כיתת אומן (שבוע 16)

[perhay]

כיתת אומן (שבוע 16)

השבוע, האורחת שלנו בפורום היא חברתנו שרון אביב. שרון בחרה להציג את הסיפור "כתם האהבה", ע"פ כיצד קביל דיארמוד את כתם האהבה מתוך המיתולוגיה האירית (ראו את הסיפור בקובץ המצורף). שרון, אשמח שתתייחסי לשאלות הבאות: 1.מה המקור של סיפור זה שבחרת להציג לנו? 2.כיצד התוודעת אליו? אילו רגשות עורר בך הסיפור? 3.למה בחרת בו כסיפור שאת שמעוניינת להכיר לנו? 4.באילו הזדמנויות סיפרת אותו? מי היה קהל היעד? האם זכורות לך תגובות מיוחדות? 5.האם סיפרת אותו בדיוק לפי הגרסה המצורפת? 6.האם הוספת אביזרים? אתנחתאות מוסיקליות? 7.אם ספרת אותו במסגרת מופע, איזה סוג של סיפורים שילבת במופע? האם היה נושא מקשר? האם כל הסיפורים היו מז'אנר המיתוסים? 8. מה קסם בך במיתולוגיה האירית? אשמח שתצביעי על מאפייניה. 9.יש לך המלצות מיוחדות למי שיחליט לאמץ סיפור זה? 10.מה הקריטריונים שאת לוקחת בחשבון כשאת מרכיבה רפרטואר? איזה סוג של סיפורים הם המועדפים עליך? 11. מה צריך להיות מבחינתך בטקסט או בסיפור כדי שימשוך אותך לאמץ אותו?. . 12. מהכרות קודמת איתך ידוע לי על שלושה פרויקטים שאת מעורבת בהם: מרכז מספרים אפוס, מדברים אל הקיר, קוראות בנעליים. מה מאפיין כל אחד מהם ובאיזו מידה "אני המאמין" שלך כמספרת בא לידי ביטוי בפרויקטים אלה? אני מאחלת לשרון ולכולנו אירוח פורה ומאלף. הנכם מוזמנים להצטרף לדיון. שבוע טוב!

 

[perhay]

