כפר ויתקין

[הגבירה מן האגם]

ואיך היה אומר המורה שלי

יש מקום בעולם לא רק למספר אחד, אלא גם למספר 2,5 וגם ל500.

 

[שלווה יערית]

תגובה מההתחלה לסוף...

לגבי יחסי הציבור. נקודתית לאירוע מסוים נראה לי שיחסי הציבור רלוונטיים. בהצלחה בעתיד. בהתייחס לציטוט :"אם מדובר בלייצר בלון של יחסי-ציבור סביב דבר ריק - בתחום שלנו זה עובד לתקופת מה, לפעמים גם ארוכה, אבל לא לתמיד. זה גם לא מתאים לעיסוק." לא הבנתי כל כך והרי נקודת המוצא היא שאין ה"דבר" ריק, כלל ועיקר. אז מתוך מודעות זו מדוע אין מתאים לעיסוק? (אולי אלה הן שאלות "תם" אך אני רוצה להבין את התפיסה, בבקשה) מבחינת תחרותיות ושיפור האומנות ל...מה כוונתך? האם בשיפור הכוונה להתכוונן לטעמו של הקהל או...? האם סטנד-אפ נחשב גם הוא כאומנות של מספרי סיפורים? מהם היתרונות בשיתוף פעולה בין המספרים? האם יש התאגדות בתחום? מה קורה לתחום שמתפתח במהירות כזו? מהו הקו המפריד בין מספר לשחקן (נראה לי שככל שלמספר מעלות כגון יכולת שירה ומשחק ייתרונו גדל)? אוייש

אני שואלת הרבה שאלות והאמיני לי יש לי עוד אבל.....אפילו אני יודעת שהסקרנות הרגה את ה-

לכן....

. אגב' אני יודעת ש...תשובות תגענה בזמן הנכון ובמקום הנכון אז....אם תבחרי -אינך חייבת לענות לי

שב"ש,

 

[הגבירה מן האגם]

לא על הכל...

בעניין הדבר הריק - לא אמנות הסיפור ריקה חס וליצלן. אבל אפשר ליצור תוצר ריק שלה (בלי לגלוש לחלק הפילוסופי שאין ריק). דיברת על היות "עסק" שם המשחק. מה קובע? בשפת העסקים - מכירה, מוניטין שמביא עוד מכירה, פרסום שמביא עוד מכירה וגידול הולך ומתמיד. יש כמה דרכים להוציא לפועל מהות עסקית. בתחום אמנות הסיפור, כמו בתחומים רבים אחרים, אפשר לבחור בדרך של ייצור לחם להמונים על פי אפנות משתנות או בהחזקת ההומנים ברעב ובבערות כך שיקנו את מה שאתה מוכר. זה בעיני דבר ריק, שאם יוצרים סביבו בלון של יחסי ציבור הוא מוכר נפלא. אני שמחה לבשר לך שאם מתבוננים על התמונה הגדולה, תמיד, אבל תמיד, מספרי הסיפורים המצליחים ביותר, גם מבחינה עסקית, הם אלה שמעניקים לקהל שלהם את הערך המוסף הגבוה ביותר מבחינה אמנותית. מה זה אומר אין לי זמן לפרט עכשיו אבל במילה אחת - רמה. לעניין התחרותיות ושיפור הרמה האמנותית - ראי את המסמך המצורף. המאמר יופיע בקרוב בעיתון Storytelling Magazine ולכן הוא כתוב אנגלית. אני חושבת שהוא עונה על שאלת תפקיד הקהל בסוגיה הזו כמו שאני רואה אותה. אחרים חושבים אחרת. סטנד-אפ לטעמי אינו אומנות של מספרי סיפורים. כבר כתבתי באיזשהו מקום שבעיני זה כמו ההבדל בין גל צונמי לפצצת מצרר. על שאלת השיתוף בין מספרים כבר ענית בעצמך בשירשור אחר. התאגדות בתחום עדיין אין. מה קורה לתחום שמתפתח במהירות כזו? התשובה לשאלה הזו תימצא עבורך אם תתבונני אל תחומי הגישור והאימון שהם תחומים חדשים גם-כן. אם לא לוקחים אחריות על מזיגת תוכן אמיתי למהלך ההתפתחות הוא יקרוס לבסוף ויתפזר לכל רוח תחת התואר "שרלטנות". השאלה היותר מעוררת היא "אז מי קובע מה נכון?" שאלה מסובכת הדורשת הרבה מאוד יושרה ממשיביה. מה הקו המפריד בין מספר ושחקן - יש כמה ויש על זה דיון ארוך. אם אני אנסה בקיצור אז - שחקן פועל באופן מתמיד מתוך דמות. למספר ולשחקן דרושות מיומנויות שחלקן זהות אבל השימוש בהן הוא אחר. שחקן הוא המוציא לפועל של דמות אחת במחזה ששותפים לו גם אחרים (גם במחזה בביצוע שחקן יחיד). מספר ממלא תפקידים רבים. שאלות שאת שואלת - זה בסדר גמור - עוזר לחדד את התשובות בזמן קצוב. בברכה,

