כל הדיון ביחד

[ORTAL12341]

המהות?

אני ויעליק התחלנו לנהל דיון מעניין בעניי, ומאחר והוא כל כך נמוך, החלטתי, ברשותכן להעלות אותו למעלה כדי לשמוע את דעתכן... אנני רואה שום דבר רע בפנטזיה... להפך...... אני רואה רע בזה שהמון חושבות שפנטזיה זו האמת ואז הן חיות במן אשליה...... תראי, לא הרבה רקדניות יכולות להחזיק במה או אפילו להחזיק את עצמן ללא נוצצים... משעמם להן, כל הריקוד הזה נבנה בסצנה המודרנית סביב הקישוטים שלו ולא סביב המחול..... זה חבל..... תראי, רקדניות בטן הן תמיד יפות..... מאופרות היטב, מרופדות בחזיות פוש אפ ממיטב חניות ההלבשה התחתונה, ללא שום שערה מיותרת, עם תחתונים וחצאית שקופה מעוטרת בנוצצים יקרים ומפוארים....... אה וכומבן רזות למדי... ואם אפשר אז גם בלונדיניות בקיצר... כמה אמיתי אפשר להיות בדבר הזה?<.... אפילו לזוז אי אפשר כי כל שניה את מפחדת שתצא לך הפיטמה (או לא מפחדת.. תלוי...) אני רוצה שתביני שאני כותבת את כל הדברים האלה מתוך העובדה (שאני מאד מאד שלמה איתה) שאני רקדנית ומורה לריקודי בטן.... זה לא מתוך בושה... זו דעתי.. ומתוך מחקר ותהליך שלי מול עצמי וצפיה בזה של התלמידות שלי אני בפרוש יכולה להגיד לך שאם תורידי מהם את הנוצצים, את הקהל ואת המנירות המיניות... מעט מאד ישארו וגם מעט מאד רקדניות יצליחו לעמוד בפני עצמן... חבל, לדעתי הריקוד הזה עומד גם לבדו, עם תחתונים וגופיה, בחצר האחורית עם מוסיקה של הקשות על שולחן...... זה בסדר שישנם אביזרים, ושהתפתחה לה תת תרבות עם מאפיינים... זה אפילו נפלא... כולנו נהנת מזה מדיי יום (הפורום הוא דוגמא נפלאה לכך...) השאלה היא אם זה לא בלע בדרך את כל המהות.... בעניי, כן.......

 

[ayelet 24]

אין לי הרבה מה לומר

אבל אני אגיד בכל זאת

זה נכון שיש רקדניות עם תלבושות מדהימות ועם מופעי פירוטכניקה אבל השאלה היא מה יש להן להציע חוץ מזה, וכאן כמו בכל דבר זה מתחלק לשניים אלו שיש להן להציע הרבה וגם מעבר, ואלו שמלבד מופעי אש הן דיי משעממות ואת זה כל אחד בצורה אינדבדואלית יעשה את ההבחנה לעצמו. מה גם שבכל הנוגע למופע על במה של ריקודי בטן מעולם לא ראיתי רקדנית מופיעה בטרנינג ומרושלת בין אם היא פנומנלית ובין אם לא. ובנוגע למניירות - כל מי שעוסק באמנות (או מוזיקה - שהיא מן הסתם גם אומנות) יודע שכדי להגיע לאמת שלך, אמת שיראו אותה על הבמה, שישמעו אותה, אמת שמגיעה מהבפנוכו, כזו שעושה צמרמורת - חלק מהאמת היא הנקיון מהמניירות וכמה שתהיה יותר אמת שלך, יותר ניקיון, בלי גינונים מיותרים (אם אפשר לקרוא לזה כך) אז כך יותר טוב. השאלה היא: בריקודי בטן כל אחד מאמץ לעצמו מניירות לפי דברים ידועים, תנועות ידועות, משחק, רקדניות שהן מודלים לריקוד וכאן השאלה היא מתי הרקדן מופיע עם האמת שלו הנקייה ממניירות? _____________________________________________________________________ "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"

 

[דבורהנחמדה]

כדאי לך לראות את אורלי פורטל

במשהו דומה לטרננינג, נותנת ריקוד נלפא ומרגש, לא קל להגיע למצב שרואים אותה רוקדת אבל כשזה קרוה משהו ביחס שלך לתלבושת משתנה

 

[n o a b i]