כיצד קביל דיארמוד=כיצד קיבל דיארמוד

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

שלום פנינה וחברי הפורום היקרים

תודה רבה על השאלות מצויינות! אשמח לשלוח תשובות הערב שבוע טוב לכולם

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

שלום לכל חברי הפורום, אני שמחה להיות כאן

הסיפור מבוסס על אגדה מהמיתולוגיה האירית,ממחזור הפיאנה שהיו קבוצה של לוחמים ציידים, מבחינה הסטורית משוייכים למאה ה-3 לספירה.עולמם הוא עולם של פיות וענקים, הם יוצאים וחוזרים מן העולם הזה לעולמות ומימדים אחרים של זמן. לפני 7 שנים כשהגעתי לאירלנד בפעם הראשונה לפסטיבל מספרי סיפורים, הכרתי מעט את סיפורי המיתולוגיה, נסענו ברחבי אירלנד ובכל מני מקומות נעצרנו ואנשים סיפרו לי את סיפור המקום, על ענק שהזיז סלע ונלחם בענק אחר, ועוד מני סיפורים שכאלה, אבל הם סיפרו אותם כאילו התרחשו לפני חמש דקות..עצרתי ושאלתי : "אתם באמת מאמינים שהיו כאן ענקים?", אז ג'והן קמבל מספר סיפורים ענק שנפטר לצערי לפני שנה ענה לי:"איך שאני מסביר את זה לעצמי, זה שהיו כאן ענקים, כן, אבל הם לא היו ענקים בגודלם, הם היו אנשים רגילים שהיו ענקים ברוחם, כאלה שאפשר להביט עליהם מלמטה למעלה וללמוד דבר או שניים על החיים".. חשבתי לעצמי..שגם לנו כאן בישראל לא היו מזיקים היום כמה ענקים שיסדרו לנו את העניינים. בכל אופן, הרבה מהסיפורים שאני מספרת הם סיפורים ששמעתי מאנשים, כנראה לא סתם נאמר שמספרי סיפורים הם קודם כל מקשיבנים מצויינים, כשהמספר מולי מספר טוב, אני פשוט רואה את הסיפור תמונה אחר תמונה וכך גם זוכרת אותו.. את הסיפור הזה שמעתי לראשונה בפסטיבל מספרי סיפורים בסידמות' - אנגליה ב98' מפי מספר אנגלי בשם יו לפטון, דרך הסיפור שלו היתה מיסטית הוא הכניס אותנו לעולם המיסתורין, דרך אוירה של תאורה דרמטית, ספק חושך ספק אור, הוא השתמש בכליי הקשה, ודיבר בטון אחד, שקט ואיטי לאורך כל הסיפור. הסיפור נשאר איתי והתחלתי לספר אותו, בהתחלה באנגלית ורק אחר כך בעברית, בגלל שהוא סיפור מיתולוגי שמתי לב שהוא מייד סוחף אותי לטונים דרמטיים, שהרי הגיבורים הם ענקים והדמויות האחרות ארכיטיפיות לגמרי. אבל אז נזכרתי במה שאמר לי ג'והן קמבל, על זה שענקים הם אנשים רגילים ענקים ברוחם...וחשבתי שבעצם כל אחד מאיתנו יכול היה לעבור מסע כזה לגילוי עצמו. אז התחלתי לשבור את הסיפור, ולהוסיף לו אסיידים (מן משפטים שמחליקים מהסיפור החוצה לרגע, ומייד חוזרים חזרה) והוספתי אחרי משפטים כמו, "כשהגיבור לוחש באזנה של האישה המסתורית מילים מתוקות, מילים שהפילו לרגליו נשים רבות בכל רחבי אירלנד", הייתי עוצרת לרגע את הסיפור ואומרת שיום אחד כשסיפרתי את הסיפור הזה צעק לי מישהו מהקהל :"מה הוא היה לוחש להן זה יכול להיות מאד שימושי", אנשים צחקו ואז חזרו מייד למיסתורין של הסיפור, (דרך אגב הדבר הזה באמת קרה פעם, מישהו באמת צעק את זה מהקהל). או שכשהגיבור מבקש ממנה לאמר לו מה עוד הוא יוכל לעשות למענה, הוספתי שהיא חשבה לרגע על הכלים ועל הכביסה...ואז החליטה לעזוב את זה ואמרה לו:"העז שם ליד הדלת".וכו'.. כל האסיידים האלה עוררו צחוק כמובן, והוציאו לרגע את הקהל מאותו מקום מיסתורי והחזרו אותו למציאות, ואז שוב החזירו אותו לשם..הרגשתי שזה נותן עומק לסיפור, ומזכיר לכולנו שגם את הדברים הרציניים ביותר לא צריך להחשיב כל כך ברצינות, וגם שגיבורים מיתולוגיים הם כמוני וכמוך יכולים להיות אנשים רגילים, ושאולי בינינו בקהל יושבים ברגע זה כמה גיבורים כאלה, שאף אחד לא קרא עליהם במיתולוגיה או בעיתון, אבל הם עשו יותר ממעשה הרואי אחד בימי חייהם. בכל אופן, את הסיפור אני מסיימית תמיד בתוספת משלי..אחרי שהגיבור מגלה שהעז היא המוות ושאי אפשר להדוף אותה החוצה, שהאיש הוא הזיקנה שאי אפשר להלחם בה, ושהאישה המסתורית היא הנעורים שלא יהיו שלו שוב.. אז אני מוסיפה שהוא נרדם לשינה עמוקה ומתוקה וכשהתעורר הכל נעלם הערפל התפזר והוא מצא עצמו לבדו באמצע שדה, אז קם התנער והחל לחזור הביתה, ומספרים שגם מן המסע הזה חזר בריא ושלם, לגופו אף לא שריטה אחת, אך מספרים גם שאז ידע בודאות שגם גיבורים גדולים, אפילו אם הם מאד גדולים כנראה לא חיים לנצח! סיפרתי את הסיפור כבר מאות פעמים לקהלים שונים מאד גם בארץ וגם בחו"ל , אני מרגישה תמיד בסוף הסיפור שאנשים מתחברים למסע של הגיבור ועוברים אתו איזה מסע שלהם. התגובות של הקהל די דומות, אני מרגישה שהסיפור מוביל אותם לעולם של הבין לבין של לשאול שאלות מהותיות, בלי לפחד ולהתבייש ולדבר על המוות שבחיים ועל החיים שבמוות. בסיום הסיפור יש תמיד רגע שקט ואז מחיאות כפיים. וזה בדרך כלל סימן טוב.(אני מקווה).