 

[שלווה יערית]

../images/Emo51.gifהתשובות בהחלט...

מאירות הבטים שונים בנושא. הבנתי מהמאמר שמילה אחת חשובה ביותר כדי להגיע להישגים...תרגול, תרגול, תרגול. כדי להגיע לנשמה ל"תוך" של הסיפור-מספר-קהל צריך לעבוד קשה

. תגידי לי, בבקשה, האם מצורפת גם תעודת ביטוח חיים ל...חמש שנים כדי להגיע ל...ראשית הדרך כמספרים, שלא לדבר על עשר שנים, בדרך למומחיות?

והעיקר הבריאות,

 

[7 צאי גאראם]

עסקי הרוח

שלווה שלום. אני שמח על תגובתך. ישנם לקחים רבים מהפסטיבל שלא אפרט את כולם כאן, אך היה חשוב לנו לקיימו למרות שידענו שהשיווק ועוד פרטים טכניים לוקים בחסר. בנוגע להערתך על המקצוע כעסק לכל דבר הייתי רוצה להרחיב מעט. כמי שמתפרנס ומפרנס את משפחתי בשלוש השנים האחרונות מסיפור סיפורים (בעיקר) אני מבין היטב את הדאגה ל"עסק!" וגם לשיווק כמרכיב חשוב ביותר המחייה את העסק. כדי שתביני במה דברים אמורים (ואני מתייחס כאן רק לניסיוני הפרטי) להגיע למצב בו אני מתפרנס מסיפור סיפורים עברתי דרך של כ-12 שנים מהרגע בו הבנתי שעלי להיות מספר סיפורים ועד לרגע בו אני מתפרנס ממקצוע זה. המחשבה העסקית והשיווקית במקרה שלי רחוקה מאוד מלהיות העיקר, מבלי לבטל את חלקה החשוב. מדובר ב"עסק" לא שיגרתי ומכיוון שאת תלמידה את הרי מתחילה לראות ולהבין את רוחב היריעה של מקצועינו העתיק. אני יכול לומר לך בביטחון שההשתלמות כמספר סיפורים לא מסתיימת בגילגול חיים אחד. רק עם אהבה גדולה למקצוע הסיפור תוכלי לשרוד את משך הזמן הארוך וההכרחי כדי בסופו של דבר גם להתפרנס וגם לזכות בהכרת עצמך ואחרים בך כמספרת סיפורים. במדינת ישראל ובמדינות המערב יש רעה חולה של ללמוד קורס ומיד להפוך למומחה בתחום. מקצוע סיפור הסיפורים במזרח הינו דרך חיים והוא נרכש בהדרגה, בהתמדה ועם חניכה צמודה וארוכת שנים של מורה-מספר. המספר בימים עברו היה לומד מבעלי מקצוע רבים את עקרונות אמנותם ומתנסה בהם כדי להעשיר ולעצב את עצמו כמספר סיפורים. בין המקצועות שהיה על המספר ללמוד (רשימה חלקית בהחלט): מוסיקה, שירה, ריקוד, איפור ועבודה עם מסכות, שליטה בשפה ברמה גבוהה, טכניקות ריכוז, פיתוח קול ואפילו עבודה עם חרש חרבות (את זה שמעתי מלימור). בקיצר שלווה מדובר בתהליך ארוך, אך מלא יופי חכמה התעלות הנפש וגם מפחי נפש כפי שיש בעולמינו. אני רוצה לאחל לך שלעולם לא תחשבי שמקצוע מספר הסיפורים תכליתו להיות "עסק". חשוב להציב מטרה כדי לשאוף להתקדם לעברה, לשאוף להתפרנס ממה שאת אוהבת לעשות, אך במקצוע כמו שבחרנו לעצמינו, כפי שכבר ציינתי, ההשתלמות נמשכת ונמשכת (וטוב שכך). חלק מההשתלמות הוא ליצור מקומות לסיפור סיפורים וליצור מפגשים מעשירים בין מספרים, כדי להשתפר, ואת זה בדיוק עשינו בפסטיבל בכפר ויתקין. אני מקווה לפגוש בך ולהמשיך את השיחה לא רק בפורמט הווירטואלי. באהבה גיא אלון

