כמה אתם אנטי?

uri80

New member
אם יש משהו אחד בטוח, הרי זה שאף אחד לא מושלם.

ואע"פ שהרבה דברים יפים וטובים נכתבו בחסות האנונימיות, חושש שהרבה יותר דברים פחות טובים נכתבו תחת חסותה. לרוב אלו דברים מהסוג הלבן החיוור והמזדחל, שמתנועע כשאתה מרים סלע ורואה מה נמצא מתחת. לא מתייחס אליך ולא לצורך שלא לעורר חמתם של חלק מהקוראים. מתייחס למשפט "גם בחור בו אני גרה היום למשל, נתקלתי בחרדי. זה מעורר בי סלידה משום מה". איך היית מגיבה לו זה היה נאמר ע"י מישהו אחר? לא משנה מי את, זה משפט פסול. זה משפט לא בריא. יש מספיק מקומות בהיסטוריה בהם משפטים כאלו נאמרו (רק במקום החרדי היה לרוב יהודי, אבל זה בסדר, בדיוק עם אותה חזות. למעשה התרגיל הרגיל הוא להחליף את המילה במילה "יהודי" -זה עדיין נשמע לך טוב?). יש לא מעט אנשים חרדים שאני מכיר ואוהב כולל לא מעט בני משפחה. כשאני רואה משפט כזה, הדבר צורם במידה יוצאת דופן. גם כך חלק ניכר מהתקשורת בישראל מלבה את השיח הזה. לא רואה סיבה לעזור לכך.
 

Jessi Jessica

New member
זו המציאות, מה לעשות

לא יודעת אם הצלחת לשים לב, אבל בין השורות הבעתי חוסר שביעות רצון מהמצב. וביקשתי עצה:)
 

N0Way

New member
סתם עצות פרקטיות לגופו של ענין

לפי סדר יעילות יורד, כמו שאני חוויתי את זה (כן, גם אני חוויתי את השנאה האנטישמית הזו.) - לחשוב שהם האחים/משפחה שלך, או באופן רעיוני מאוד קרובים אליהם (אם גם את המשפחה שלך את לא מאוד אוהבת אז הרעיון הזה לא רלוונטי) - לחשוב שאולי הם אנוסים - לראות אותם כיחידים השבויים בתוך המערכת, ולנתב את השנאה אל המערכת והרחק מהאדם הבודד - בד"כ אנחנו שונאים את מי שאנחנו פוחדים ממנו (זה אינסטינקט אנושי), אז לנסות להבין מה בהם מעורר בך את הפחד שמתחת לשנאה (שימי לב שזה מבאס להיווכח בפחד שלנו. בדיוק בשביל זה הוא מסתתר מתחת לשנאה ולא יוצא במלוא הדרו. לכן שמתי את הרעיון הזו אחרון) מה שאצלי מחק סופית את השנאה אליהם היה החבר לשעבר, חילוני, שהתחיל להביע בפני את סלידתו מהם (חרדים אקראיים שעברו ברחוב), בשבילי לא היה דבר יותר דוחה ויותר גורם לפיכחון מזה (פיכחון בענין השנאה) כי כמו סטירת לחי פתאום הבנתי את האבסורד שבזה: א. סלדתי והתקוממתי מאוד על השנאה שלו ב. למה מי הוא שישנא אותם, את החרדים שלי ?? רק לי מותר ד. כמו שראיתי דרך השנאה שלו את הפחד ואת צרות המוחין שלו, כך נאלצתי לראות את שלי מקווה שלא אמרתי פה דברים קשים מדי...
 

uri80

New member
תלוי רק בך, לא?

ההבנה שהסתכלות על ציבור שלם של בני אדם כמכלול אחיד חסר זהות ולא כפרטים היא טעות גסה. כמו שכתבו לך, נסי לחשוב בפעם הבאה על אנשים שעשו טוב ולא אלה שעשו רע. התזכורת הזו אמורה לעזור.
 
ראה כאן

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=292&MessageId=157679622 נכון שכל אלמוני ברחוב הוא פרט, אבל ההכרות שלי עם יותר מידי פרטים במערכת הזו היא זו שיצרה את הרגש הזה. ולצערי גם את הטוב שלהם די קשה לבודד-אחרי הכל הם עושים את הטוב הזה כי הם שליחים של אותו אחד שאם יגיד להם להקריב את בניהם הם ילכו על זה.
 

uri80

New member
באותה מידה זה יכול להיות תקף לכל בני האדם,לא?

