כפר ויתקין

[שפרנצי]

כפר ויתקין

הייתי שם גם בילדים וגם במבוגרים. היה פשוט קסום!!! הלוואי ויירבו עוד ועוד כאלה ארועים. תודה למי שארגן ולכל המספרים!

 

[שלווה יערית]

גם אנחנו היינו שם....../images/Emo13.gif

ו...זכינו בגדול

זכינו לערב אינטימי, מהנה, מרתק ו...משכיל.

גדולה עם מחיאות כפיים למספרים שכה נעמו לעינינו ולאוזנינו ואשר גרמו לנו לצאת עם טעם של עוד ב

ועם חיוך גדול על השפתיים..........................

גדולה ומחיאות כפיים לכולכם ביחד ולכל אחת ואחד מכם לחוד

על החוויה העשירה והמעשירה.

גדולה עם מחיאות כפיים למי שיזם וארגן ערב חוויתי מלא נשמה מכל ה...נשמה. בברכת יישר כוח ובתקווה וציפייה לעוד ערבים שכאלה לרוב,

 

[הגבירה מן האגם]

גם אני הייתי שם../images/Emo66.gif

ורוצה להודות לכל מי שבאו לשמוע ולהשתתף בשמחה. היה לי העונג לראות קהל מוכר, קהל לא מוכר ותלמידות שאני כבר גאה בהן על ההשקעה הרצינית. הרבה יילמד מהחוויה הזו לטובת הבאות, כדי שנוכל להמשיך ולהתקדם וללמוד איך לעשות טוב יותר. אבל בינתיים, מי שהכי הייתה שם היא נשמת מספר הסיפורים - ובשבילי זו ההתרגשות האמיתית: הפשטות והאחריות לסיפור ולקהל, קשר בלתי-אמצעי שאין בו זילות, סיפורים יפים, ביצועים צבעוניים ומגוונים, המוחייבות האישית לעמוד במקום שבין העולמות ותחושת השיתוף בין המספרים - שהוא אינו דבר מובן מאליו כלל וכלל, הספונטניות, הגמישות, השמחה באדם אחר. המון תמונות, המון וידאו, הרבה הקלטות. משהו מכל זה ודאי יגיע גם לכאן. בברכה,

 

[אילן ענבר]

גם אני הייתי שם../images/Emo55.gif

עקצתי ונעקצתי,ספרתי והקשבתי לחברי המספרים. היה כיף לראות שלמרות התחרות עם מסיבות חנוכה ועם פסטיבלים ופסטיגלים ועוד ארועי חנוכה רבים הגיעו אנשים ,נשים וטף ושמעו סיפורים לרוב. והיה גם קיילי והיו בו אנשים לרוב ומספרים וקהל שעלה לספר ואפילו צעירת המספרים ביתו של חבירינו איתן סיפרה וכל הכבוד לה על האומץ והייתה שירה ותנועה והמון בירה. וחבל לי שלא הגיעו רבים מחברינו המספרים להשתתף בחוויה המיוחדת והראשונית הזו. ולכן אני רוצה להודות לשרה ,אסתר ופנינה שכן הגיעו-כל הכבוד. אני יודע שהיו רבים שרצו ופשוט לא יכלו ולכן אני גם יעלה לגלריה תמונות וגם אבקש מחברי המספרים לשתף אותנו בחויותיהם. ובתקווה שירבו פסטיבלים שכאלה וירבו המספרים שיצטרפו למעגל זה המתרחב לו לאט אבל בטוח.

 

[נמצק]

ספרת משהו חדש או התבצרת בישן?

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

בצר - מלשון בציר? סיפור כיין הוא

משתבח עם הזמן

סיפורים לשמוע רק על בקבוק יין טוב מתי? תודיעו ויהיה

 

[EYTAN155]