לא לגמרי הבנתי מאיפה מתחיל הדיון

אבל אני חייבת לומר שאני מסכימה עם כל מילה! כן! תחתונים וגופייה בחצר האחורית עם מוסיקה של הקשות שולחן - אחלה תמונה לתאר את ההנאה והיופי של הריקוד הזה. רק מה, אני חייבת לומר, שהתגנדרות היא חלק מהכיף של הריקוד הזה. גם הריקוד הוא הנאה מהגוף שלך, וגם התגנדרות היא הנאה מהגוף שלך. ברגע כשאת מאחדת את הכיף והיופי של התנועה, האנרגיה, והמיניות המובנית בעצם ההתעסקות בגוף, יחד עם איזה תכשיט, וחצאית פנטסטית והעזה בבד להיות יותר יפה - את מעצימה את ההנאה. אם לסגת רגע מההסבר המלומד הזה, אוכל רק לספר בפעם המליון איך הגעתי לריקוד הזה בגישה ספרטנית שאומרת שרוקדים בשביל היופי והנשמה ושכל ההתגנדרות הזאת והמטפחות המרשרשות זה זיוף כמעט מגוחך, ואיך שלוש שנים אחרי זה דפקתי לראשונה בחיי קנייה של כלי איפור, ואיך חזרתי לענוד עגילים, ואיך התחלתי להבין כמה חשוב לי לקנות בגדים, ואיך היום אני נראית פי 180 מעלות יותר טוב מגיל 21 (גם בגלל מה שקרה לי בלב כמובן..) זה הכל קרה לי סביב הריקוד הזה והמאניירות שלו, וההתגנדרות המתחנחנת שלו וכו'. בחיים זה לא היה קורה לי בריקודים אחרים. חתום.

 

[י ע ל י ק]

מסכימה לגמרי (לשם שינוי ../images/Emo8.gif)

 

[י ע ל י ק]

אופס, עניתי בהודעה המקורית

שבתחתית העמוד

 

[נטשה מצפון הארץ]

זה מזכיר לי סיפור על אמא שלי

כשהחבר של אחותי הגיע אלינו הביתה היא ביקשה ממנו לתלות תמונה על הקיר. הוא ביקש פטיש . היא חיפשה שעות עד שמצאה. לאחר שהחבר סיים היא אמרה :נו, באמת , עם פטיש כל אחד יכול. ציפיתי שתסתדר בלי... . רקדנית טובה - טובה עם נצנצים או בלי. את הרקדנית הגרועה שום נצנצים לא יצילו. שאלה לי אליך : כשאת הולכת להופיע בחתונה - מה את לובשת ? אני מאמינה שלא תחתונים וגופיה... לגבי פנטזיית הפרח - רק עכשיו הבנתי - מבחינתך זה מייצג מיניות ופרחיות ? או שלך יש ראש כחול או שאני תמימה ברמות - בחיים לא הייתי מעלה על הדעת... או שאולי לא הבנתי נכון את הרמז... לגבי הפטמה - כשרקדנית קונה או תופרת חליפה קודם כל היא חושבת על הנוחות . ששום דבר לא יזוז , שישב פיקס , שיהיה קל ונוח לזוז וכו'. המטרה היא להגיע למקום שאני לא חושבת על כלום . כמו מדיטציה . לפעמים זה מצליח - איזה אושר! לפעמים לא. הפיטמה יכולה לצוץ לה בכל מקרה - גם בגופיה ...

 

[נעמי231]

../images/Emo45.gif

 

[ריקוד מהבטן טל]

איזה דיון מעניין

