כיתת אומן (שבוע 17)

[perhay]

../images/Emo9.gif יופי של פטנטים!

כמה חבל שבספריות אסור לצעוק. אולי אפשר לאמץ את הצעקה בפנטומימה. נחמד!

 

[המרגלית]

המספרית, ודאי שעזרת. תודה.

 

[יונה כחולה]

הי מספרית !! סיפור יפיפיה !

מי שלא מכיר אותך לא יכול אפילו לדמיין איזו פצצת אנרגיה מתרוצצת עם היד תקועה בתיק ואח"כ פוצחת בדיאלוג עם בובה מתפרקת. קשה להפסיק לצחוק... מהאנרגיה הגמישות האלתורית והאהבה שלך לילדים, ברור היה שתצליחי מאוד. המשיכי לשמח !!

 

[המספרת המספרית]

הי, יונה כחולה! מה שלומך???

התגעגעתי אלייך... תודה על המילים החמות!

 

[פרי גן העדן]

המספרת המספרית-יוצא מן הכלל מרתק../images/Emo140.gif

היי המספרית. את באמת בימאית פה.כל הכבוד לך.להפעיל את כולם לא קל בכלל.המון דמיון יש לך ואומץ.מסכימה איתך על פחות איבזור נותן יותר דמיון.אני בטוחה שהילדים יצאו מאצלך מותשים אך מרוצים ובטח נשאר להם משהו נפלא בנשמה.כל הכבוד.הייתי רוצה לחגוג איתך בשעת סיפור שכזאת. חן חן פרי גן העדן

 

[המספרת המספרית]

תודה, פרי גן עדן החמודה...

אני באמת צריכה להוסיף לרשימת הקרדיטים שלי גם בימאית...

 

[אילן ענבר]

שלום לך המספרית../images/Emo13.gif

שאלה: האם כשספרת את הסיפור לילדים, הקטע של האש והחיות הסובלות לא היה קשה להם?

 

[המספרת המספרית]

שלום אילן

נראה לי שלא. הם ישבו מרותקים ומתוחים כמו שהילדים שלי יושבים מול סרט מותח בטלויזיה... וכשדמעות הנשר כיבו את השריפה, ראיתי את ההקלה והחיוך שנמרח על פניהם...

 

[אילן ענבר]

להפעיל או לספר - זאת השאלה

שמטרידה גם אותי ולכן אני יותר מספר למבוגרים ופחות לילדים . אני מאוד אוהב לספר לילדים ואני מנצל את הטיולים שאני מדריך כדי לספר בטבע ואז אף גננת או מורה או רכזת מתנ"ס לא באים בדרישות "הפעלה". אני כן חושב שעם ילדים קטנטנים אפשר להשתמש בבובה או בובת יד אבל לא לוותר על המספר שבי לטובת האביזרים. מי שזוכר את הסיפור על דני והמלך שספרתי בחנוכה לפני קצת יותר משנה בכפר ויתקין-הילדים ישבו מרותקים ולא השתמשתי בשום אביזר אלא רק בקולי ובשפת גוף. אבל אני באמת לא בטוח שאפשר שעת סיפור שלמה ללא שום אביזר תודה לך המספרית על תיאור מעניין של עבודתך.

 

[המספרת המספרית]

אכן שאלה נצחית, למרות שלנו כמספרים

- התשובה ברורה. בגנים שעבדתי בהם באופן קבוע מדי שבוע במסגרת חוג דרמה וסיפור, "הרשיתי" לעצמי לספר סיפור נטו, בלי אפילו אביזר אחד. והאימפקט היה בעיני מדהים: קשב מוחלט והזדהות עם הסיפור ללא שום הפרעה. הבעיה היא בד"כ עם המבוגרים, שכבר איבדו את הדימיון הילדותי, ודווקא הם מצפים לאביזרים ולשואו. ע"ע גננות, מורות, רכזי גיל רך, הורים וכו'... כשאני באה לספר בארוע חד-פעמי, לעולם לא "אעיז" לספר ללא אביזר כלשהו.

 

[המספרת המספרית]

ותודה גם לך אילן..../images/Emo39.gif

 

[perhay]

נעמה, משהו לא מסתדר לי

אמרת שהסיפור הוא הודי, ולא מופיעים בו אלים הודיים. אני מבינה שכנראה שינית אותו. מה הייתה הסיבה לשינוי?

 

[המספרת המספרית]

אכן עשיתי "צנזורה"

מכיון שרוב הקהלים איתם עבדתי בשעת סיפור זו הם דתיים או אף חרד"לים (חרדים-לאומיים) ואני מודעת לרגישות שלהם לסיפורים מיתולוגיים של עמים אחרים ולהזכרת אלים ("מה? יש עוד אלים חוץ מהאלוקים שלנו???") באזני ילדיהם, שיניתי מאלים למלאכים. וכמו שכבר ציינתי, זה עבר בשלום.