תודה לאילן

בשם יובל צעירת המספרות על הפירגון. כן. גם אני הייתי שם ! ! ! אני מכריז על כך עכשיו ! ואני אספר על כך בעוד שנים רבות לנכדיי בגאווה רבה , ביושבי ליד באח הבוערת והם מסתופפים סביבי. לסיכום הארוע , בכמה מילים ........... היתה לי מן תחושה שמזל שאני כבד... אחרת בוודאי הייתי מרחף..... זה היה כיף אמיתי לעבוד עם חבורה מופלאה של אנשים. וזוהי הזדמנות בשבילי להודות לכל החבורה על היומיים הנפלאים ששהיתי במחיצתם. אחרי הארוע התפנתי לעקוב אחר הכתוב בפורום בימים האחרונים, היתה שאלה של אילן לגבי מה לספר, חומר חדש או ישן ומוכר. אני הכנתי שני סיפורים , אך בגלל אילוצים שלפתי סיפור שישב לי בנבכי המוח וחיפש הזדמנות לצאת. משום מה זה קורה לי הרבה פעמים ,(וכאן באה שאלה גדולה בשביל מה בכלל להכין סיפור אם בסופו של דבר אני מספר בשלוף. סת.......ם)בשביל לי מה להכין ? בבוקר שלאחר הארוע ישבתי עם בן אחי ושתינו כוס קפה של בוקר, אמרתי לו שבכלל הכנתי סיפור אחר ותוך כדי שיחה בלי להרגיש הסיפור צץ וזרם. כך שגם אם טרחתי ועמלתי ולרגע חשבתי שלשווא , היה שווה. בתור האיש שהלך עם פנקס ההרשמה וסידר את התור לסיפורים בקיילי אני יכול להעיד שכמות הנרשמים לספר שטרם הספיקו לשאת דברם , היתה גדולה בהרבה מאלו שזכו לספר. ולסיכום חברי פורום יקרים , צר לי שנבצר מחלקכם להגיע ואני מאוד מקווה שבארוע הבא (ואני מקווה שהוא יהיה ממש קרוב) נזכה להנות מנוכחותכם .

 

[EYTAN155]

במקום באח צ"ל האח

 

[שרה ברנרד]

גם אני הייתי והתרשמתי...

אכן זו הייתה חגיגה למספרים,הגיוון ,הצבעוניות ,התפעלתי מה אפשר לעשות מסיפור עם קטן ופשוט איזה נפח קיבל כל סיפור, איזה דימיון ויצירתיות.שילוב של שירה מפיהם של מספרים ושימוש בכלי נגינה יש להם ערך מוסף.אני בטוחה שמרתון כזה מעצים את המספר,ומרחיב את מעגלי המקשיבים ותורם להיכרות עם אומנות מספרי הסיפורים.אני אשמח אם מרתון כזה יגיע גם לאזור המרכז.אני מנחשת שיהיו בו יותר משתתפים.לך אילן ...אנחנו אחריך...באש ובמים....איך לא? תודה לירושלמים,,עצבה,ובתיה.הניחוחות שלהם ,האריסטוקרטיות של בתיה ,יישר כוח לכולכם .למספרים ולמארגנים. שרה.

 

[7 צאי גאראם]

גם אני הייתי שם לשמחתי

אני רוצה לומר לכל המספרות והמספרים, קהל הילדים, והבוגרים שהיו בפסטיבל בכפר ויתקין, שהתרחב ליבי. בתור מי שהשתתף בארגון ובמופעים הן כמספר והן כמאזין אני רוצה לומר לכם בכנות שהיה זה אירוע מרוממם, מרגש ומופלא. הנכונות של כל חברי הקבוצה להתגמש כשהיה צורך בשינויים בזמן אמת, האופן בו נוצרו שילובים חדשים ברגעים ספורים ומתוכם צמחו מופעים מרגשים ואיכותיים היה שיעור גדול עבורי. בתור מי שעסק ועוסק בהפקה השאיפה היא תמיד שהכול יהיה מוכן וידוע (עד כמה שניתן) מראש. הפעם בשל אופיים של חברי הקבוצה ונכונותם להרתם להצלחת האירוע הכל זרם, הכל הסתדר בקלות מדהימה. לא הורגשו רגשות שליליים והייתה תחושה שרוח עתיקה וטובה שבה לנשב במחוזותיינו. רוח מספר הסיפורים: קשב, רגישות, נחישות, דיוק, יכולות ביצוע, ענווה ואהבה גדולה, כל זה היה בפסטיבלון בכפר ויתקין ועוד הרבה מעבר למה שאוכל לתאר במילים ספורות. אני חש זכות גדולה להיות חבר בקבוצה (שעוד תלך ותתרחב) שמצאה את הדרך יחד ובאומץ להתעלות מעל מכשלות האגו, הקנאה, הרדידות ושאר רעות חולות שהעכירו את מקצועינו העתיק. זו גם הזדמנות עבורי להודות לך לימור על הכל. היה לי עונג ושיעור גדול לעבוד לצידך, וזו רק ההתחלה (איזה כיף). אמרו אנשים חכמים שמהרגע בו התעוררת (במובן הרוחני הפנימי) שוב אינך יכול להרדם עוד. אני חש שרוח גדולה וטובה התעוררה ואעשה כל שביכולתי לנצל את המשב המרענן והמחייה כדי להמריא עימה מעלה. אני בטוח שרבים מחברי הקבוצה חשים זאת כמוני (כנראה שכולם) וביחד נמריא יחדיו. אני מקווה שעוד מספרים ומספרות יתחברו לרוח המספר המתעוררת ומתנערת מעפר העבר וביחד נשיב את אמנותינו למקומה הראוי. באהבה גדולה לכל חברי הקבוצה, לכל מי שתרם ועזר להצלחת הפסטיבל ולכל מי שעוד יתרום בעתיד.ממני גיא שמאזין, מספר וגם מוכר צ'אי.