אני ממש שמחה לראות ולקרא.לא יודעת מאיפה התחיל אבל זה בהחלט מעלה מחשבות. הדימוי שנתת לריקוד טהור ונקי ממניירות הוא מהמם בעיניי. אני זוכרת שלפני10 שנים בסיני בירח דבש שלי.רקדתי בשרוואל בלי שום תוספת והרגשתי חוויה של עוצמה אמיתית.הכי טהור בגופיה -פשוט משפט מנצח. ולגבי כל התוספות מסביב ...זה בדיוק מה שישי בעולם התקשורת ובדור שלנו- נוצצים וחיצוניות. אי אפשר להתכחש .גם הרקדניות המצריות ,שהן מודל לחיקוי יש משחק והרבה שואו.גם לרקדניות הכי קלאסיות יש את הקטע שלהן.בריקוד הזה יש הרבה הבעה נכון שריקוד עממי בלאדי הוא פשוט ומציג התייחסות להווי בשכונה אבל ברגע שרקדנית יוצאת מהחצר ,מהפינה שלה ומציגה היא פרפורמרית,גם אם פיפי עבדו רוקדת בשמלה מלאה, היא מטופחת ואסטתית.נכון שהכי יפה טבעי אבל זה כמו הלוק של להתאפר טבעי,ללכת עם להרגיש בלי. תסכימי איתי שלעלות להופעה בתלבושת שונה זה סוג של אמירה וזה בסדר גמור.אבל זה בהחלט -שובר שגרה! כל השינוי בתלבושות ,ובכלל איך הגיעו לבגד2 חלקים זה בגלל הרצון לתת שואו בסרטים כדי להציג משהו נוצץ ובעצם 'הפנטזיה' של המערב עלריקוד הבטן. במצריים ,של פעם, לא הכירו את הפייאטים והסברובסקי הנוצצים.אבל זה חלק מהתרבות הערבית.נוצץ,יפה מטופח. יש 2 גישות של רקדנוית,כל אחת היא משהו אחר וכבר ראיתית הרבה רקדניות.מרקדנית רוחנית,יותר מודרנית יותר קברט יותר טורקי וכו' וכו'.אבל ברגע שזה עולה על הבמה,זה כבר משהו אחר. ברגע שמישהו מזמין רקדנית , משלם על זה, או בא למופע יש לו לוק מסויים בראש. אלא אם הוא רואה מהו אופייה ומזמין אותה בגלל שמה שהוא מחפש זה ריקוד אמיתי. כרקדנית אני יכולה לשתף ,שכשאני נכנסת לתפאורה.איפור,שיער ,תשומת לב לכל פרט ,חליפה ,תכשיטים- זה ממש כמו כלה.זה בדיוק כמו שאני מכינה מוזיקה ומכינה ריקוד. כל הטקס החגיגי הזה הוא מקסים בעיני. בשיעורים ,זה משהו אחר, לפעמים אני כזו ולפעמים כזו ושם אני לובשת 'אלף מסכות ותלבוושות'.וזה נכון מה שאמרת,4 דקות ריקוד ושום נוצץ לא יעזור, אם יש את זה בנשמה-אז יש. לדוגמא , במחול מודרני,עידו תדמור ירקוד ערום ואנשים יסתכלו על הריקוד,אפשר יחף ,בדים לבנים,בוץ,אולטרה סגול ,הכל הולך. תחי האומנות!!!! אבלריקוד הבטן באשר הוא,הוא מחול אחר. יש בו את הפנטזיה,האשליייה,הנשיות המתפרצת.כמו שאמרה נועבי.אני רק מעודדת את הנשים שרוקדות אצלי להוציע פריטים אהובים,חצאית מחרוזת עגיל וכל מה שעושה טוב לנשמה ולהעצמה. לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי- מאחלת לכולנו הרבה אהבה-ורק אושר.