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

המשך

בשלב מאוחר יותר הסיפור נכנס למופע "מדברים אל הקיר" בשיתוף עם קולום סנדס המספר האירי, במופע כשאני מספרת קולום יושב עם הגיטרה והבארון(תוף אירי), אולי הוא חשב לעצמו שאם הוא כבר יושב שם אז כדאי שהוא יעשה משהו..ולאט לאט התחיל להוסיף צלילים לסיפור, זה עבד טוב ולא לקח פוקוס מהסיפור, אלה הוסיף לו עצמה וכח, כשהקלטנו את הדיסק של המופע הקלטנו את הסיפור עם התוספת המוסיקלית. במופע הזה"מדברים אל הקיר" הנושא הוא קירות חומות אנשים ומה שביניהם, הוא התחיל במפגש אקראי עם קולום סנדס בפסטיבל באנגליה ב98' אליו הוזמנו להופיע שנינו בנפרד, יום אחד במסגרת במות משותפות הציבו אותנו על אותה במה, חשבו בודאי שני מספרים מארצות קונפליקט צפון אירלנד-ישראל זה בטח יעבוד טוב! וזה עבד, אחרי זה אמרנו שאנחנו חייבים לעשות עם זה משהו והתחלנו להפגש לשבועיים בשנה בישראל שבועיים בשנה באנגליה שבועיים בשנה באילנד וכך הלאה..הגענו למסקנה שיש יותר מדי חומות בעולם פיזיות ווירטואליות ושהכותרת של המופע תהיה "TALKING TO THE WALL" משולבים בו שירים וסיפורים, מיתוסים, מעשיות, בדיחות אינטילגנטיות, וסיפורים אישיים שנספו בדרך בסדנאות שהעברנו לקהלים קתולים ופרוטסטנטים בצפון אירלנד, ויהודים ערבים כאן בארץ, אנשים מעניינים שפגשנו בדרך, מקומות, תמונות, כתבות בעיתון וכו'. למי שיבחר לספר את הסיפור הזה או מיתולוגיות בכלל, אני חושבת שקודם כל מיתולוגיות צריכות מספרים שיספרו אותן, הן כתובות שם בספרים, כמעט נשכחות וזה יכול להיות אתגר גדול למספר לקחת סיפור כזה ולהפוך אותו לרלוונטי לימינו. ועוד אוסיף ואומר שאנשים זקוקים למספרים שיספרו להם מיתולוגיות, כי כמו שאמר ג'וזף קמבל "החיים בלי מיתולוגיה הם לא חיים" הם ריקים. אז צריך אומץ למספר בימינו לעלות לבמה ולספר מיתולוגיה, אבל אפשר להעזר בהקדמה שמגישה את הסיפור על מגש פתוח, אולי עם איזכור של איזו חוויה אישית שמכינה את הקהל לסיפור, תמיד סיפור אישי עושה חיבור טוב, אפשר לשבור את הסיפור לכמה חלקים וביניהם, להוסיף מוסיקה, או משפט שניים של הסבר הסטורי, או אמירה אישית על הסיפור, וגם בסוף לסיים במשהו אישי מפי המספר העומד לפניכם, אשר בחר לספר את הסיפור כאן ועכשיו, ולהגיד משהו על זה. כשאני בוחרת סיפור לספר לא חשוב מאיזה ז'אנר הוא - הוא צריך לגעת לי בלב, להזיז אצלי משהו שיהיה לי חשוב לזכור אותו ולהעביר אותו הלאה. בערב סיפורים אני בדרך כלל בוחרת סיפורים מז'אנרים שונים משלבת בין מעשיות, אגדות, משלים, בדיחות (הומור! מאד חשוב לי הומור) סיפורים אישיים ואם אפשר איזה שיר אז בכלל מצויין. אבל תמיד אני לוקחת בחשבון את הקהל, הוא קובע, יכול להיות שאני מכינה תכנית בבית יושבת וכותבת ובונה, ואז מגיעה לקהל והכל משתנה, אני מאמינה שעל אחריותו של המספר להעביר את הקהל הזה חוויה ושזה דורש מהמספר להיות תמיד בעל יכולת אילתור וגמישות גדולה, לשנות את סדר הסיפורים אם צריך, להאריך או לקצר וכו'. במיוחד אם זה קהל שבא ולא כלכך בטוח מה הוא עומד לשמוע. לכבוש אותם כבר בהתחלה עם הסיפור הטוב ביותר שלך ולהמשיך משם במערכת היחסים המורכבת והפשוטה הזו מספר-סיפור-קהל. כך כשאני מספרת לבד, אבל גם כשאני בשיתוף פעולה עם עוד מספר או מוסיקאי/ת, למשל במופע "קוראות בנעליים" מופע שיצרתי יחד עם המספרת ורד טל כולו סביב נעליים, אנחנו יושבות סביב תיבת צחצוח נעליים והרבה כלי סנדלרות ומגלגלות סיפורי נעליים מכל הזמנים.. התכנית בדרך כלל בנויה, תמיד מותאמת במיוחד לקהל היעד אם זה נשים (יש הרבה מופעים לנשים) או אם זו ההנהלה הבכירה של שטראוס! אם זה קהל גמלאים או נערות בסיכון, גם על הבמה אנחנו יחד תמיד בקשב אחת לשניה ולקהל, מרגישות אותו מרגע לרגע, לפעמים מורידות סיפור, לפעמים מפתיעות אחת את השניה ומוסיפות סיפור, וכשזה עובד זה נפלא..החלק הכי כיפי במופע הזה הוא הסיום, אחרי שאנשים שמעו במשך שעה ורבע סיפורי נעליים אנחנו מעבירות את הבמה אליהם, ומזמינות אנשים מהקהל לספר סיפורי נעליים. לאורך שבע השנים שאנחנו מופיעות קיבלנו סיפורים מדהימים, חלק הכנסנו למופע חלק עוד מחכים, וכך המופע ממשיך ומשתנה כל הזמן. שבוע טוב לכולם בינתיים, חג מולד שמח לאלה החוגגים, וגם לאלה שלא זה זמן נהדר לספר סיפורים! שרון

 

[מיכה ס]

מעניין מאד !!!