 

[שרה ברנרד]

גיא,הקשבתי לסיפוריך...

היכרות ראשונה עמך כמספר.הדבר הראשון אותו סיפרתי בביתי היה, האופן בו סיפרת סיפור הפוך. הצ'אי היה חם ביום קר,והסיפור היה מדהים. שרה.

 

[7 צאי גאראם]

תודה שרה

תודה על המחמאות. מחמם את הלב לשמוע ששימחתי וריגשתי. שרה אנחנו לא מכירים אך חשוב לי לומר לך שככל שהמספר מצליח לשכוח את עצמו ולאפשר לסיפור להתקיים דרכו בחופשיות, הסיפור עובר טוב יותר ומגיע ונוגע ומרגש ומצחיק את הקהל. אז כנראה שעשיתי מלאכתי נאמנה והייתי "טרנספורמטור" ראוי לסיפורים שעברו דרכי לקהל. ולכן אפשר לומר שלא אני שימחתי וריגשתי, אלא איפשרתי לסיפורים לעשות את שהם יודעים לעשות. מי יתן ותמיד אהיה כלי ראוי לסיפורים לזרום דרכי לשמח, לרגש ולגרש את הדימוי העצמי הכוזב שלי. באהבה גיא אלון

 

[שלווה יערית]

שרה, הצ'אי היה טעים תארי לך...

אם היו מגישים גם איזה פונץ'

כזה חם וטעים ??? אוהו... כמה יותר חם ושמייח היה שם

איזה יופי טופי

של יום גשום

ו-

בחוץ אבל...ב

חם (למרות שמזגן מטופש אחד, תפס עצמאות ומצא לו זמן לשבוק

איף) איזה

ים ורעמים פשייי...ממש מעמד הר סיני

 

[רועה המילים]

