ירושלמי2007
New member
כך חזרתי בשאלה
איך שראיתי את הודעתך התחלתי ישר לבכות וזה לא היה משמחה אלא מהצרות שהיו מנת חלקי בכל יום ויום כשהייתי שם. גם עכשיו בזמן שאני כותב שורות אלה דיי קשה לי להתאפק ולא לבכות. אני יודע שמי שיראה את מה שכתוב כאן הוא ירצה ישר לדעת במה מדובר. אז כנראה שאין לי הרבה ברירות (אולי זה בטבע של החוזרים בשאלה). בפרק הבא אני יספר איך הכל התחיל. נולדתי ב 5,6,74 למשפחה חסידית מב``ב. עד גיל 8 לערך דברתי רק אידיש. ומכיתה ה` התחילו כל הבעיות. אני אסביר: היה לי רבה (מורה) (בכל יום במשך שנה שלמה) מנייאק שכשהוא היה נכנס לכיתה הוא היה קורא לי ואומר לי (באידיש כמובן) לרדת על ברכיי לשים יד בצמוד לרגל של השולחן ואת היד שלי הוא קשר בכוח לרגל של השולחן ואת קצות האצבעות היה קושר עם גומיה של דואר (גומיה רחבה). ואז היה יושב בניחותא על הכיסא שלו ואחרי כמה דקות הוא היה פותח את המגירה שלו ומוציא משם סרגל ברזל באורך חצי מטר ! והוא היה מפליק לי על קצות האצבעות 3 פעמים. ואז לא הייתי חוזר לשבת כי הוא היה אומר לי לצאת החוצה לשחק בזמן שכולם למדו. כמובן שהשיטה הזו הכאיבה לי מאוד. אבל זה היה שום דבר לעומת מה שהוא עשה לי יותר מאוחר. באחד הימים אמרתי לאחד החברים שלי איזו מילה גסה (כנראה קקי או פיפי סורי אני לא כ``כ זוכר מה אמרתי) הרבה שמע את זה והוא אמר שהוא יוצא לכמה רגעים. אם הייתי יודע למה, אז... הייתי עף מאיזור ולא חוזר לשם ! הקיצר הוא חזר עם משהו שנראה כמו מקל ארוך שבקצהו מחובר מין חוט אדמדם שאחרי כן התברר לי שזה היה שוט של סוסים ! הוא קרא לי ואמר לי להוריד את כל הבגדים כולל תחתונים ואז לשכב על השולחן שלו. כן אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה מכות וכמה מכות חטפתי... (אני לא מאמין שאני בוכה...) בכל הגוף שלי היו סימנים של המכות האלו. למחרת אמא שלי אומרת לי נו קום צריך ללכת לחיידר אמרתי לאמא שלי שאני לא מרגיש כ``כ טוב. היא כמובן לא קיבלה את זה אז אמרתי לה שכואב לי הראש. היא אמרה שתחזור יותר מאוחר ותבדוק אותי. אני כנראה נרדמתי בחזרה כי פתאום התעוררתי בבהלה למשמע קולות רמים של אמא שלי. הסתבר שהיא ראתה את הגוף שלי יום אחד אחרי המכות. ההורים שלי הלכו ישר למנהל וסיפרו לו על זה והמנהל קרא לרבה. הרבה היה אדום כמו עגבנייה מרוב הלם. אחרי כמה ימים אמא שלי הכריחה אותי ללכת בחזרה לחיידר. אני כמובן הלכתי למרות שלא רציתי. (היה לי תחושה חרא). המשך בדף הבא....
איך שראיתי את הודעתך התחלתי ישר לבכות וזה לא היה משמחה אלא מהצרות שהיו מנת חלקי בכל יום ויום כשהייתי שם. גם עכשיו בזמן שאני כותב שורות אלה דיי קשה לי להתאפק ולא לבכות. אני יודע שמי שיראה את מה שכתוב כאן הוא ירצה ישר לדעת במה מדובר. אז כנראה שאין לי הרבה ברירות (אולי זה בטבע של החוזרים בשאלה). בפרק הבא אני יספר איך הכל התחיל. נולדתי ב 5,6,74 למשפחה חסידית מב``ב. עד גיל 8 לערך דברתי רק אידיש. ומכיתה ה` התחילו כל הבעיות. אני אסביר: היה לי רבה (מורה) (בכל יום במשך שנה שלמה) מנייאק שכשהוא היה נכנס לכיתה הוא היה קורא לי ואומר לי (באידיש כמובן) לרדת על ברכיי לשים יד בצמוד לרגל של השולחן ואת היד שלי הוא קשר בכוח לרגל של השולחן ואת קצות האצבעות היה קושר עם גומיה של דואר (גומיה רחבה). ואז היה יושב בניחותא על הכיסא שלו ואחרי כמה דקות הוא היה פותח את המגירה שלו ומוציא משם סרגל ברזל באורך חצי מטר ! והוא היה מפליק לי על קצות האצבעות 3 פעמים. ואז לא הייתי חוזר לשבת כי הוא היה אומר לי לצאת החוצה לשחק בזמן שכולם למדו. כמובן שהשיטה הזו הכאיבה לי מאוד. אבל זה היה שום דבר לעומת מה שהוא עשה לי יותר מאוחר. באחד הימים אמרתי לאחד החברים שלי איזו מילה גסה (כנראה קקי או פיפי סורי אני לא כ``כ זוכר מה אמרתי) הרבה שמע את זה והוא אמר שהוא יוצא לכמה רגעים. אם הייתי יודע למה, אז... הייתי עף מאיזור ולא חוזר לשם ! הקיצר הוא חזר עם משהו שנראה כמו מקל ארוך שבקצהו מחובר מין חוט אדמדם שאחרי כן התברר לי שזה היה שוט של סוסים ! הוא קרא לי ואמר לי להוריד את כל הבגדים כולל תחתונים ואז לשכב על השולחן שלו. כן אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה מכות וכמה מכות חטפתי... (אני לא מאמין שאני בוכה...) בכל הגוף שלי היו סימנים של המכות האלו. למחרת אמא שלי אומרת לי נו קום צריך ללכת לחיידר אמרתי לאמא שלי שאני לא מרגיש כ``כ טוב. היא כמובן לא קיבלה את זה אז אמרתי לה שכואב לי הראש. היא אמרה שתחזור יותר מאוחר ותבדוק אותי. אני כנראה נרדמתי בחזרה כי פתאום התעוררתי בבהלה למשמע קולות רמים של אמא שלי. הסתבר שהיא ראתה את הגוף שלי יום אחד אחרי המכות. ההורים שלי הלכו ישר למנהל וסיפרו לו על זה והמנהל קרא לרבה. הרבה היה אדום כמו עגבנייה מרוב הלם. אחרי כמה ימים אמא שלי הכריחה אותי ללכת בחזרה לחיידר. אני כמובן הלכתי למרות שלא רציתי. (היה לי תחושה חרא). המשך בדף הבא....