שלום אביב, לצערי לא יכולתי להגיע להופעות שלך עם המספר האירי, למרות שרציתי מאד. גם אני מופיעה בערב שיש בו קצת מכל דבר, ולעיתים על פי נושא מובנה מראש. לעיתים ההופעה היא באנגלית ולעיתים בעברית.על פי בקשת המזמין וסוג הקהל. השיתוף של מה שאת עושה ביחד ו/או לחוד עם מספרים אחרים נשמע גם כן מעניין במיוחד. אם תרצי אשמח לשמוע עוד על הנושאים שעליהם את מדברת. המשיכי להצליח בכל אשר תפני.

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

תודה רבה

ובהצלחה גם לך, כולנו אי שם בדרך, לגבי ההופעה עם קולום סנדס אני בטוחה שתהיה לך עוד הזדמנות, אם לא כאן אז אולי במקום אחר.. ולגבי הנושאים, לאיזה מהם את מתכוונת? אשמח להרחיב.

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

המשך

בשלב מאוחר יותר הסיפור נכנס למופע "מדברים אל הקיר" בשיתוף עם קולום סנדס המספר האירי, במופע כשאני מספרת קולום יושב עם הגיטרה והבארון(תוף אירי), אולי הוא חשב לעצמו שאם הוא כבר יושב שם אז כדאי שהוא יעשה משהו..ולאט לאט התחיל להוסיף צלילים לסיפור, זה עבד טוב ולא לקח פוקוס מהסיפור, אלה הוסיף לו עצמה וכח, כשהקלטנו את הדיסק של המופע הקלטנו את הסיפור עם התוספת המוסיקלית. במופע הזה"מדברים אל הקיר" הנושא הוא קירות חומות אנשים ומה שביניהם, הוא התחיל במפגש אקראי עם קולום סנדס בפסטיבל באנגליה ב98' אליו הוזמנו להופיע שנינו בנפרד, יום אחד במסגרת במות משותפות הציבו אותנו על אותה במה, חשבו בודאי שני מספרים מארצות קונפליקט צפון אירלנד-ישראל זה בטח יעבוד טוב! וזה עבד, אחרי זה אמרנו שאנחנו חייבים לעשות עם זה משהו והתחלנו להפגש לשבועיים בשנה בישראל שבועיים בשנה באנגליה שבועיים בשנה באילנד וכך הלאה..הגענו למסקנה שיש יותר מדי חומות בעולם פיזיות ווירטואליות ושהכותרת של המופע תהיה "TALKING TO THE WALL" משולבים בו שירים וסיפורים, מיתוסים, מעשיות, בדיחות אינטילגנטיות, וסיפורים אישיים שנספו בדרך בסדנאות שהעברנו לקהלים קתולים ופרוטסטנטים בצפון אירלנד, ויהודים ערבים כאן בארץ, אנשים מעניינים שפגשנו בדרך, מקומות, תמונות, כתבות בעיתון וכו'. למי שיבחר לספר את הסיפור הזה או מיתולוגיות בכלל, אני חושבת שקודם כל מיתולוגיות צריכות מספרים שיספרו אותן, הן כתובות שם בספרים, כמעט נשכחות וזה יכול להיות אתגר גדול למספר לקחת סיפור כזה ולהפוך אותו לרלוונטי לימינו. ועוד אוסיף ואומר שאנשים זקוקים למספרים שיספרו להם מיתולוגיות, כי כמו שאמר ג'וזף קמבל "החיים בלי