רוצה להתייחס לדברים שלא קל להגיד

למקרה שההודעה תחתך בגלל אורכה צירפתי אותה גם כקובץ וורד גם אני הייתי וסיפרתי. לא פחות מההזדמנות המרגשת להשתתף בפסטיבל שכזה הייתה חדווה גדולה בעבודה ובלמידה המשותפת בתוך קבוצת המספרים והתחושה שיש משהו בקבוצה הזו, אולי בגלל נגיעתה בעולם הסיפורים שהוא בסופו של דבר עולם של גוף נפש ורוח בעיני, או בגלל סיבות אחרות, שהרגיש מאוד מקבל, מחבק, ולא שיפוטי. יוצר ביחד מתוך חדוות היצירה וחדוות הביחד. אחת השאלות שעלתה בינינו אחרי הייתה מדוע כל כך מעט מספרים התייחסו להודעות על כך בפורום ומעט כל כך באו. נראה לי שכדי לקיים על כך דיון אמיתי צריך לגעת באיזושהי אמת שצריכה להאמר וצריכה להיות גלויה. אני אינני מחשיב את עצמי מבכירי המספרים, ועל כן אני חש בר מזל במיוחד על כך שנזדמן לי להצטרף למעגל המספרים שיצר את הפסטיבלון בעמק חפר. דוקא מנקודת המבט הזו, שממנה איני חש מעל או יותר מחברי הפורום שיצא לי לראותם בפעולה כמספרים, אני יכול להבין את הקושי הגדול שהמצב מעורר. מחד קבוצה שהתגבשה לה, מאמינה בדרכה, ורוצה ליצור חדש ויש מאין בתחום עולם מספרי הספורים בארץ. ומאידך מרגע שמעגל נוצר, כל כמה שבמהותו הוא ביטוי של האינסוף הוא מייד מייצר פנים וחוץ. וזה ממש לא נעים להיות בחוץ. וזה עוד פחות נעים להיות בחוץ אם אתה מרגיש שמקומך בפנים, ובאופן טבעי אולי שמקומך בפנים לא פחות, אם לא יותר, ממישהו שכן בפנים. ועל כן אני מתלבט - מה אפשר להגיד כאן שיעביר הלאה את הרוח הכל כך טובה, רוח מספר הסיפורים שנכחה במפגש שלנו. איך אפשר לעשות מקום לתחושות הפחות טובות, המבטאות אולי תחושת דחיה, או משהו ממשפחת הדחיה, כדאי שיתחיל הדיאלוג שצריך להתחיל וממנו תהיה צמיחה שתהיה לטובת עולם הסיפור והמספרים. אולי דבר אחד שצריך להדגיש זו התחושה שהקבוצה שנוצרה, הרבה בזכות וברוח ומתוך בחירותיה של לימור רוצה בטוב הזה לא לעצמה אלא לטוב של עולם שכולנו שותפים לו. שהמעגל הראשון הזה שנוצר מבקש להוציא מתוכו רעיונות ומעשים ומעגלים נוספים שבסוף התהליך יקיף מעגלים נוספים רבים ומתוך כך כך את כל מי שהסיפור חי בליבו -מה שכל כך ברור שנכון לגבי כל השותפים לפורום. ואולי עכשיו זה עוד קשה, והתחושה של להיות מחוץ מחניקה או מעצבנת או מעליבה, כל הדברים שהיא יכולה בקלות לעשות, ואינני מדבר כאן על אף אחד אחר חוץ מאשר על עצמי. אני חושב שתגובתי הראשונית במצב כזה של פנים וחוץ, של שייכים לכאורה ולא שייכים לכאורה היה מייצר אצלי תחושות מהמשפחה הזו. ומנגד ניצבת האמת האחרת - דברים יכולים להתחיל רק ממקום של קבוצה קטנה. המעגל שהתחיל עם הפסטיבל איננו מקרי אבל יש בו גם מהאקראיות. לפחות לגבי עצמי אני יודע שיש רבים שיכולים היו לבוא במקומי. אינני מבטל בזה לא את יכולותיי ולא את איכותיי אבל בקרב אוהבי הסיפור יש רבים בעלי איכויות שאינן נופלות משלי ואולי עולות עליהן. זה רק טבעי שמצב כזה יעלה שאלות ותהיות, אז בואו נעשה להן מקום ונדבר מהלב ואת הלב. אישית כמי שהיה שותף לחוויה הנפלאה של עמק חפר אני כמובן מזדהה בקלות עם ההתרגשות, אבל אם הייתי מבחוץ זה לא היה לי כל כך קל להתרגש. אולי הייתי מרגיש צביטה או יותר מצביטה בלב. קשה לי לחשוב איך זה יכול להיות אחרת. לא מפני שבמקום הזה הדברים צריכים להישאר אלא מפני שכך הם לרוב מתחילים מול סיטואציה שכזו. מה שאני רוצה להגיד בפשטות הוא שחבל לי שלא כל מי שרוצה יכול פשוט להיות כרגע ליטול חלק ישיר בעשייה המסויימת הזו, ושאני חש שהמקום הבאמת אנושי וטוב שממנו יצרנו את המפגש בפסטיבל הוא טוב שלא מופנה רק פנימה לתוך מעגל מסוים של מספרים אלא לעולם של מספרים שהוא איננו תחום במרחב או בזמן. ומה שאני רוצה להגיד כאן עוד, בלשון סיפורית הפעם, קשור בסיפור הבא - A beautiful girl in the village was pregnant. Her angry parents demanded to know who was the father. At first resistant to confess, the anxious and embarrassed girl finally pointed to Hakuin, the Zen master whom everyone previously revered for living such a pure life. When the outraged parents confronted Hakuin with their daughter's accusation, he simply replied "Is that so?" When the child was born, the parents brought it to the Hakuin, who now was viewed as a pariah by the whole village. They demanded that he take care of the child since it was his responsibility. "Is that so?" Hakuin said calmly as he accepted the child. For many months he took very good care of the child until the daughter could no longer withstand the lie she had told. She confessed that the real father was a young man in the village whom she had tried to protect. The parents immediately went to Hakuin to see if he would return the baby. With profuse apologies they explained what had happened. "Is that so?" Hakuin said as he handed them the child. הסיפור הזה מתקשר לי להודעה מפני שגם כלפי מי שהיו שותפים וגם כלפי מי שלא זה אולי נכון לשאול - האומנם מי שבפנים בפנים ? האומנם מי שבחוץ בחוץ ? אלון