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

מרחיב את הלב לקרוא את שאתה כותב,

תודה שקיימים בעולם המספרים אנשים כמוך.

 

[שלווה יערית]

../images/Emo51.gifצאי, על דבריך עם זאת...

צאי, דברי נובעים מתוך היכרות עם "טמפו" החיים של הנוער, כיום (בחרתי להתמקד בגיל הזה כי הוא מעניין אותי - הוא העתיד). איני יודעת מה קורה לילדים הרכים, שמשקיעים בהם רבות בילדותם, בהגיעם לגיל ההתבגרות כי התוצאה די עגומה (כמובן שזו הכללה). בעולמם המתוקשב, שבו שלטת המולטימדיה, קשה להשביע את רצונם באמצעות מילים. עם זאת, שאין לי ניסיון כלל בסיפור סיפורים, אני חושבת שאני יודעת מה ה"שטח" צריך (נכון, אולי אני טועה...). עם כל הכבוד לעוצמת הסיפורים והמספרים צריך "לשווק" את הנושא. גם כלכלית וגם רעיונית, נדמה לי שבשפה שלך זה נקרא "ליצור מקומות לסיפור סיפורים". כמובן שאין להתייחס לעיניין כאל עסק, גרידא. הנה אשתמש בדוגמא שלך. הקורסים זו ראייה עיסקית של אנשים שבחרו להפוך את המקצוע המושקע והרוחני הזה , כפי שתיארת, לעסק. כאן עולה עיניין ההתאגדות וקביעת כללים "פרופסיונליים"? או איך לקרוא לזה....ושוב אעלה את העלות העצומה של הקורס שבו בחרתי ללמוד. לידיעתך, הייתי רשומה בעוד מקום ודי "רדפו" אחרי כשבטלתי השתתפותי שם. הרי לך - עסק, לקוחות, שיווק. מה לעשות, עם כל הרצון להמנע מזה...קצת קשה. זה לא משנה איך אני רואה את המקצוע השאלה היא איך הציבור רואה זאת. אגב', אם יש מומחים שהם תוצרי איסטנט-קורסים ומתפרנסים יפה, מה זה אומר על המספרים יוצאי ............? צאי, אם הייתי מספרת סיפורים לא הייתי יכולה לראות את הצד הזה של המתרס. ככל שאלמד יותר ואעמיק אולי לא אצליח להבין את אלה שאינם רואים את המקצוע כפי שתיארת. באמת אינך מסכים עם מרבית דברי, לאור המציאות? נו, טוב, אולי אני טועה בגדול..............בסה"כ דבריך מאוד יפים ונכונים. עיניין ה"עסק" רק תופעה שולית. נזכרתי במאמרה של הגבירה "עם כל הכבוד לעידוד הקריאה" שפרסמה ב"מאחורי השיח". מה עיניינו של המאמר? סתם נקודה למחשבה. אשמח למפגש שבו נמשיך לשוחח ולפתח את העיניין גם מחוץ לוירטואלי. אני עוסקת במקצוע שאותו אני מאוד אוהבת ובחרתי בו בגיל מבוגר. אם איני אוהבת משהו לא אוכל לעסוק בו