 

[ריקוד מהבטן טל]

עכשיו שהכל מחובר -לנטשה היקרה

הי מקסימה שולחת לך הרבה חיבוקים ואיחולים את עושה המון המון וכל הכבוד באמת. התרגשתי לקרא על כל מה שעובר ועבר. אני תמיד שמחה ושמחתי לראותך בסדנאות ובכל ההזדמנויות מוזמנת לבקר ולרקוד אצלי= קחי נשימה קחי חופש והמון הצלחה,באמת!!!!

 

[דבורהנחמדה]

בדיוק ההבדלה הזו של ריקודי הבטן

משאר סוגי המחול היא מה שמפריעה לו להתפתח, ריקודי בטן יכולים להיות כמו מחול מודרני אם למי שעוסק בהם יהיה מספיק אומץ וסקרנות

 

[נטשה מצפון הארץ]

למה לשלול ? אפשר לחבר ולשלב!

לא חשבתי שיש משהו שמפריע לריקוד בטן להתפתח. לדעתי הוא מתפתח יופי. יש כל כך הרבה סגנונות , יש שילובים מדהימים של ריקוד בטן ומודרני , פלמנקו, סלסלה - מה לא. כל אחת בוחרת מה שטוב לה. כדי "להיות מחול מודרני" רקדנית בטן צריכה לקפוץ פירואטים , לעשות שפגטים באוויר , סלטות וארבסקים. הטיב של הריקוד שלנו הוא דווקא בנגישות שלו, בעממיות שלו , בזה שכל אחד (כמעט) יכול. אבל יש פה אמירה אחרת . בריקודי בטן אנחנו רגילות להיות יפות , אבל כשאני רואה למשל רקדנית פלמנקו אני רואה ספקטור הברה יותר רחב של דמויות. רקדנית פלמנקו לא תמיד רוקדת "יפה" . היא יכולה להביע רגשות קשים , להיות עצובה , מכוערת, כועסת , שונאת . הריקוד שלה מספר סיפור שיש בו הכל - גם מלחמות , גם עוצמות , גם גועל . בריקוד בטן מסורתי רקדנית תמיד נשארת שמחה , יפה , זוהרת , מממשת פנטזיה של אושר , יופי וחושניות נשית. וזה מה שהקהל שמזמין אותה רוצה. וזה בסדר. כולנו רוצים שימחה באירועיי שימחה , לא? אבל ריקוד בטן כבר מזמן לא רק זה. הוא התפתח לכיוונים שונים והיום מספר גם דרמות , גם כאב , גם פשטות ושגרה. יש גם ריקוד צועני שהוא הרבה פחות "זוהר" מריקוד בטן מסורתי. הנה דוגמה מה אפשר לעשות עם אתן תנועות אך בדרך מאוד שונה. בשיעורים שאני מלמדת אני "מפתיעה" את הבנות שלי מפעם לפעם עם מוזיקה צוענית ועם ריקוד מאוד מאוד שונה.

 

[י ע ל י ק]

שוב מסכימה לגמרי../images/Emo45.gif../images/Emo13.gif

 

[ריקוד מהבטן טל]

במופעים - השמיים הם הגבול

והלוואי ונוכל להיות רק שם. אני מאמינה גדולה בכיוון של להתייחס לריקוד כג'אנר במחול. והכי חשוב ,כל אחת עם האמת שלה לשים מסיכה ולהכנס לתוך תפקיד לא לך זה אסון גדוןל,לאורך זמן אי אפשר לשחק מישהו או משהו בלי שהאמת וצאת לאור הרעיון של לשים מוסיקה אחרת ולחפש את המהות ולבדוק אם אני תמיד אבחר בעגול והנשי =זה המהות של לרקוד בטן מהנשמה. חוץ מזה שהריקוד הכי נקי הוא בלי כל המניירות ואל זה אין ויכוח תנסו לעשות סובב עולם עם עומר פארוק בחדר לידה.....