 

[הומינר]

אם אני אני

לא מזמן קראתי משהו כזה, אם אני - אני ואתה - אתה אז אני - אני ואתה - אתה אבל אם אני אתה - ואתה אני , אני לא אני, ואתה לא אתה אני לא יודע אבל מה שהרועה כתב הזכיר לי את מה שכתבתי

 

[7 צאי גאראם]

יש לומר כדי שלא יהיה מר

אלון טוב שפתחת את הדיון על מי שבפנים ומי שבחוץ ועל כל המשתמע מכך. רוח מספר הסיפורים היא לא נחלתם של חברי הקבוצה וגם לא נחלתם של מי שכרגע אינם חברי הקבוצה, רוח מספר הסיפורים הייתה כאן תמיד, היא כאן ברגע זה ותהיה כאן ובכל מקום גם בעתיד. לפני שנים לא מעטות אך גם לא רבות מאוד הבנתי, שלמרות היותי איש שוחר שלום, יש מלחמה אחת שאותה עלי להלחם בכל מחיר: המלחמה באגו שלי או במילים אחרות בדימוי העצמי שיצרתי לעצמי ובכל מה שמסית אותי מהאמת של העולם אליו אני קשור מעצם היותי אדם חי. כאשר נגלתה בפני מהותו של מספר הסיפורים הבנתי שיש לי כאן הזדמנות להשתמש בכישרונותי הטבעיים על מנת להלחם את מלחמתי. אך כמו בכל מקום בו נמצא רצון אמיתי וכנה לטוב נמצא גם צילו המנסה בכל הזדמנות להתגנב פנימה ולהטות את הכף למקומות אפלים. הענווה היא דרך מצויינן להכות באגו או אם תרצה ביצר הרע. מספר סיפורים יכול להיות ענוו ולאפשר לרוח המספר לנשוב דרכו ובעצם כך גם להעצים את עצמו בצורה נכונה, אך הוא יכול באותה מידה להשתמש בכישוריו על-מנת להוכיח לכולם כמה הוא מוכשר, חכם, ווירטואוז ועוד, או במילים אחרות הוא יכול להפוך מאדם המודע לכך שיש לו אגו ועליו להלחם בו, לאדם שהאגו שולט בו. בפסטיבלון בכפר ויתקין קרא נס חנוכה. לא רק אדם אחד התנהג בענווה אלא רבים מחברי הקבוצה התנהגו כך במודע או שלא במודע. במילים אחרות חברי הקבוצה איפשרו לרוח מספר הסיפורים לנשוב דרכם ולהנחותם לחוף מבטחים. במילותיו של הרמב"ן זה נשמע כך: "...השפל עצמך וינשאך המקום." יכול אדם להיות שיך לקבוצה ולהשתמש בזה כדי להחיות את הדימוי העצמי שלו (האגו שלו) והוא יכול להוכיר תודה לחוויה שהיה שותף לה ולרוח מספר הסיפורים שנשבה דרכו. יכול אדם להיות מחוץ לקבוצה ולקנא באלו הנמצאים בה וקינאתו היא צעקתו של האגו המוחה על כך שלא זכה להיות מוערך, אך יכול אותו אדם מחוץ לקבוצה לחוש בחושיו החדים והרגישים שרוח מספר הסיפורים נשבה בחוזקה בכפר ויתקין ולהוכיר על כך תודה וממילא עם מנשבת בו אותה הרוח לא קינאה תתעורר בו אלא הרגשת שמחה של אחים לדרך. תיקוותי שגם אלו שהיו בקבוצה וגם אלו שלא, יזכרו תמיד שרוח מספר הסיפורים נמצאת ותמצא כאן תמיד ובידינו לחבור אליה ולהנות מעושרה ואושרה האין-סופי. ולסיום עוד כמה פנינים על הענווה מאיגרת הרמב"ן: "...כל דבריך יהיו בנחת, וראשך כפוף, ועיניך יביטו למטה לארץ, ולבך למעלה, ואל תביט בפני אדם בדברך עימו, וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך." בשמחה ובאהבה גיא אלון.