. באיחולי הצלחה לך, לנו, למקצוע מספרי הסיפורים,

 

[הגבירה מן האגם]

יש לי הרגשה

שהצדדים בדיון לא הגדירו את משמעות המילה "עסק" בהקשר של אמנות הסיפור מספיק טוב לצורך הדיון הזה ולכן אני רואה ששניכם מדברים על דברים דומים בלי לשים לב כי יש באמצע הגדרה שמשמעותה סובייקטיבית מדי ולא הובהרה. אז הנה - נא פרטו בפשטות את משמעות המילה "עסק" בהקשר של אמנות הסיפור ואז נוכל להמשיך. לא לוותר - דיון חשוב. בברכה,

 

[7 צאי גאראם]

מהו עסק

על פי המילון של אבן שושן המילה עסק היא ענין, מעשה, משא ומתן, מפעל מסחרי או חרשתי שאדם עוסק בו בקביעות, קשר, מגע-ומשא, ושיכות. מכאן אפשר לראות כמה קשור מקצוע מספר הסיפורים לעסק במשמעותו הגולמית (כנ"ל), אך האם כשאנחנו אומרים היום עסק אנחנו מודעים למשמעויות הנ"ל או שאנחנו מתכוונים רק למנגנון של רווח והפסד לצורכי קיום? אני האחרון שמזלזל בצורכי הקיום ואני מאמין שכל מי שמנסה להתפרנס בישראל של היום לא מזלזל בצרכים אלו. מה שאני בא לטעון הוא שאם תחשוב את מה לשווק ולמכור לפני שיהיה לך את מה לשווק ולמכור תגיע למבוי סתום ומלא אכזבות. בתחומים אחרים זה כל-כך ברור ומובן. פרדסן, מגדל תפוזים לא יתחיל לחשוב על השיווק לפני שידע שתוצרתו מוצלחת וטובה.נהג אוטובוס לא ישלח קורות חיים לחברות הסעות לפני שקיבל את רשיון הנהיגה וכו'. אין רע בלחשוב על שיווק ומכירה עוד בהיותך בתהליך הלמידה והחניכה, אפילו מומלץ ללמוד את "כללי המשחק" כדי להקל על תהליך ההשתלבות בענף בו אתה עוסק מאוחר יותר. בבתי ספר לאמנויות בארה"ב יש קורסי חובה לתלמידים בנושאי שיווק, מיסוי, ניהול עסקי ושאר נושאים החשובים לכל עוסק עצמאי. כל זה טוב ויפה אך זה רחוק מלהיות העיקר. השיווק והמכירה הם חשובים מאוד כאשר מגיעה שעתם ולא דקה אחת קודם לכן. ישנם כאלו שרפרטואר הסיפורים שלהם מצומצם מאוד (פשוט מעצם הזמן הקצר שבו הם מתעסקים בסיפור סיפורים) והם כבר מקדישים את רוב זמנם לשיווק ומכירה. לדעתי מספר בתחילת דרכו, טוב יעשה עם יקדיש 90 אחוז מזמנו בעסק בהעשרת והשבחת עצמו כמספר וב-10 האחוזים הנותרים מזמנו יעסוק בשיווק מה שכבר ראוי לשווק. מכאן עולות שאלות רבות: מיהו מספר בתחילת דרכו? מיהו מספר וותיק או מתקדם? מה ראוי לשיווק? ועוד שאלות הרבות. במקצוע סיפור הסיפורים יש תמיד כל כך הרבה מה ללמוד שאפשר לשכוח בכלל שצריך באיזו שהיא נקודת זמן גם למכור ולשווק את מה שלמדת לעשות (כמובן במידה ומעוניינים להתפרנס מהמקצוע, כי אפשר ללמוד ולספר גם בשביל הכיף וזה ממש כיף). כששואלים אותי במה אני עוסק לעיתים אני עונה, שאני לא עוסק במקצוע סיפור הסיפורים, המקצוע הוא שמתעסק עימי ומדריך אותי. בברכה גיא אלון.