 

[המרגלית]

נעמה, נהניתי מאד לקרוא הן את הסיפור

והן לעקוב אחרי אופן העבודה שלך. התרשמתי מיכולת האילתור שלך, מהגמישות-לשנות בהתאם לקהל או לציפיות המזמין, ובכלל, היה כיף גדול לקרוא וללמוד ממך. יחד עם זה, מהדהדת בי הקריאה שלך "לא אעיז" לספר ללא אביזר במפגש חד פעמי. זה עצוב מאד שלא מחנכים היום להקשבה נטו, להפעלת הדמיון,לישיבה שקטה והאזנה לסיפור. אני מכירה היטב הן את דרישת המבוגרים ל"הפעלה" והן את היכולת של ילדים, בעיקר בגיל בית-הספר, להקשיב נטו, בלי להטוטים. אינני פוסלת הפעלה. ההיפך, ליום ההולדת של בני כשהיה בן חמש הזמנתי מספר מקסים, איציק עזוז, או מזוז, תמיד אני מתבלבלת, שמספר חמש דקות ומפעיל שעה אבל עושה את זה נפלא וגם הילדים וגם המבוגרים מתמוגגים. הפעלה וסיפור, אומנות בפני עצמה, אך סיפור נטו, גם לו יש מקום כפי שציינת ומי "יחנך" את הקהל לכך אם לא אנחנו? התחלתי לחשוב שכדאי להוציא ספר של כיתות האומן הנפלאות הללו, זה המדריך הכי טוב למספרים, הוא מעשי, הוא מגוון, נותן רעיונות והשראה. יישר כח נעמה.

 

[המספרת המספרית]

תודה המרגלית,

אכן עצוב העניין של ציפיות המבוגרים ל"יותר" מ"סתם" סיפור. כבר שמעתי הורים אומרים שלספר גם הם יודעים לבד, וחבל להם לצאת מהבית ועוד לשלם כסף אם אין יותר מסיפור בלבד. זה כנראה הדור שלנו... דור הטלויזיה והזיפזופים.

 

[המרגלית]

מזעזע! את זה עוד לא שמעתי!

זה אומר שיש הרבה עבודה לעשות, לנו המספרים. שאם יהיו הרבה מספרים מעולים, שיופיעו לילדים ללא להטוטים, סיפור נטו, לאט לאט יגיע השינוי. רק מספרים טובים יוכלו להביא את השינוי הזה, לא איש מלבדנו.

 

[המספרת המספרית]

צודקת 100%!

 

[משה ג ל ז ר]

יופי של עשייה

את שוחה כדג במים בן הדיבור של היד לפה לקהל לתוכן ולכוונת הסיפור. כל הכבוד. זה נורא כיף לראות ולשמוע מספר מכיר כל כך טוב את יכולתו הסיפור והקהל ויכול לעשות את בסיפור בצורות מתאימות לקהל. קהל דתי הוא נפלא, כשאני (שעובד בסיפורי עמים אחרים) מספר לו אני פותח ב שפעם לפני המבול בזמן שאנחנו קוראים לו ימי בבל, ואלוי זה קרה בשבת של מנוחת אלוהים אחרי הבריאה, חי עם שראה את הפחד, והצחוק, את היופי את הכיעור, את הקנאה ואת שאר הרגשות . זה היה עם שאנשיו יכלו להוציא את כל הרגשות שלהם החוצה. הם תלו אותם על עצים בכדי להבין ולאוורר אותם. אנשים אחרים שעברו לא יכלו לדבר איתם , (תקופת בבל), העם הושמד במבול אבל הרגשות שעל העצים התנקו מהגשם, והפכו לפסלים קטנים. למציבות אחרי מותם. אנשים אחרי תקופת המבול ראו את הרגשות האלה, חלקם קראו להם אלילים והתחילו לסגוד להם יש אנשים שהיום קוראים להם מספרי סיפורים והם מספרים את הרגשות האלה דרך סיפורי עמים ומיתולוגיה, והאלילים שבסיפורים הם הרגשות , הדמיויות מסמלות תחושות, ולכל שומע אני מאחל להתחבר ולנסות לקחת קצת מהן לעצמו. מעניין אם זה יכול לעבוד עם ילדים קטנים כיף לי לקרוא שאת מספרת סיפורים בברכה

 

[המספרת המספרית]

תודה משה... דבריך מזכירים לי

את אנשי אטלנטיס, היבשת האבודה... ניסיתי פעם קצת פילוסופיה עם ילדים קטנים, אך זה עובד רק עם יחידי סגולה. הרוב מאבדים עניין מהר..

 

[perhay]

נעמה, כפי שכתבת את שואבת את סיפוריך

ממקורות שונים. האם תוכלי להרחיב על הנושא? תודה לך מראש!