ככה אני רוצה - חלק 3

[giligil55]

קישורים

כנראה שעברו כבר הרבה דפים מאז שפירסמת
כי אני לא רואה את וממש אין לי זמן לחפש את זה
אז אני מצחיעה שתפרסצמי שוב בשירשור הזה

 

[הבובהזהבה]

עשיתי כעצתך

תודה!!

 

[giligil55]

טוב עשית

תמיד שאת מפרסמת סיפור בהמשכים תשרשרי את החלקים הקודמיםלטובת אלו שלא קראו בסיבוב הראשון

 

[תם מה הוא שואל]

למה ככה? ובאמת יש המשך?

 

[הבובהזהבה]

בתור מי שאינו יודע לשאול

יפה שאלת. אולי אחרי מחר, השבוע הזה מטורף לי מדיי ואני לא מגיעה כלל לכתיבה. אבל מה בוער???

 

[נסיכת הכוכב]

בוער לו הלפיד

הוא צריך חומר להשראה כדי לכבות את האש

 

[הבובהזהבה]

אם הלפיד הוא זה שבוער

אז זה נהדר! תמיד חמדתי אתלטיים, כאלה שמשתתפים באולימפיאדה....

 

[נסיכת הכוכב]

את שובבה ומקסימה

לך רק המקום הראשון בחייו של רץ למרחקים ארוכים
כי הלפיד הבוער נישא בידיו הכי הרבה זמן

 

[הבובהזהבה]

הלפיד הבוער

תמיד מזכיר לי את יום הזיכרון לשואה..
צריך מונח עם קונוטציות אחרות..))

 

[נסיכת הכוכב]

אשן על זה הלילה

אולי יבוא לי רעיון טוב יותר
שמת לב שיש גברים שקוראים לו בשם פרטי כמו שמוליק

 

[הבובהזהבה]

חלק א

ככה אני רוצה

לא קל לי איתי, לא קל לי איתך.
אתה לא יודע איך לאהוב אותי, ואני לא יודעת אם עודי רוצה אותך.

אז החלטתי לכתוב לך, לי, שככה אני רוצה אותי ואותך.
אתה בטח לעולם לא תדע,
אתה בטח לעולם לא תיגע,
אבל ככה אני רוצה, לי, אותך.

אני רוצה אותך ישיר, פשוט, ערום. יושב מולי. בגופך הארוך, בחזך הרחב, החזק, השעיר קמעה.
בזרועותיך הארוכות, שרירי זרועותיך המשתרגים תחת העור כשאתה זז.
גוון עורך השחום. שערך הכהה, הקצוץ, המכסיף קלות.
ירכך העבות, ישבנך הקטן, הלבן.
ערום.
ואני אהיה לבושה.
למה? כי אני אוהבת לראות אותך.
את גופך.

לראות כשאתה ניעור לקראתי, נדרך, מתמלא בתשוקה.

ואני אהיה לבושה.
אני יודעת מה אלבש.
אלבש את השמלה ההיא, השחורה, הקלאסית.
שמגיעה לי עד הבירכיים, עולה ב׳קלוש׳ נדיב עד המותניים, ואז נצמדת. ישרה, עד החזה. אותו היא לוכדת במלואו לתוכה, ונגמרת בפתח סולידי מאד, פתח ׳סירה׳ שמדגיש את הכתפיים החשופות ואת עצמות הבריח הבולטות, אבל לא חושף מאום מהחזה הנדיב שמתחבא מתחתיו.
פתח שמתאים בול לשרשרת הפנינים העדינה שלי שנצמדת לצוואר.
אנעל את הסנדלים השחורות הבורקות, עם העקב הגבוה, העבה, כדי שלא אפול.
על אצבעותי יהיה משוח לק בצבע שחור מבריק. כדי שגם כשתחלוץ את סנדלי ותסיר ממני את השמלה, יהיה עלי פריט שחור, שידגיש את לובן גופי כנגדו.

מתחת לשמלה, אהיה אדומה.
תחתון התחרה האדום שלי מחכה בסבלנות, רק בשבילך.
התחרה שלו דלילה דיה כדי שתלתלי הערווה הכהים יבלטו דרכה.
ימשכו את מבטך.
אבל לא, התחתון לא ירד ממני כל כל מהר.
סבלנות
החזיה האדומה שלי, גם אותה קניתי לכבודך. צבעה אדום לוהט, השדיים אחוזים בה היטב, והבד שעוטף אותם במלואם נפגש גם הוא עם פס עבה של תחרה שקופה, באלכסון, לאורך המחשוף.
לפעמים, כשאני זזה, יש ואיזו פטמה חומה מתגלה לה דרך הפס השקוף, אבל אל תבנה על זה. אני לא מבטיחה.

השיער שלי, עוטף את פני הלבנים בכהותו, חתוך בקו הסנתר, ומאוזני האחת משתלשל לו עגיל זהב ארוך. יחיד. כשבקצהו פנינה עגולה, לבנה.
שפתי גם הן צבועות באדום, עז, נוטה לכתום, בגוון מט.
אודם שלא יורד בקלות, וככל שנתנשק ונתעלס, הוא יעורר אצלך את הפליאה, איך הוא מצליח לדבוק בשפתיי, ולא נכנע.
אבל למה להקדים את המאוחר?