 

[keren alfasi]

מסכימה - איזון ואחריות מקצועית

שלום לכולם, אני מה"קוראות הקבועות הלא מגיבות" אבל הפעם נדלקתי... (כנראה מספיק כדי להזיז אותי) בדיוק היום ביתי בת ה- 8 שאלה אותי למה אני תמיד מתאפרת להופעות ואם זה כדי להראות יפה? ומה קורה אם יש רקדנית שהיא לא יפה? עניתי לה, שאני מתאפרת לא רק כדי להראות יפה, אלא גם כי כמו בהצגה חשוב לי שיראו את הבעות הפנים שלי גם מרחוק וגם חשוב לי להדגיש את הפנים. אמרתי לה שהאיפור כמו התלבושת זה סוג של מסכה. לא מעניין אם ישנתי בלילה, אם נתקע לי האוטו ... ברגע שאני שמה את החליפה האיפור ושאר המניירות אני כמו חייל - מוכנה ומזומנה לתת הופעה אז ככה - לרקדנית בטן ויש כמה מרחבים של עשייה. הראשון אירועים ושמחות ושם תפקידנו לשמח אנשים ביום שימחתם. אם תשימו לב, רוב האירועים הם אירוע נוצץ חיצוני. במובן שבעלי השמחה יוצרים את האווירה, התפאורה, הלבוש, המאכלים וכל מה שידם משגת על מנת שיהיה יפה, מכובד, יום מיוחד. לרוב, בעלי השמחה מרגישים ומתרגשים והביטוי החיצוני של תחושתם הפנימית הוא באירוע שמעוצב על פי טעמם (יותר נוצץ, שנטי, טבעי, מלאכותי וכדומה). הסביבה הנוצצת הזו לרוב יוצרת התרגשות בקרב המוזמנים לאירוע. וכאן היצירה היא מבחוץ פנימה. התרגשות "חיצונית" שגורמת להתרגשות פנימית. מהתחושה שלי, כשמזמינים רקדנית בטן לאירוע זה סמל ליופי, יוקרה, ניצוץ, שמחה, חושניות, חיות, התפעמות והתרגשות. ופה האחריות המקצועית של הרקדנית, וכן, בדיוק כמו שהיא משקיעה במוסיקה, ניקיון תנועתי והבעתי, דיוק בקצב, היא גם נותנת את תשומת ליבה ללבוש ולאיפור וכל שאר ה"מניירות". קרה לי מספר פעמים שנורא רציתי באירועים לרקוד משהוא לא מקובל, יותר אומנותי, יותר שקט, יותר עוצמתי. באותן פעמים בודדות שהעזתי לחרוג ולנסות הרגשתי שעשיתי טעות. כן, הקהל חש שהיה פה משהוא אחר, יפה, יותר אומנותי. אבל הם לא באו למופע בתאטרון וזה לא היה במקום. באותם מקרים הרגשתי שהאגו שלי גבר על האחריות המקצועית שלי. מאז אני זוכרת לעשות הכל כדי לשמח תמיד אנשים בפשטות. ואת הרצון שלי ליצור אומנות מאהבת חיי אני מנתבת בשני כיוונים. הראשון - אני לא חדלה לשפר את החומרים איתם אני מופיעה באירועים ובכל פעם יותר ויותר להכניס בהם את הביטוי האישי שלי. בתוך המסגרת אני יוצרת ומתחדשת וצומחת עוד ועוד. אני נותנת לעצמי ביטוי בתוך המסגרת. המישור השני שהוא בעיניי גם מרחב עשייה נוסף - הופעות במה. שם אני מעזה ללכת רחוק וגם לרקוד בלי נצנצים ובלי מוסיקה ובלי תלבושת מסורתית. עדיין גם כאן יש אחריות מקצועית ובתלבושות שאני יוצרת אני תמיד חושבת על התאורה על הבד ומידת התנועה של הבד ועל הקשר בין התלבושת לריקוד ועוד ועוד. המישור השלישי הוא הוראת הריקוד. פה אני יותר משחקת. לפעמים מגיעה מאוד פשוטה לשיעור ולפעמים מתגנדרת. הכל תלוי עם מה אני באה לשיעור ומה אני הולכת ללמד. יש פעמים בהם הקישוטים מפריעים ללמוד, מפריעים ללכת פנימה בלי להאחז בחומר החיצוני. ויש פעמים שדווקא הקישוטים מאפשרים העזה רגשית - לשחק לרגע בדמות אחרת (השובבה, האמיצה, העוצמתית, החצופה). תנעלי נעל עקב וראי איך את הולכת - זה משנה כל שריר בגוף ולכי יחפה שוב זה משנה כל שריר בגוף. החיצוני יוצר לפעמים דפוסי תנועה חדשים. וזה חוט דרכו אפשר להתחבר למה שיש ולפעמים רק רדום בפנים. יו... כמה כתבתי טוב אחרון חביב בעיניין השיווק הפרחים וכל השאר. אני חושבת שהתמונות יוצאות דופן בגרפיקה שלהן וזה כבר מושך תשומת לב וראו איזה דיון. וזה מבחינה שיווקית היישג - משיכת תשומת לב וסקרנות. מעבר לזה בסופו של דבר האנשים שהגרפיקה הזו מדברת אליהם או מסקרנת אותם יתקשרו ובע"ה גם יזמינו. ובכך את מבטיחה למשוך אליך אנשים שמדברים בשפה דומה. אנשים שרוצים את אותו הדבר - פנטזיה. וזה כבר מפתח לקרוב לעצמך - כי האנשים שיזמינו אותך ירגישו בבית כשאת תהיה בדיוק בדיוק כמו שאת, כמו שמשמח אותך - ככה זה טוב. בהצלחה לך נטלי קרן אלפסי האתר של קרן אלפסי