מיתולוגיה הם לא חיים" הם ריקים. אז צריך אומץ למספר בימינו לעלות לבמה ולספר מיתולוגיה, אבל אפשר להעזר בהקדמה שמגישה את הסיפור על מגש פתוח, אולי עם איזכור של איזו חוויה אישית שמכינה את הקהל לסיפור, תמיד סיפור אישי עושה חיבור טוב, אפשר לשבור את הסיפור לכמה חלקים וביניהם, להוסיף מוסיקה, או משפט שניים של הסבר הסטורי, או אמירה אישית על הסיפור, וגם בסוף לסיים במשהו אישי מפי המספר העומד לפניכם, אשר בחר לספר את הסיפור כאן ועכשיו, ולהגיד משהו על זה. כשאני בוחרת סיפור לספר לא חשוב מאיזה ז'אנר הוא - הוא צריך לגעת לי בלב, להזיז אצלי משהו שיהיה לי חשוב לזכור אותו ולהעביר אותו הלאה. בערב סיפורים אני בדרך כלל בוחרת סיפורים מז'אנרים שונים משלבת בין מעשיות, אגדות, משלים, בדיחות (הומור! מאד חשוב לי הומור) סיפורים אישיים ואם אפשר איזה שיר אז בכלל מצויין. אבל תמיד אני לוקחת בחשבון את הקהל, הוא קובע, יכול להיות שאני מכינה תכנית בבית יושבת וכותבת ובונה, ואז מגיעה לקהל והכל משתנה, אני מאמינה שעל אחריותו של המספר להעביר את הקהל הזה חוויה ושזה דורש מהמספר להיות תמיד בעל יכולת אילתור וגמישות גדולה, לשנות את סדר הסיפורים אם צריך, להאריך או לקצר וכו'. במיוחד אם זה קהל שבא ולא כלכך בטוח מה הוא עומד לשמוע. לכבוש אותם כבר בהתחלה עם הסיפור הטוב ביותר שלך ולהמשיך משם במערכת היחסים המורכבת והפשוטה הזו מספר-סיפור-קהל. כך כשאני מספרת לבד, אבל גם כשאני בשיתוף פעולה עם עוד מספר או מוסיקאי/ת, למשל במופע "קוראות בנעליים" מופע שיצרתי יחד עם המספרת ורד טל כולו סביב נעליים, אנחנו יושבות סביב תיבת צחצוח נעליים והרבה כלי סנדלרות ומגלגלות סיפורי נעליים מכל הזמנים.. התכנית בדרך כלל בנויה, תמיד מותאמת במיוחד לקהל היעד אם זה נשים (יש הרבה מופעים לנשים) או אם זו ההנהלה הבכירה של שטראוס! אם זה קהל גמלאים או נערות בסיכון, גם על הבמה אנחנו יחד תמיד בקשב אחת לשניה ולקהל, מרגישות אותו מרגע לרגע, לפעמים מורידות סיפור, לפעמים מפתיעות אחת את השניה ומוסיפות סיפור, וכשזה עובד זה נפלא..החלק הכי כיפי במופע הזה הוא הסיום, אחרי שאנשים שמעו במשך שעה ורבע סיפורי נעליים אנחנו מעבירות את הבמה אליהם, ומזמינות אנשים מהקהל לספר סיפורי נעליים. לאורך שבע השנים שאנחנו מופיעות קיבלנו סיפורים מדהימים, חלק הכנסנו למופע חלק עוד מחכים, וכך המופע ממשיך ומשתנה כל הזמן. שבוע טוב לכולם בינתיים, חג מולד שמח לאלה החוגגים, וגם לאלה שלא זה זמן נהדר לספר סיפורים! שרון