עכשיו, אתה מוכן ואני מוכנה.

 

[הבובהזהבה]

חלק ב

...שפתי גם הן צבועות באדום, עז, נוטה לכתום, בגוון מט. אודם שלא יורד בקלות, וככל שנתנשק ונתעלס, הוא יעורר אצלך את הפליאה, איך הוא מצליח לדבוק בשפתיי, ולא נכנע.
אבל למה להקדים את המאוחר?

עכשיו, אתה מוכן ואני מוכנה.

אנחנו באיזשהוא מבנה, חשוף, מתועש, ריק.
ויש בו חלון גדול, עם מעקה. אני נשענת על המעקה, מתבוננת החוצה, משקיפה על הרחוב ההומה. נעמדת על קצות האצבעות, מתכופפת קדימה, בא לי לעוף.

אתה נעמד מאחורי, קרוב רחוק כזה, מושיט יד שמתחילה לשוטט על קווי המתאר של גופי. ברקע מתנגן לו שיר של אלביס קוסטלו, הוא שר לאהובתו הבוגדנית בקול מיוסר : (הוא שר באנגלית, התחשק לי לתרגם..

״או, מתוקה שלי, אני אוהב אותך מעבר למה שמילים מסוגלות לבטא
איני יכול לשאת את המחשבה כי אאלץ לחיות בלעדייך, ולעולם לא אעזבך.

או, מתוקה שלי, אני חושק בך כל כך עד כדי בעתה!
אין לי מילים מלבד ׳אני אוהב אותך׳, כל היתר הן בזבוז של הבל פי.

אני רוצה אותך!
עשית חיים עד עכשיו, אך נגמרה החגיגה.
אני רוצה אותך,
את חורצת את הקירות בציפורנייך הנגררות...
היזהרי יקירתי, את עלולה ליפול!
אני רוצה אותך,
התעוררתי משינה, אחד משנינו בכה.
אני רוצה אותך,
את אמרת לי: ׳איש צעיר, אתה גווע לאיטך׳
אני רוצה אותך!....״

אתה מושיט ידך, אוחז במכפלת השמלה ומרים אותה כלפי מעלה,חושף את אחורי הנתונים בתחתון התחרה האדום.
תשארי כך, אתה ספק מתחנן ספק דורש.
אני מבליטה את ישבני לאחור, זוקפת את גבי כנגד הישבן המורם, אוחזת בשמלתי כנגד מותני, ומפשקת מעט את רגלי...

אתה מתבונן בי, בשתיקה, מתנתק ממני, נשען על הקיר שכנגד, ועיניך יוקדות בעורפי כשאלביס ממשיך לשיר בקולו המסוקס:
״אני רוצה אותך!
אלו הפרטים הקטנים שליבי מתאווה לדעת,
זה האופן שבו עובר רעד בכתפך, ומה שמחולל את אותו הרעד,
זו הידיעה שהוא ידע אותך עכשיו, אחרי שרק ניחש,
זו המחשבה על איך שהפשיט אותך, האם התפשטת בעצמך?
אני רוצה אותך!
הוא זרק איזו מחמאה זולה לעברך,
אני רוצה אותך!
ואת היית טיפשה דייך להרגיש מוחמאת,
אני רוצה אותך
אני רוצה אותך...״

אתה מלטף את עצמך, כך אני מנחשת, מרגישה באוויר את ידך נעות על גופך, מרפרפות.
אני מושיטה ידי לאחור ואוחזת באבזם הרוכסן, ומושכת בו קלות, שומעת את אוושת השיניים כשהרוכסן מתפצל לשתי שלוחותיו שחושפות בהדרגה את גבי הלבן

 

[yaron599]

לגווע לאט

אחרי הבום העצום והמטריף חושים
כתיבה שמביאה אותנו בדיוק לעמוד בצד ולראות אותם...שאפו!!!

 

[הבובהזהבה]

זו מין

תשוקה כזו שנבנית גם כשאתה רק מתבונן מהצד. גם אני הייתי רוצה להיות שם ולהתבונן מהצד.
תודה!

 

[yaron599]

מסכים

שהתחושה הנבנית מדליקה בפני עצמה.שנעמוד יחד?

 

[הבובהזהבה]

חשבתי שאתה

כבר ׳עומד׳

 

[yaron599]

"עמידה"

זהו מצב (כמעט) קבוע...

 

[הבובהזהבה]

אם הייתי

יודעת להוסיף פרצופים להודעה היה כאן פרצוף עם סומק בלחיים.

אני לעומתך ׳מתעוררת׳ מאד לאט, אלו הרגעים שאני לפעמים חשה קינאה בגברים. הכל אצלכם פשוט יותר.

 

[yaron599]

אם היית

לצידי/לידי הסומק היה הדדי

להתעורר לאט זה הכי הכי נעים....להתרומם לשיאים הללו לאט וביחד....
אל תקנאי...