 

[ORTAL12341]

נטשה... ותכולן...

אני באמת לא רוצה שתביני לא נכון....אני בשום אופן לא חשבתי להעליב אותך או אפילו לבקר אותך.... האופן שבו החליפו פה דברים והעבודה שהנושא מעסיק אותי כבר זמן רב, והעלתי מופע בשם "פנטזיות" שמתעסק בדיוק בנושא, הרשתי לעצמי לפתוח אותו... שום דבר פה הוא לא אישי, ובסופו של דבר לכולנו יש בארון לפחות חליפת נוצצים אחת ושרשרת.... כך שכולנו באותה סירה. אין דבר רע..... לגבי הפרח- אני לא בטוחה עד כמה יש לי ראש כחול, אפילו שאני לא ממהרת להכחיש, אבל בעניי, בחורה בתוך פרח בהחלט מעלה קונטציה של מתנה, כאילו היא מוגשת בתוך משהו, עטופה, ריחנית.. בכלל, פרחים, ובעיקר ורד אדום מזכיר לי משהו מאד מיני.. לגבי מה אני לובשת בחתונות, וכאן אתייחס גם לכתביה של קרן, ישנם כמה תחומים שאנחנו יכולות ליצור בהן... השאלה היא האם חייבת להעשות הפרדה. האם כלה וחתן, שמזמינים רקדנית בטן יודעים שיש אלטרנטיבה....? ולמה רקדנית עולה אוטומטית עם עטיפה חיצונים ויוקרה? למה לא עם אומנות וטרחה.....? יש המון דברים משמחים נוספים... לי דווקא נוצצים עושים קצת עצוב.... קר........ כמובן שהכל תלוי איך ובאיזה אופן אבל אני קצת מקצינה כדי להבהיר נקודה....... לגבי הנוחות- אני לא מצליחה להבין כיצד אפשר לרגיש נוח ולו רק בגלל שאנחנו עם חזיה וכל היתר לבושים.... איך אפשר להתיחס ברצינות למישהי שהיא חצי ערומה.....? וזה לא כי יש דבר רע בעירום ולא כי גוף זה דבר מכוער... סביר להניח שבתמונות שיש פה באינטרנט, של כל היפייפיות עם בשערות בבית השחי במרחצאות במאה הקודמות, מפזזות ורוקדות להן, זה היה מקובל.... היום, שכולן לבושות, שערום נחשב דבר חשוף ולא קונבנציונלי, אינני יכולה להבין כיצד אפשר להרגיש נוח. ועובדה שאף אישה שמנה לא תלבש את זה ועוד בחתונה!?...... ושישלמו לה?? ושהיא תצור אווירה פנטסטית וחלומית???!!!!! להפך... היא תזעזע את כולם, היא תהווה את הבדיחה החודשית לכל זוגות הנאהבים וחבריהם.... תעורר גועל ובטח שבטח לא אומנות......... אנחנו לא יצרנו את הבעיה.. והיא לא נוצרה כדי להיות בעיה אבל אנחנו גם לא עושות שום דבר כדי להקל על עצמינו..... לגבי ריקודי בטן מסורתיים- למיטב ידיעתי הסרטים הערביים שמשום מה מהווים מודל לחיקוי עבורנו, הם א י נ ם הריקודי בטן המסורתיים. ולכן שום דבר ממה שאנחנו רואות שם איננו בהכרח מצוי שם.. אם כבר משתמשים במילה מסורתי... ובכלל איזה מסורת?... זו של הצוענים מהודו?... זו של מיצרים? אולי של האפריקאנים.....? נוצרה איזו קדושה סביב כל הרקדניות האלו, שרובן, תסלחו לי אינן יודעות לרקוד... כמובן, שהתקופה הייתה שונה, וזו הייתה פריצת דרך.. ואני מבינה את זה ולכן הערכתי להן היא רבה... אבל מפה לבין מודל תנועתי או רעיוני לגבי מהות המחול הזה, המרחק עצום..... חבל לי שיש הבדלה כזו רצינית בין ריקודי בטן של במה לבין זו שבחתונות..... למעשה, אני לא ראיתי כזה הבדל, בפועל..... כמעט, ואני מדגישה, כמעט, כל מופעי ריקודי הבטן שראיתי היו נראים אותו דבר, רקדניות, חזיות, מוסיקה מוכרת, בערבית, בנות סולטן, ערבסקות ברקע..... ו.... אה, מנורת אלדין.... איזה מן הבדל יש בין זה לבין חפלה..... אם תביאו מנורה, או עוגת יום הולדת לחגיגה, ותצאו ממנה זה יהיה לא פחות מלהיב. כרגע, כל ריקודי הבטן שאני ראיתי על במה ניראו בדיוק כמו אלו שבחפלה, ועל זה אני מדברת. הלוואי שהיה הבדל.. שהיתה אלטרנטיבה..... איך יכול להיות, שלעומת כל סוג אומנות אחרת, שאפילו קיימת פחות שנים, לא נעשוי שינויים בהתאם לאיזור ולזמנים חוץ מבריקודי הבטן... השאיפה שלנו היא כל הזמן לחקות את הרקדניות שהן מחקות.... להיות כמה שיותר פלחית.... לחבש בגדים ביד, אפילו שרובנו לא יודעות מה זה.... וכל מיניי כאלה.... גם אלו שמעיזות הן עושות בכאילו.... מעיזות בקטן.... רוקדות לעומר פארוק במקום על פאריד אל עטראש. רקדניות בטן, כמו כל הרקדניות, צריכות ללמוד אנטומיה, בלאט קלאסי ומודרני, תיפוף, לפתח גמישות ועוד כל מה שקשור..... והעובדה שמה שמיוחד בריקוד הזה שהוא נגיש לעם... מסכימה איתכן.. זו מתנה!!!! אבל מפה לבין להיות רקדנית או מורה... המרחק.. המרחק רבותי.... כל תלמידה מתקדמת מרשה לעצמה להתחיל ללמד, כל מורה מרשה לעצה להופיע ולקרוא לעצמה כוראוגרפית... מה עם צניעות?... עם שאיפות ועם קרדיט.... בעניי, צריך להפוך את המחול הזה לשווה ערך כמו כל סוגיי המחול האחרים וכמו כל סוגיי האומנות האחרים. אנחנו אלו שפורצות לעצמינו את השוק, ומורידות את האיכות ואת המחירים ל 100 ש"ח להופעה..... או.... אמרתי הרבה....אולי קצת הרבה מדי.... אבל מעט, ביחס למה שיש לי להגיד.... אני שוב אגיד שאני מתה על הריקוד הזה וחושבת שהוא סוג של גאונות.... אבל השיח עדיין קיים... לילה טוב