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

המשך

בשלב מאוחר יותר הסיפור נכנס למופע "מדברים אל הקיר" בשיתוף עם קולום סנדס המספר האירי, במופע כשאני מספרת קולום יושב עם הגיטרה והבארון(תוף אירי), אולי הוא חשב לעצמו שאם הוא כבר יושב שם אז כדאי שהוא יעשה משהו..ולאט לאט התחיל להוסיף צלילים לסיפור, זה עבד טוב ולא לקח פוקוס מהסיפור, אלה הוסיף לו עצמה וכח, כשהקלטנו את הדיסק של המופע הקלטנו את הסיפור עם התוספת המוסיקלית. במופע הזה"מדברים אל הקיר" הנושא הוא קירות חומות אנשים ומה שביניהם, הוא התחיל במפגש אקראי עם קולום סנדס בפסטיבל באנגליה ב98' אליו הוזמנו להופיע שנינו בנפרד, יום אחד במסגרת במות משותפות הציבו אותנו על אותה במה, חשבו בודאי שני מספרים מארצות קונפליקט צפון אירלנד-ישראל זה בטח יעבוד טוב! וזה עבד, אחרי זה אמרנו שאנחנו חייבים לעשות עם זה משהו והתחלנו להפגש לשבועיים בשנה בישראל שבועיים בשנה באנגליה שבועיים בשנה באילנד וכך הלאה..הגענו למסקנה שיש יותר מדי חומות בעולם פיזיות ווירטואליות ושהכותרת של המופע תהיה "TALKING TO THE WALL" משולבים בו שירים וסיפורים, מיתוסים, מעשיות, בדיחות אינטילגנטיות, וסיפורים אישיים שנספו בדרך בסדנאות שהעברנו לקהלים קתולים ופרוטסטנטים בצפון אירלנד, ויהודים ערבים כאן בארץ, אנשים מעניינים שפגשנו בדרך, מקומות, תמונות, כתבות בעיתון וכו'. למי שיבחר לספר את הסיפור הזה או מיתולוגיות בכלל, אני חושבת שקודם כל מיתולוגיות צריכות מספרים שיספרו אותן, הן כתובות שם בספרים, כמעט נשכחות וזה יכול להיות אתגר גדול למספר לקחת סיפור כזה ולהפוך אותו לרלוונטי לימינו. ועוד אוסיף ואומר שאנשים זקוקים למספרים שיספרו להם מיתולוגיות, כי כמו שאמר ג'וזף קמבל "החיים בלי מיתולוגיה הם לא חיים" הם ריקים. אז צריך אומץ למספר בימינו לעלות לבמה ולספר מיתולוגיה, אבל אפשר להעזר בהקדמה שמגישה את הסיפור על מגש פתוח, אולי עם איזכור של איזו חוויה אישית שמכינה את הקהל לסיפור, תמיד סיפור אישי עושה חיבור טוב, אפשר לשבור את הסיפור לכמה חלקים וביניהם, להוסיף מוסיקה, או משפט שניים של הסבר הסטורי, או אמירה אישית על הסיפור, וגם בסוף לסיים במשהו אישי מפי המספר העומד לפניכם, אשר בחר לספר את הסיפור כאן ועכשיו, ולהגיד משהו על זה. כשאני בוחרת סיפור לספר לא חשוב מאיזה ז'אנר הוא - הוא צריך לגעת לי בלב, להזיז אצלי משהו שיהיה לי חשוב לזכור אותו ולהעביר אותו הלאה. בערב סיפורים אני בדרך כלל בוחרת סיפורים מז'אנרים שונים משלבת בין מעשיות, אגדות, משלים, בדיחות (הומור! מאד חשוב לי הומור) סיפורים אישיים ואם אפשר איזה שיר אז בכלל מצויין. אבל תמיד אני לוקחת בחשבון את הקהל, הוא קובע, יכול להיות שאני מכינה תכנית בבית יושבת וכותבת ובונה, ואז מגיעה לקהל והכל משתנה, אני מאמינה שעל אחריותו של המספר להעביר את הקהל הזה חוויה ושזה דורש מהמספר להיות תמיד בעל יכולת אילתור וגמישות גדולה, לשנות את סדר הסיפורים אם צריך, להאריך או לקצר וכו'. במיוחד אם זה קהל שבא ולא כלכך בטוח מה הוא עומד לשמוע. לכבוש אותם כבר בהתחלה עם הסיפור הטוב ביותר שלך ולהמשיך משם במערכת היחסים המורכבת והפשוטה הזו מספר-סיפור-קהל. כך כשאני מספרת לבד, אבל גם כשאני בשיתוף פעולה עם עוד מספר או מוסיקאי/ת, למשל במופע "קוראות בנעליים" מופע שיצרתי יחד עם המספרת ורד טל כולו סביב נעליים, אנחנו יושבות סביב תיבת צחצוח נעליים והרבה כלי סנדלרות ומגלגלות סיפורי נעליים מכל הזמנים.. התכנית בדרך כלל בנויה, תמיד מותאמת במיוחד לקהל היעד אם זה נשים (יש הרבה מופעים לנשים) או אם זו ההנהלה הבכירה של שטראוס! אם זה קהל גמלאים או נערות בסיכון, גם על הבמה אנחנו יחד תמיד בקשב אחת לשניה ולקהל, מרגישות אותו מרגע לרגע, לפעמים מורידות סיפור, לפעמים מפתיעות אחת את השניה ומוסיפות סיפור, וכשזה עובד זה נפלא..החלק הכי כיפי במופע הזה הוא הסיום, אחרי שאנשים שמעו במשך שעה ורבע סיפורי נעליים אנחנו מעבירות את הבמה אליהם, ומזמינות אנשים מהקהל לספר סיפורי נעליים. לאורך שבע השנים שאנחנו מופיעות קיבלנו סיפורים מדהימים, חלק הכנסנו למופע חלק עוד מחכים, וכך המופע ממשיך ומשתנה כל הזמן. שבוע טוב לכולם בינתיים, חג מולד שמח לאלה החוגגים, וגם לאלה שלא זה זמן נהדר לספר סיפורים! שרון

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

סליחה נשלח בטעות 3 פעמים (חוק השילוש)

 

[perhay]