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

תרשה לי לענות לך כמשתתף פורום צנוע

ורק על עצמי ובשמי שלי אני מדבר, את חוויות חברי לפורום שהתפעלו, שמחו, כעסו ציפו אני מבין. את שאתה אומר אני משתדל להבין, "מה אפשר להגיד כאן שיעביר הלאה את הרוח הכל כך טובה, רוח מספר הסיפורים שנכחה במפגש שלנו." אשמח אם תספרו על הפסטיבל איך שהיה שאוכל לראות בעיני רוחי ולהשתתף בחווית האירוע. " איך אפשר לעשות מקום לתחושות הפחות טובות, המבטאות אולי תחושת דחיה, או משהו ממשפחת הדחיה, כדאי שיתחיל הדיאלוג שצריך להתחיל וממנו תהיה צמיחה שתהיה לטובת עולם הסיפור והמספרים" למה אתה מרגיש שיש כאן הרגשה של דחיה שממנה יש עצירה של צמיחה? לא מובן לי מה גרם לך להרגיש הרגשת דחיה, אינני מאמין שיש חבר פורום אחד שלא תמך בכם בליבו ומחשבתו, לגבי בחירת משתתפים? אין כאן בחירה דמוקרטית דרך הצבעה, ולא צריכה להיות, מארגן בפסטיבל אמור להחליט מי מתאים לאופי הפסטיבל, ולסוג ההופעות, אמור להיות כאן שיקול נכון , באם הפסטיבל הצליח אז השיקול היה נכון באם לא הצליח יש מקום לבדיקה למה לא הצליח בשני המקרים אני לא רואה את המסקנה שיש כאן חוסר של דיאלוג שאליה קפצת. תרשה לי להעייז לחבר את שנכתב קודם לגבי מיעוט של חברים שהגיעו, ולנחש שהדבר גרם לך לכתוב את שכתבת. לדעתי קפצת כאן למסקנה מוטעית חברי פורום לא הגיעו כי: הפסטיבל היה אירוע של מספרים מקצועים המספרים לקהל הרחב, ולא סדנאות של לימוד, בזמן של חג שבו מספרי סיפורים מופיעים באירועי חג. לא הורגשה בפורום בקשה, או תכונה מיוחדת שקראה לחברים לבוא ולתמוך, באם אני לא טועה האירוע אפילו לא צוין בלוחות האירועים של הפורום, בין חברי הפורום יש חברים שאין להם מכוניות,שהם מבוגרים , חלקם גרים רחוק, וחלקם בזמן חג חוגגים עם משפחותיהם.. עצוב לי שבהריון הרגשתך הרעה לגבי הפורום אתה מנסה לשתך אותי כהורה. בברכה משה

 

[רועה המילים]

חששתי ואכן

כשכתבתי את הדברים חששתי שהם יובנו לא נכון ואכן כך קרה. לא חשתי בעצמי דחיה מחברי הפורום אלא חששתי שאי ההשתייכות לקבוצה שיצרה את הפסטיבל, שאיננה רק קבוצה לצורך הפסטיבל, אלא משהו עם כוונות יותר גדולות, עשויה להחוות כדחייה על ידי מי שלא הוזמן לקבוצה הזו (ואת כל העניין הזה של הבחירה ולמה נבחרו האנשים עדיף שתברר ישירות מול מי שבחר ). אין לי כלל כעס על חברי הפורום. כפי שאתה יודע אינני שותף פעיל במיוחד בפורום, וקשרי בפורום אינם ענפים ולכן אין כאן מצידי כל אכזבה או כעס בהקשר הזה. דברי כוונו לא פחות אם לא בעיקר גם כלפי מי שהיה שותף לפסטיבל ויש בו ציפייה להתרגשות של אחרים שלא היו שותפים ורציתי להאיר מתוך אמפטיה דווקא את האפשרות שזה עשוי להיות קשה ומסיבות שבעיני יכולות להיות מאוד מובנות. יתכן שאני טועה ואין כאן כל קושי, וכדברייך היו סיבות טכניות לרוב שלא להגיע. מדברים ששמעתי בעקיפין ובמישרין נדמה לי שזה לא לגמרי המצב, אבל אם כך הוא המצב לגביך, אז הדברים שכתבתי אינם רלבנטיים לך כלל. בכל מקרה, קראתי את דבריך בתשומת לב. יתכן והבחירה שלי לכתוב את הדברים שכתבתי בפורום, לאור העובדה שאינני פעיל בו במיוחד הייתה טעות. אני צריך עוד לחשוב על כך. תודה אלון

 

[שלווה יערית]

ברשותכם, מספרים מנוסים...

