הוציאו את הקילשונים
ראשית, אני רוצה להבהיר שאני מאוד בעד כתבות כאלה, ואני מאוד שמח שבחרת לכתוב אותה. עם זאת, דווקא בגלל שהתחום מאוד חשוב לי (אני עורך ראשי באתר משחקי מחשב, ועובד כבר שנים על משחקי תפקידים באופן מקצועי) , אני אהיה מאוד קשה עם הכתבה הזו ואתן ביקורת מפורטת. בבקשה השתדל שלא לקחת את זה כהתקפה אישית שלי נגדך. "קשה לקבל ביקורת, במיוחד כשהיא מגיעה מחבר, בן משפחה, או זר מוחלט" - מישהו חשוב שאומר ציטוטים כאלה נתחיל בעניינים קטנים של עריכה. הכתבה דורשת עריכה נוספת, בעיקר לשונית. מבחינת מבנה היא בנויה לא רע - מוצגת טענה, לאחר מכן מנתחים אותה ומביאים דוגמאות בעד ונגד הטיעון - אבל מבחינת איכות הכתיבה עצמה, הייתי ממליץ על עריכה נוספת. או בכלל, לדעתי אף אחד לא קרא את המאמר בקריאה ביקרותית למטרת תיקונים. "השחקן נכנס לנעליו של הדמות ובכך יותר נהנה מהמשחק. בנוסף לכך גם הגרפיקה גם כן יכולה לתרום, ומצד שני להרוס, אולם ככל שכח המחשוב יגדל, אנו נראה שיפורים בכיוון זה." רק בשתי השורות האלו מצאתי חמישה וחצי תיקונים שצריכים להיעשות, וזאת דוגמא שנבחרה אקראית. בעניין תוכן. הפסקה על MMORPG-ים מתעלמת מסוג חשוב של שחקן, פאוור-גיימר. אפשר להגיד שזהו מאנצ'קין מודע לעצמו, אבל זה לא מדויק. היא מתעלמת מסוג שחקן נוסף, הקז'ואל, שלא שואף למשחק עומק וגם לא רץ רק אחרי עוצמה. היא גם לא מתייחסת לעובדה שברוב משחקי ה-MMORPG אני חייב לשחקן הרפתקן - אין לי בחירה בעניין, אני חייב לגלם דמות שמסתובבת בעולם בגישה הרפתקנית. אני יכול מקסימום להציג אותה כאילו יש לה תפקיד חברתי כלשהו, אבל אין ספק שמטרתה של אותה דמות - ולו מהבחינה המכאנית בלבד, שאי אפשר להתעלם ממנה - הוא לצאת לעולם, להציל את האנושות משלל אויבים שונים, ולחקור מקומות חדשים. ההקבלה בין קווסטים ישנים לבין משחקי תפקידים diceless נעשית באופן שטחי מדי, ולא ברור מה מטרתה. גם כמה מהנקודות שם לא נכונות: הדגש במשחקי הרפתקאות קלאסיים הוא לא על עלילה אלא על פתרון פאזלים, בעוד diceless באמת שם דגש על בניית סיפור. המבנה היפה של הכתבה מתמוסס איפשהו בשני-שליש, וכבר לא ברור מה נעשה שם. למה אתה מתאר לי את דיאבלו ואת משחקי bioware? אתה רק מסביר איך מתנהג המשחק, אבל לא משתמש בכך כדי לחזק או להחליש אף טענה. בכל הפסקאות האחרונות אתה מדבר על סטטיסטיקה מול עלילה בתור שני גורמי הניתוח שלך, אבל הרי העלת כבר גורמי ניתוח בכל החצי הראשון של הכתבה: חופש תנועה, חופש דיבור, חופש עלילה וחופש דימיון. אתה זונח אותם לחלוטין ברגע שאתה מסיים לתאר אותם, וחבל, כי יכולת לפתח אותם מאוד. בסופו של דבר, מדובר כאן לדעתי בשתי כתבות שנכנסו ביחד. הראשונה מדברת על היבט החופש, השנייה נוגעת קצת בעניינים של עלילה מול סטטיסטיקה, ואף אחת מהן לא שלמה מספיק. השאלה המקורית נשארת מעורפלת. האם משחקי תפקידים ממוחשבים דומים למשחקי תפקידים שולחניים? כקורא הכתבה, החצי הראשון שלה עוזר לי לענות על השאלה, אבל החצי השני רק מבלבל אותי. אני זקוק לכמה משפטים שיציגו לי טענות אפשריות בעד ונגד על בסיס דוגמאות משחקים קיימים, ולא רק יתארו לי את המשחקים - שאני כנראה מכיר כבר, בכל מקרה.
.