בוקר טוב, שרון

תודה על תשובותיך הרחבות ומפורטות. אני מחכה להמשך. רציתי להתייחס למה שכתבת על שיתוף הקהל במופע "קוראות בנעליים" (דרך אגב לאיזה קהל יעד הוא מכוון? - אני מתייחסת מבחינת גילאים). נוכחתי בארגנטינה במופע של מספרת סיפורים בכירה אנה מריה בובו. שם המופע היה "בוטנים מצופים בשוקולד" ובו היא סיפרה סרטים. בוטנים מצופים בשוקולד זה מה שנהוג לאכול בבתי קולנוע תך כדי צפייה בסרט. באמצע המופע היא פנתה לקהל ושאלה אותם: מה הייתם אוכלים בבתי קולנוע? התקבלו תשובות הכי מוזרות שניתן לדמיין. מסתבר שבפרובינציות לא הסתפקו עם בוטנים מצופים בשוקולד ולקחו לקולנוע ארוחות שלמות. בספר שמראיינים אותה, היא מספרת שאנשים ביישנים ניגשו אליה אחרי המופע או כתבו לה מכתבים עם עוד סיפורים על ארוחות בבתי קולנוע שהיא שילבה אחר כך במופעים הבאים שלה. יום טוב לכולכם!

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

מריה בובה.. רק מהשם עושה חשק לשמוע אותה

פשוט מקסיםומאד מעניין איך עיסוק בדבר כל כך יום יומי כמו אוכל שמביאים בתיק לקולנוע או נעליים מעורר כל כך הרבה סיפורים, מרתק לשמוע על הסיפורים של האנשים, כן גם "קוראות בנעליים" מסתובב בקהלים שונים ומגוונים, מיועד לקהל מבוגרים מכל סוג, דת, גזע, צבע ומין. הופענו לקהלים רבים ותמיד קיבלנו סיפורי נעליים, יש את אלה שבלי בעיה קמים לספר סיפור מול כל הקהל, יש כאלה שמחכים שנזמין אותם, אנחנו מחפשות את הברק בעיניים וככה מזהות למי יש סיפור, ויש את אלה שמחכים לסוף עד שכולם מתחילים להתפזר ומספרים את הסיפור רק לנו בצד. החפצים על הבמה גם כן מעוררים סיפורים ואחרי שהכל נגמר תמיד יש עוד את אלה שממששים את האימומים, הפטיש, הבקבוקים, תיבת הצחצוח ואומרים פתאום, זה מזכיר לי סיפור..רוב הסיפורים הם סיפורים אישיים הרבה מתחילים באבא שלי או סבא שלי היה סנדלר, או בשכונה שלנו היה סנדלר, או אני מכירה מישהי שהיא חולת נעליים..קיבלנו גם סיפורים כתובים, ומכתבים, ותמונות ואפילו יצירות אומנות שאנשים עשו עם או על נעליים. ויש גם תמיד מישהו שנזכר ב"על ההר יושב סנדלר" של פניה ברגשטיין, (או קדיה מולודובסקי? לרגע התבלבלתי), וגם הרבה בדיחות וסיפורי פואנטה על נעליים, סקס ונעליים, טיפשות חכמה זוגיות של נעליים ועוד עד אין סוף. מדהים איך דבר פחות ערך כלכך כביכול נעליים - נמצאות בקצה הגוף, אבל דוקא הן מעוררות כל כך הרבה סיפורים ובעצם מתוות את הדרך!

 

[פרי גן העדן]

כתם האהבה-נפלא!../images/Emo140.gif

היי שרון. הסיפור מהמיתולוגיה נפלא נפלא.בשבילי זו ח ג י ג ה !!! וכדברייך חשוב מאוד לספר סיפורי מיתולוגיה שנדמה לי היום כמעט ולא ממליצים לקרוא אותם וחבל מאוד.נפלא בעיני כמעט תמיד סיפור מעולם הענקים הדמיון המיתולוגי שמחובר כל כך יפה למציאות היום יומית שלנו בעבותות של החיים עצמם.הסיפור הזה עושה את התחושה החזקה הזאת בגדול ומספר מוצלח יודע להעביר את זה לקהל שלו.וממה שהספקתי לשמוע ולראות בהופעותייך את עושה את זה נהדר. מצויין שסיפור כזה הבאת יקירתי,תודה על בחירתך המעולה. בנוסף התוספות שלך הן מעולות נפלאות ונהדר לנו שציינת אותן.זה אכן עובד כפי שכתבת.לדעת לחבר את הסיפור שכביכול לא מדבר אלינו למצבי הומור שלנו זה נחלתו של המספר וכושר אינטואיטיבי שלו.ויפה שציינת את זה.כל כך הרבה טיפים נתת עם הסיפור שזה אוצר אמיתי ועל כך הרבה תודה לך.חיבוק גדול בשבילך. חן חן פרי גן העדן.

 

[המרגלית]

מסכימה עם כל מילה של פרי גן העדן!

הסיפור נפלא! ואכן, היום צריך הרבה אומץ לספר לקהל הישראלי מיתולוגיה, ואת עושה את זה ואני בטוחה שמצוין למרות שטרם זכיתי לשמוע אותך, אז בראוו! כל מה שכתבת על דרך העבודה פשוט מרתק. מסמך מקצועי שכל-כך חשוב לקרוא ושירבו כמותו ונאמר אמן... איזה יופי! המשך בטח יבוא ממני אליך.

