדעת ממנה איך הגעת אליה. כל אחד לפי דרכו, האחד מתוך שהיה של חצי שעה באשרם והשני מתוך קבלת חבטות במשך חיים שלמים