כמו שפני בובה אמרה
אתה לא בא למסעדה רק עבור האוכל, אלא גם בשביל שיחייכו אליך ויעזרו לך לבחור ולהתלבט. איך שאני רואה את זה, טיפ זה פשוט הפרטה של יחסי אנוש. הפרטה לגיטימית עם תנאי העבדות המודרניים בישראל. אני לא דורשת מהמוכר בקיוסק לחייך אלי או מהקופאית בסופר, אבל כשאני באה לביתקפה תמורת הטיפ אני בהחלט דורשת יחס אדיב. מטיפ או מהאופציה לטיפ קונים יחס ובעיניי זה לגיטימי. אני ממש לא מסכימה עם אנשים שמצפים לקבל מהנותני שירות שעבדו כבר שבע שעות בלחץ מטריף יחס מקסים וחייכני, על אחת כמה וכמה שמרבית הלקחות הישראלים פשוט מזוויעים שגורמים לשבעת מדורי הגהנום להראות דיסנילנד. אם השכר מינימום היה גבוה יותר, אם תנאי העבודה היו טובים יותר, או הלקוחות היו אנושיים יותר במובן האידאות, אז לדעתי אפשר היה לבטל את מוסד הטיפ במסגרת העבודה של כל מיני נותני שירות. פעם עבדתי בפאסטפוד והיחס היה פשוט מחפיר, המנהלים היו נוגשי עבדים, הלקוחות חשבו שקנו את המקום והעבודה סיזיפית. והיו לקוחות ערסים ששאלו אותי למה אני לא מחייכת, סליחה? "אני לא עובדת שלך ולא איזה שירות לציבור".