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

תודה רבה לך המרגלית

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

תודה גדולה וחיבוק גדול גם אלייך

 

[המרגלית]

שרון יקרה, כבר כתבתי כאן

כמה אני מלאת התפעלות מהעבודה שאת עושה ומהאומץ שלך לספר לקהל גם דברים כמו מיתולוגיה. יישר כח! אני רוצה לחזור לעניין ה"אסיידים" שהזכרת: לעצור בנקודה בסיפור, להגיד' משהו מחוץ לסיפור ששייך לכאן ועכשיו. גם אני עושה כך לפעמים אבל עוד לא החלטתי אם טוב הדבר או לא, אם הוא מפריע לסיפור וקוטע אותו. אתן לך דוגמא: אני מספרת סיפור מ"דקמרון" ואני יכולה להגיד למשל: "המלך מצא נר... לא לא לא, הוא לא ידליק נר כי להדליק נר פרושו שאם מישהו מתעורר ומבחין בו תקום מהומה, והוא כבר רואה את שלי יחימוביץ' בדרך ותפרוץ שערוריה. זה לא בא בחשבון." או דוגמא אחרת מאותו סיפור: המלכה אומרת למלך: אולי נסתפק בזה מלכי. מחר יש לך יום עמוס, יש לך אנאפוליס על הראש, וכו וכו..." אני עושה כך אבל לא בטוחה אם זה תורם או גורע מהסיפור. מה דעתך, ומה דעתכם חברים יקירים. ושוב, תודה על כיתת אומן מרתקת.

 

[perhay]

שאלה לשונית

מודה שזו פעם ראשונה שאני נתלקת במילה "אסיידים". מה המקור שלה? ומה בעצם פירוש המילה?

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

אסיידים

פשוט - מהמילה סייד - צד -הצידה, לקוח למיטב ידיעתי מעולם התיאטרון ובמיוחד תיאטרון הרחוב האיטלקי של הקומדיה דל ארטה במאה ה-16 כאשר השחקנים שיחקו דמויות סטראוטפיות שלמות, מצויידים במסכות, ותלבושות המופעים הוצגו לקהל הרחב, בטכניקה של אסיידים השתמשו השחקנים כשיצאו לרגע מן הדמות ואמרו, הצידה כביכול משפט לקהל, על הדמות האחרת או על עצמם דבר שיצר את האשליה שהקהל מוכנס בסוד העניינים ושאת המשפט הדמות השניה לא שמעה, ואז חזרו חזרה אל התפקיד. שם רוב המופעים הוצגו באמפרוביזיה על מחזה כללי ידוע מראש, מאוחר יותר אומצה הטכניקה גם בתיאטרון השייקספירי של המאה ה16-17 כאשר השחקנים לעיתים כדי לפנות לכל שכבות האוכלוסיה, יצאו מהטכסט, אמרו משפט הצידה אל הקהל ואז חזרו חזרה אל תפקידם. מאוחר יותר אסיידים אלה נכנסו ממש אל תוך המחזה, ואנחנו מכירים במחזות של שייקספיר דמות מספר שמוסר מידע, והרבה פעמים באמצע דיאלוג פתאום פונה לקהל, ואומר משפט כאילו לעצמו, כשברור שהקהל לקוח כאן בחשבון. המשחק הזה יוצר טשטוש לרגע של הקיר הרביעי, ומזכיר לכולם שכל העולם במה, וכולנו שחקנים, הבל הבלים הכל הבל וכו'.

 

[משה ג ל ז ר]

ככל עשייה שמטרתה לגרום למשהו

סיפורי הצד ,יציאת הדמות לצד, תמיד גרמו לקהל להבין יותר טוב כשנתנו לקהל ראיית צד נוסף לסיפור. הם נעשו ע"י דמות המדברת מתוך אותה תקופה, מאותו המקום ומאותו הזמן. לכן גם היום אנחנו יכולים לקבל אותם כחלק מובנה מהסיפור כשאנחנו שומעים אותם בתקופה אחרת, במקום אחר, ובזמן אחר. אני מניח שחלק מהשונות בין תיאטרון וסיפור סיפורים הוא היכולת לשנות גם בספורי הצד ולשלוח אותם לזמן אחר לתקופה אחרת ולמקום אחר, כל זמן שהם לא יפריעו לסיפור. אני הייתי שמח אם הם היו גם תורמים לסיפור, ולא רק לקשר שבין המספר לקהל. לעצמי? אני לא אוהב הקדמות לסיפור, לא אוהב הסבר לסיפור, לא אוהב יציאה וכניסה אבל זה מחייב אותי לעשיית סיפור המכילה את כל עולם הסיפור. .