 

[נטשה מצפון הארץ]

תגובה לאורטל

היי אורטל ! חשבתי המון האם לענות לך או לא , בסוף כמובן , זה יוצא אפילו שאני לא בטוחה שזה נכון - לענות לך. אני אישית מאוד אוהבת וויקוחים ודיונים , אך בתנאי - שהצדדים המתווקחים מקשיבים אחד לשני ויש להם מטרה - ליצור רעיונות חדשים , אנרגיה של מחשבה. אם כל העניין מסתכם בלהביע דעה , לעמוד עליה ולא לנסות לקבל שום דבר ממה שקורה - זה לא דיון בעיניי. זה נחמד אבל אותי זה משעמם. ובכל זאת - כמה מחשבות שעלו לי בעקבות הנכתב על ידיך. אני מאוד מעריכה ואוהבת את הרצון שלך ללכת לעומק , ללכת למהות , להגיע למקום האמתי ביותר בריקוד ובך עצמך . מוצאת חן בעיניי ה"מרד" שלך - לשבור את המוסכם והמקובל, ללכת למקום שונה , משלך, לחולל מהפכה , "להאיר". יש בך אומץ , יש בך אמירה , אני בטוחה שהמופע שלך מעניין ומרתק. אך יחד עם זאת , יש בך סתירה. בתור אחת שרוצה לפתוח את הריקוד למקומות חדשים , את חייבת להבין שאין דרך אחת למהות , כמו שאין דרך אחת לאלוהים. תסלחי לי אורטל, אבל מי נתן לך זכות להחליט מה זה אומנות ומה לא?. להגיד שכל מה שעטוף ביוקרה ונצנצים זה זיוף? הרי גם את עושה את הדבר הנורא ביותר : לא בודקת את המהות , מסתכלת רק בעטיפה. רק הפוך. אם זה נוצץ - זה בטח סתם זיוף. סטיגמות !!! בשביל זה יש לנו עיין , לב , אוזניים - לבוא ולראות נקי , לא משנה באיזה עטיפה הדבר מוגש!! לגבי עניין שחתן וכלה - את יודעת מה - אפשר לנסות להציע. אני בטוחה שיש זוגות כאלה - אנשים אומנותיים , אנשי בוהמה אולי , שירצו מחול מסוג אחר בחתונה שלהם. רק תעשי לי טובה - בלי לנסות "לחנך אותם לאומנות" - זה יומרני! ושוב לגבי הנצנצים - זה כמובן עניין של טעם . ועל טעם וריח , כמו שאומרים ... זה בסדר לא לאהוב נצנצים - רק אל תזלזלי באלה שאוהבים !!!! אין לך שום זכות יתר על רקדניות מסורתיות (אסביר למה אני מתכוונת בהמשך) ואת לא טובה מהן רק בגלל שאת עושה משהו אחר. לפני 4 שנים הופעתי בקנדה בפסטיבל פולקלור ענק של אלפי אנשים. שקלתי 78 קילו (אחרי הלידה). לבשתי חליפת שני חלקים (עם נצנצים). לאחר ההופעה ניגשה אלי מורה לציור וביקשה ממני להיות מודל ציור לתלמידים שלה בסטודיו . היו באותו פסטיבל הרבה רקדניות בטן חטובות ויפות אך היא ביקשה מהאשה השמנה ביותר שעלתה על הבמה. היה לי גם מפגש נוסף לאחר אותו מופע . הייתה שם קבוצה של אנשים עם פיגור שכלי. הם ניגשו אלי עם תודות ואחת אמרה : את האשה היפה ביותר שראיתי בכל חיי. אף אחד לא עשה ממני צחוק ,נתנו לי כבוד גדול וההופעה הייתה מאוד מוצלחת. גם לאחר שחזרתי לישראל עדיין שקלתי המון . אולי יש פה בפורום בנות שהכירו אותי אז. הופעתי באופן קבוע , בחליפת קברט ואף פעם לא נתקלתי בתגובות מזלזלות , קשה לי להאמין שעוררתי במישהו גועל. וכמבן - כל אחת לובשת מה שמתאים לה. אם אשה מלאה מסויימת רוצה חליפה סגורה יותר - לא חסרות אופציות . האם אני צריכה להתבייש בגופי? וזה שכל האחרים לבושים?!!! אני מופיעה , אורטל , והם אורחים ! זה ההבדל! גם רקדנים מודרניים מופיעים ערומים לפני קהל לבוש!! אז מה? נדמה לי שהתכוונת למשהו אחר - לזה שהקהל תופס רקדנית כאובקט מיני בגלל הליבוש שלה. אז ככה: יש כאלה שלא יכפת להם מה תלבשי - אם את אשה - את אובייקט מיני. יש כאלה שרואים את התנועות שלך , את הריקוד שלך ומתלהבים מהיופי. יש כאלה שרואים בך רקדנית יפה וחושנית. למה להתבייש מלהיות מינית ? מה רע בזה ? אם זה רק חושניות וסקס - זה בעיה . אבל אם את רוקדת יפה ומעודן וגם אשה חושנית - למה זה רע?!!! לגבי מסורת - התכוונתי לריקוד בטן שרוקדים היום ברוב המקומות - לעומת מה שאת למשל עושה. זה כמו להיות mainstreem ולהיות outsider . הרוב והאלטרנטיבה. לגבי עניין של מסורת , הסטוריה וסגנונות - אולי אפתח שרשור חדש ונדבר שם כולנו על זה . לגבי המופעים שראית - זה טוב שיש לך גישה ביקורתית . אבל מה - נדמה לי שבגלל דרך השלילה שלך את מפספסת את העיקר. יכול להיות שרבות עולות עם מנורת עלדין ברקע ועם מוזיקה דומה . אבל שמת לב לתנועות ? לטכניקה? לרוח המופע ? לביטוי עצמי ? לניואנסים? נראה לי שלא - היית עסוקה בלזלזל במנורות אלדין. מה רע באומר פרוק? למה כולם צריכים לאהוב מה שאת אוהבת? מאיפה ההתנשאות הזאת שלך? אומר פרוק עושה מוזיקה מדהימה ואני לא מבינה למה אצלך הוא ברמה נחותה יותר מפריד . לא כולם רוצים מהפכות כל הזמן. אפשר ללכת בדרך מוכרת וכל הזמן להתעמק בה עוד ועוד. לפעמים קל יותר לשנות כיוון , לעשות דברים חדשים כי זה דורש פחות השקעה ב"פוליש" , טכניקה , חקר. באופן כללי , כך עובדת אומנות : יש ישן ויש חדש , יש מה שרוב אוהב ויש מה שמעוט , יש מסורת ויש מהפכות. כל אחד בוחר במה שטוב לו. אבל אסור לזלזל בדבר האחר !!!! לגבי מורות ורקדניות - אני לא דואגת . אם מישהי טובה - יהיו לה תלמידות , הופעות , היא תצבור נסיון , ותמשיך. אם היא לא טובה - לא תהיה לה עבודה והיא תעזוב. זאת סלקציה טבעית וככה זה עובד בכל תחום. למרות שבעתיד אני צופה שינויים דווקא בתחום של השכלה ותעודות ואז יהיה יותר קשה להתחיל ללמד למישהי שלא באמת השקיעה .