 

[שלווה יערית]

../images/Emo51.gifלגבירה על קצה החוט...צאי...

בוא הנה יש לנו "דיבור צפוף"

. על שנינו להכות על חטא כלפי ה...תקשורת

. אני לא "תרמתי" פרטים על עצמי ואתה הסקת מסקנות מבלי לבדוק. אנחנו שווים

. אז ככה, ידידי, אני לא מדברת על עצמי כמספרת סיפורים!!! אני רק תלמידה, ללא הרבה יומרות. אבל דברתי כ...צרכנית סיפורים. לצורך העיניין זה יותר רלוונטי. לא התכוונתי "למכור" עצמי כלל. כפי שציינתי, אני עובדת במשרה מלאה ולגבי סיפור סיפורים - אלוהים גדול. הממממ... נראה לי שסגרתי פערי מידע ותוכל להבין מאיזו זוית אני מדברת. מבחינתי עסק הוא משהו שכרוך ביחסי מוכר-צרכן-תמורה. אני לא מתכוונת לאנשים שמוכרים הזיות או אשליות או "לוקשים"... אני מדברת על אנשי רוח שצריכים להתאים עצמם למערך של מוכר-צרכן-תמורה, כיום. נכון שיש כאלה העושים עבודתם נאמנה גם בהתנדבות אבל....התפיסה בעולם שלנו היא שלמשהו שמקבלים חינם-אין הרבה ערך, לצערי. מסיבה זו יש לחשוב (וכוונתי לעולם המספרים - כוווווווווווווווווווולם חוץ מ...מני !!! אני - לא!!!

) איך לעבוד בשותפות, איך להיות מעניינים איך למשוך אנשים לעולם המילים בעולם שיש בו כל-כך הרבה גירויים ויזואליים...............לזה קראתי שיווק. נשאלת שאלה מקצועית/אתית -האם להתפשר על איכות הסיפורים כדי לספק לקהל את אשר הוא רוצה? ועוד ועוד.... צאי, תגיד לי בבקשה, למה רק אנחנו "מדסקסים" בעיניין??? מה עם יתר המספרים??? מה דעתם? עמדתם? אולי זה מאיים? מפחיד? מאתגר? מה??????? אותי זה מאוד מעניין לראות תגובותיהם.

מקווה שהצלחתי להסביר עמדתי. נקודת המוצא היא בהחלט ההגדרה המילונים בשילוב עם המציאות

יום נפלאלך, גיא,

 

[7 צאי גאראם]