אם הייתי מקבל כסף על כל פעם שנתקלתי בבני אדם שפעלו בטיפשות או בנבזות, שרימו או ששיקרו או שסתם פעלו באגואיסטיות ממניעים צרים ועיוורים כל כך לטווח הקצר, אפילו כשזה דפק אותם עצמם בסופו של דבר, כנראה שלא הייתי צריך לעבוד למחייתי יותר. אפשר לאמץ השקפה די שלילית על בני האדם כך עם הזמן. אבל זו לא כל התמונה. יש גם את הצד האחר החיובי שבו נתקלים מדי פעם בבני האדם, צורת התנהגות שהופכת את כל העניין לבעל ערך. הוגנות, אצילות. צריך רק לפקוח עיניים. לא יודע מה איתך, אבל אצלי אני נזכר בסבי למשל שהיה אדם משכמו ומעלה, בצורה כזו שלעולם לא אוכל להביט על אדם חרדי ולסלוד ממנו רק בגלל מראהו. צורת ההתייחסות תלויה רק בך בסופו של דבר.
 
טוב שאמרת

באופן כללי יש כאן ושם תכונות נאצלות ראויות להערכה ולהוצאה לאור בספרי ביוגרפיה, אבל לא עד כדי התפעלות מכלל המין האנושי. ובנימה אופטימית זו אזכר גם אני בכמה סבים וסבתות שסיפורים יוצאים מן הכלל סופרו אודותם. כמאמר הידוע, אחרי מות קדושים אמור. ובנימה רצינית יותר-אתה צודק. אבל תן להתלונן קצת.
 

uri80

New member
לא סיפורים אלא דברים שהכרתי בעצמי אבל כבר

גולש כאן מהעיקר. להתלנון תמיד אפשר, רק אל תקחי דוגמה מוגזמת מברר.
 
יש לי בעיה

עם כל מי שמשפריץ את האמונה שלו לכל עבר, תולה בה את הצלחותיו ואת צעדיו ואת כל מה שקורה לי או לכל תולעת בשדה. עם פרזיטים, בורים, טיפשים, או חכמים שמנתהגים ככאלה, ועם בערים. אז הם ישימו כיפה סרוגה או שחורה, זה כבר לא משנה.
 
יש לי בעיה

עם כל מי שמשפריץ את האמונה שלו לכל עבר, תולה בה את הצלחותיו ואת צעדיו ואת כל מה שקורה לי או לכל תולעת בשדה. עם פרזיטים, בורים, טיפשים, או חכמים שמנתהגים ככאלה, ועם בערים. אז הם ישימו כיפה סרוגה או שחורה, זה כבר לא משנה.
 
כמה מחבריי הטובים ביותר

הם דוסים. אני לא מכניסה דוסיות כשיקול למה אני חושבת על בן אדם. דווקא בגלל הפורום ואחרי שראיתי כמה וכמה אנוסים, עם השטריימל והכל, איבדתי את הרתיעה הטבעית שהיתה לי (אני מהמגזר הדתי-לאומי). אני תמיד חושבת שאולי זה בעצם מישהו שרוצה לצאת, מתחת לתחפושת, וגם אם לא זה רק בגדים וזה לא אומר לי הרבה על מי שמתחת להם. אני משתדלת לשפוט על פי אופי ולא לפי חיצוניות, בדיוק לפי איך שהייתי רוצה שישפטו אותי... ואם סתם מעצבנים אותי עם מטיפנות, אני משננת לעצמי שזה בעצם הם שמנסים לשכנע את עצמם , דרך השכנוע שלי...
 
א. זיהיתי אותך

ב. לא מזדהה כל כך עם האנטי אבל היום כן. הייתי בבית הדין הרבני והרגשתי תיעוב נוראי מפעפע בי. אבל זה כי המוסד הזה עשה הרבה רע לחברות שלי. לאשפז ת'צמך זה תמיד רעיון טוב. אני אעזור לך להתאשפז, יש לי ניסיון קודם באישפוזים.
 
למעלה