 

[keren alfasi]

נטשה -מסכימה עם כל מילה שלך

 

[שושוצ]

אני חושבת שסיכמת את יפה מאוד

ורק עוד נקודה למחשבה: כפי שהגדיר זאת אמיר אוריין- תיאטרון החדר, שם למדתי משחק לפני 7 שנים: יש אסכולה במשחק שטוענת שכששחקן לובש דמות ומציג בפני קהל, אפשר להגדיר את זה בסכימה הבאה: א' (השחקן), מציג את ב' (הדמות), בפני ג'(הקהל). בעוד שהאסכולה שאמיר מחזיק בה, (וגם אני), גורסת שהסכימה היותר מדוייקת היא: א' (השחקן), מציג את א' (השחקן), ב א מ צ ע ו ת ב' (הדמות), בפני ג' (הקהל). זה אולי ניואנס בעיני אנשים מסויימים, אבל לא בעיני, בעיקר לאור הדיון הארוך והמלומד שלעיל. או אם לדבר רגע ישירות על הנמשל: כשאני מופיעה בהצגה, אני לובשת על עצמי דמות, אבל אני מבטאה את עצמי. את עצמי!!! הדמות- (בין אם היא לבושה בפאייטים, בשמלת מלמלה, בחליפה של נזירה, בתלבושת של קנגורו, או לא לבושה כלל)- הדמות היא רק אמצעי הביטוי שלי, כדי לבטא את עצמי. זה מה שהופך את כל העניין למעניין, אחרת מה זה משנה מי ישחק את התפקיד? גם צייר, לא משנה מה הוא מצייר, הוא מבטא את עצמו, והציור הוא רק כלי הביטוי- האמצעי האומנותי שלו. אני מאמצת את אותה הגישה גם כשאני מופיעה כרקדנית בטן. אני לובשת על עצמי את ד מ ו ת רקדנית הבטן, ואני מבטאה את... ע צ מ י ! כמובן, וזה אופייני לא רק לריקודי בטן, כשאומנות פוגשת את הכלכלה, נוצר לעיתים קונפליקט. צייר שמזמינים ממנו ציור, ואומרים לו תשתמש בבקשה רק בגוונים של חום, כי זה מתאים לי לספה בסלון, עשוי להתקומם ולומר: באומנות שלי אני נאמן רק לליבי, ולא מתאים לי ההגבלות הללו. א ב ל , מצד שני הוא יכול למצוא את החופש דווקא בתוך המיגבלה הזאת!! שחקן מסויים יגיד: אני לא סובל לעבוד עם בימאים, ועם טקסטים שנכתבו ע"י מישהו אחר, כי זה מגביל לי את החופש היצירתי, אני מעדיף אימפרוביזציה, ושחקן אחר יגיד: אני מרגיש יותר חופשי לבטא את מי שאני בתוך הטקסט והוראות הבימוי הנתונות! בקיצור, מה שאני רוצה לומר הוא: כשאני מעלה מופע, ורוצה לשבור בו מוסכמות, או רוצה להביא חומרים מאוד אישיים, ייתכן שהדמות שאלבש על עצמי תהיה יותר קרובה למי שאני ביום יום (ואולי לא אחייך כמו רקדנית בטן "קלאסית", ואולי לא אלבש נצנצים (אם כי אולי כן- כי אני ממש אוהבת

), אבל זאת עדיין תהיה דמות. גם סטנדאפיסט, שלכאורה רק עומד ומדבר את עצמו, - בעצם הוא לובש את דמות הסטנדאפיסט שבו, ואיתה הוא עולה על הבמה. ולעומת זאת, כשמזמינים אותי להופיע בארוע פרטי, אני בהחלט אתאים את עצמי לז'אנר (=לציפיות המזמין), אתלבש בצורה הכי זוהרת שעולה על דעתי, כולל החיוך, הבטחון, החושניות, השמחה- כל אלה הם חלק ממני, שמתבטא דרך הדמות שאותה אני משחקת באותו ערב. אבל זו עדיין אני, ואם לא היה בי את המשותף עם הדמות הזאת, לא יכולתי לשחק אותה בפני הקהל, ולא משנה מה הייתי לובשת.

 

[ניצת הורד]

נטשה, נראה לי שלא הבנת את אורטל../images/Emo70.gif

התחושה שלי היא שכל הדיון הזה התפספס. זה מה שקורה הרבה פעמים בפורום כאשר מישהו מעז להעלות בקורת לאו דווקא חיובית. כל עוד התגובות היו מפרגנות,מתוקות וסכריניות כמו שצריך, הכל היה בסדר גמור , ברגע שמישהי מטילה ספק, האגו של האומן לא יכול להכיל את הבקורת והוא מתחיל לירוק אש. וזו הסיבה ,נטשה , שאין לך סיכוי לקבל בקורת אמיתית ובונה על האתר שלך, למשל, לאחר שחשפת , אם תרשי לי, סוג של צפורניים מי יעז???? וההפסד הוא כולו שלך. את מדברת ממקום מאוד פגוע וקשה לי באופן אישי להזדהות אתך . את לא באמת רוצה לקבל בקורת, את רק רוצה לקבל טפיחות על השכם ,ואם את כל כך שלמה עם מה שאת עושה למה הבקורת שלה כל כך מקוממת אותך??. אורטל כבר בהתחלה ניסתה להסיט את הדיון לשאלה הכללית אבל זה לא הצליח , לדעתי, כיון שאת שוב ושוב מחזירה את הענין אלייך ולטעמי זה כבר מתחיל להיות מייגע. השאלות שהעלתה אורטל לא זכו ,לדעתי ,להתייחסות רצינית כיון שכולן כמעט התגייסו להגן על האגו הפגוע של נטשה.