ועד שיצטרפו כולם שלווה

כן הצלחת לסגור את הפערים בדיונינו הממוחשב. מכאן אפשר ורצוי להתקדם יחד ולברר את שניתן לברר. לשאלתך האם צריך להתפשר על איכות הסיפורים? לדעתי על איכות לא צריך להתפשר, אם כי יש מצבים בהם גם סיפור פחות איכותי יעשה את העבודה, למשל כדוגמא שאתה נותן למישהו תוך כדי שיחה. במופע אין ספק שצריך להקפיד על איכות גבוהה ככל שניתן. בקשר למאמצים שיש לעשות כדי למשוך אנשים לעולם המילולי אני לא כל-כך מודאג. האנשים בארץ אוהבים לקרוא, לראות סרטים, ולהקשיב לסיפורים. נכון הם גם אוהבים לקרוא סיפורים גרועים בעיתונות, אבל בסך הכל אוהבים סיפורים. ככל שנקיים עוד ועוד ארועים מהסוג שהתקיים בכפר ויתקין, במתקונות דומות אך שונות, ונקפיד להשתפר, קהל יבוא, יחשף לאמנות הסיפור ובסופו של דבר (בהנחה שנעשה את מלאכתינו בצורה טובה) יווצר ביקוש גובר לסיפור הסיפורים. קהל יעד גדול וחשוב אשר משיקולים אדמניסטרטיביים או שיקולים אחרים, של "סל תרבות" לא נחשף לאמנות סיפור הסיפורים, הם גילאי 9-18 בבתי הספר היסודיים, חטיבות הבייניים והתיכוניים. לימור כבר כתבה על כך מכתב, שהבנתי שהיה לך חלק בו, אז את יודעת במה מדובר. צריך לנסות בכל דרך להכנס למערכת החינוך ולספר סיפורים. מדובר בקהל יעד נפלא, בהרבה עבודה ובהרבה הכנסה, ואם נזכור שהילדים של היום הם המבוגרים של מחר, מדובר בהשקעה טובה לטווח ארוך. אוכלוסיית הגנים וכיתות א',ב' זוכה לחשיפה טובה של אמנות סיפור הסיפורים, אך חשוב שאנחנו (המספרות והמספרים) נשתבח עם הזמן ונעביר לילדים כבר בשלב זה את מלוא עוצמתה של אמנותינו. ומדוע לא מצטרפים עוד לדיון? אין לי מושג. נקווה שיצטרפו בקרוב. וביינתיים נמשיך בשניים (שזה גם נחמד) בברכה גיא

 

[שלווה יערית]

../images/Emo45.gifגיא, יש בינינו הסכמה...

המטרה המוצהרת שלי כשהצטרפתי לקורס מספרי הסיפורים היא להצליח לגרום לבני הנעורים לאהוב את עולם המילים ואת הדברים היפים שניתן להפיק מהן. לגרום להם אהוב את המילה הדבורה והכתובה ואת האינטרקציות הנהדרות שניתן ליצור במפגש איתן. להכיר להם את הסיפורים כמייצגים את עולמינו החיצוני והפנימי באופנים כה רבים ומגוונים. אשמח לשוחח איתך/איתכם בעיניין, פנים אל פנים, כצרכנית סיפורים וכמי שעוסקת בהנחלת הסיפורים לבני הנעורים. כמספרת סיפורים, קטונתי, ואיני רואה עצמי רשאית לעסוק בעיניין. בברכת שבת שלום,

 

[מיכה ס]

אני לא הייתי, אך מסכימה למה שכתבת !

היי, "האמנם מי שבפנים בפנים ומי שבחוץ בחוץ? " נראה לי שאין זה מקרה שזו השורה התחתונה בדבריך. יפה ש"ראית" גם את אלה שלא השתתפו ואף לא היו "בסוד העניינים" של ארגון ארוע מסוג זה. למה??? זה שהשתתפת ודאי שאינו אקראי אך גם אחרים יש להם ודאי מקום. "רבים בעלי איכיות שאינן נופלות משלי ואולי עולות עליהן". אכן ענווה ראוייה לציון. יש עוד מספרים טובים ומוכשרים שכלל לא ידעו על היוזמה שהתגבשה. מדוע? אשאיר את השאלה פתוחה. שהרי אם יש קבוצה מגובשת וידועה, היא כמובן תעשה מה שברצונה בניצוחה של הגבירה מן האגם. יחד עם זאת, למה לא לפתוח את הדלת גם לאחרים? ל כ ו ל ם לתת הזדמנות לכאלה שפחות מוכרים, או כאלה שאף פעם לא התנסו בהופעה שכוללת מספרים כה רבים? מתי התגבשה ההחלטה .... האם להבא הדברים ישתנו? נראה.ואולי זוהי זריקת הכפפה שלי לבוקר הזה.