אני, תלמידת שנה א' שאינני מספרת סיפורים, רוצה להעלות שתי נקודות למחשבה. הרי נאמר כבר שאורח לרגע רואה כל פגע. ואם טעיתי איתכם הסליחה. 1. עם כל הכבוד ל"מקצוע העתיק בעולם" שכולו אמור להיות רוחניות, התעלות מעל האגו למען מטרות נעלות, כיום שם המשחק הוא : עסק!!! ואם זה עדיין לא - זה יהיה. רק ההכשרה לקראת תעודת "מספר סיפורים" עולה הון תועפות אז....? אנשים רוצים להתפרנס. מכאן נובע שתהיה או שכבר יש תחרותיות. נכון זה נושא "מוקצה" ש"לא יפה" לדבר עליו, אבל עם מציאות לא מתווכחים. ואולי אני טועה......................................................... 2. אם כבר כתבתי את המילה ה"מגונה" עסק הרי שיווק זו מילת המפתח, לדעתי. נדהמתי להווכח שמכרים שלי, הגרים בכפר ויתקין לא ידעו על האירוע !!! צאי, נדמה לי שאיתך דברתי על כך בסוף הערב. כשהגענו לכפר ויתקין, אנחנו שלא מכירים את המקום, נאלצנו "לנחש" איפה האירוע. שום סימן לא העיד על כך שיש אירוע בכפר. אני מניחה שיש עוד הרבה דברים לומר אך אעצור בנקודה זו, ברשותכם. וכפי שנאמר מזה ללמוד, להפק לקחים ו...לצמוח. מקווה שלא "שברתי" שום טאבו בכך שהעליתי הנושא....לא לימדו אותי שלא מדברים על כך, SORRY.

בברכת יום נפלאלכם, לנו ולכל עם ישראל והמספרים כווווווווום,

 

[הגבירה מן האגם]

תגובה מהסוף להתחלה

השיווק נעשה ע"י המועצה המקומית. חוברות ופליירים חולקו לבתים. חלק מאיתנו שגרים באיזור גם קיבלו חוברות עם הפרסום. אבל זה כנראה לא מספיק. בפעם הבאה אנחנו ניקח את האחריות על השיווק ואז סביר להניח שיקרה משהו אחר. עוד - שיווק, שיווק, שיווק - זה מה שאומרים אנשי הפרסום והשיווק, השאלה של מה. אם מדובר בלייצר בלון של יחסי-ציבור סביב דבר ריק - בתחום שלנו זה עובד לתקופת מה, לפעמים גם ארוכה, אבל לא לתמיד. זה גם לא מתאים לעיסוק. עסק שם המשחק? זה הסיפור שכולם אוהבים לספר. אבל בתור בעלת עסק אני יכולה לומר שזה לא באמת המשחק. תחרותיות - אם מדובר על כך שכולם יתחרו על אותה נישה עבור כמות מופעים/כסף - אז תחרותיות היא - החזק מנצח. והחזק יכול להיות כל מני דברים. אם מדובר על תחרותיות כנקודת השקפה שגורמת לי להשתפר כל הזמן כאמנית - אז זה בסדר לי גמור לי. לא סותר את העיסוק. להיות מספר סיפורים זה לא בהכרח לחיות על ענן. מספר יכול להפליג למרחקים בתחום הרוח וגם להצליח בתחום העסקי - הוא רק צריך לדאוג לטפל בכך ולהשקיע ממרצו וזמנו. לעולם לא יהיו כל מספרי הסיפורים בעלי אותה יכולת. בשום תחום באמנות אין כולם בעלי אותה יכולת. ואם יהיו רבים בעלי יכולת מפותחת זה יעשה לעסק רק טוב. בברכה,