 

[הגבירה מן האגם]

חזרה באגם../images/Emo66.gif

אחרי שלושה ימים במחנה עבודה ללא קשר אינטרנט. כן, יש מקומות כאלה...מסתבר. כל השאלות ודאי שיש להן תשובות והן תופענה במקום ובזמן המתאימים. אבל אני מזכירה לכולכם - מי שרוצה שיהיה, פשוט צריך לעשות. בברכה,

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

שלושה

שלושה מספר הראוי למספרת סיפורים להיעלם שניים מספר הראוי להכלל ל בשם הפסטיבל : "פסטיבל מספרי סיפורים המקצועי השני בכפר ויתקין, חנוכה 007" אחד חתיכת מספר את להיעלם לנו ככה אחרי שעשית פסטיבל מקצועי , חכם , ומלא תוכן . אחרי שיצקת , חישלת השחזת, והרכבת את הפסטיבל ולפני שנותר ללטש מעט את הקצוות. תודה תודה תודה תודה ראשונה על הפסטיבל שהיה תודה שניה על הפסטיבל הבא ותודה שלישית על הפסטיבל השלישי שיהיה אחרי הבא. בברכה

 

[הגבירה מן האגם]

רגע../images/Emo70.gif

זה עוד לא היה פסטיבל. הייתי קוראת לזה מרתון. פסטיבל זה משהו אחר. השם המקורי היה "מעגלי מספרי סיפורים". המילה פסטיבל אולי מעידה על תחושת חג אבל לא על הצורה במקרה הזה. עוד חזון למועד... בברכה,

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

מה שהיה? כבר חילקנו כאן מדליות

וסליחה אם דקרנו עץ או שניים שחשבנו שלבושים הם ביותר שכבות של נסיון בעולם תחרותי של טסטרוני ריצה. אלון וגיא ואלון אוהבים אתכם כאן ומקווים לראות אתכם יותר, במרתונים ובפורום.. וגם אילן , ומספרת לילה, ושאר רצי מרתון שרק מחשבה עליהם בבגדי ריצה מזילה לי ריר , וגורמת לי לקצר את היריעה ,לדקור גם אותם. נו מה, שלא נדקור? כשאנחנו יושבים בשלווה יערית לתחת עצי אלון, ויונה כחולה מרחפת אגדית - וכולם יושבים ומחכים לגודו. אבל עכשיו למה שיהיה עכשיו למה שאנשי הפורום שואלים (ויסלחו לי אנשי פורום שאני שוב מדבר בשמם, מי שלא אז לא להיעלב בבקשה. ) האם מניחים להם מטרה להתכוון? האם יש סוגים של סיפורים? טווחי זמן של הופעות? בכדי שיוכלו להתאגד לקבוצות ולהתחיל לבנות נסיונות? השם? מרתון? אני בשבילי? פסטיבל שני של מספרי סיפורים בכפר ויתקין 007 בחנוכה, - לי זה מתאים ( אבל זה רק אני, לא בשם כולם) אז למקומות להתחיל לרוץ? בבקשה קחי רגע של מנוחה, כי מגיע אחרי שהרגת את הטורקי ותעני

 

[הגבירה מן האגם]

כמו שכבר כתבתי

לעשות. לקבוע מטרה ולעשות. קצרת טווח, ארוכת טווח, זה ממש לא משנה, העיקר לקבוע ולעשות, לא לחכות. על השאלות היותר גדולות תגענה תשובות יותר רחבות, אבל לא עכשיו. מישהו הניח חמין על האש.... בברכה,