כיתת אומן (שבוע 12)

[הקוראת בקקאו]

../images/Emo24.gif עוד סיפור קנטן ואישי

על יקים

 

[הקוראת בקקאו]

נ.ב. זה באמת

סיפור אישי, בבקשה, תשאירו אותו כזה לא נראה לי שמישהו אחר ייספר אותו מישהו מהקורס שלי בעבר סיפר לי שסיפר סיפור אישי שסיפרתי בקורס על הילדות שלי וזה נראה לי מוזר, אם כי לא שמעתי אותו/ה מספר/ת איך גונבים סיפור אישי של מישהו? נראה לי שקשה להעביר את הסיפור באמת כמו שהוא נשמע על ידי המספר/,ת שהסיפור שלו/ה

 

[המרגלית]

הקוראת בקקאו, סיפור נוגע ללב

וכתוב נפלא, עם סוף נפלא. אני מקווה שאת מספרת אותו לקהל, פשוט סיפור נהדר. מזכיר לי את הקצרצרים של יוסלה בירשטין ב"כתם של שקט" ספרו המפלא. לגנוב סיפור אישי ממספר אחר -- שיתביש מי שעושה כך. את בטח מספרת כמו שאת כותבת, אז בהזדמנות אני רוצה לשמוע אותך.

 

[פלג שלו]

הסיפור של משה

ממש ממש כמו הגבירה ראיתי אותך מול עיני מספר את הסיפור וצוחק בקול גדול!!! חג אורים שמח !!!!!!!

 

[משה ג ל ז ר]

חג אורים שמח, ../images/Emo137.gif

לא הרבה יודעים אבל מקור הסופגניה מברלין. (שם קראו לה ברלינר

)

 

[הקוראת בקקאו]

נכון, וזוכרים

את הפאדיחה שעשה הנשיא קנדי, שנאם בפני תושבי ברלין שעוד הייתה עיר עם חומה, והכריז בקול גדול: "איש בין איין ברלינר!", כלומר "אני סופגניה!" (במקום , כנראה, "איש בין ברלינר", שפירושו אני ברלינאי)

תודה לך מרגלית על המחמאות. ונ.ב. - הדוד שלי שהיה במקור ברלינאי ידע לאפות את הסופגניות הטעימות ביותר בעולם! וזה כבר סיפור אחר אז בינתיים, שבת שלום וחנוכה שמח לכולם וחיבוק גדול והחלמה מהירה לכלתך, שחרזדה היפה שלנו

 

[perhay]

מאחורי הקלעים

אילן: ממי או ממה אתה מקבל השראה? האם היה לך מודל לחיקוי? מהם השיקולים שאתה מפעיל בהחלטה לאמץ סיפור לרפרטואר? מאיזה מקורות אתה שואב את הסיפורים בנוסף לסיפורים האישיים? האם אתם מספר קודם למשפחה או לחברים לפני שאתה מחליט לספר לקהל הרחב? מה מסייע לך לזכירת הסיפור? מה אצלך הסימן המקדים שסיפור מסויים מיועד להצלחה? מהו אני המאמין שלך כמספר?

 

[אילן ענבר]

perhay זה המון שאלות../images/Emo9.gif

* אני מקבל השראה כמעט מכל מספר שאני שומע ורואה ! *אני מאוד אוהב את יוסי בנאי הן כשחקן והרבה יותר כמספר . *אני מחליט לאמץ סיפור כאשר הוא נוגע י בפנים והמבנה שלו נכון לי. *אני שואב סיפורים לאט לאט וזה ממש קשה להגיע אל סיפור טוב ואני מאוד בררן - ספרים, פסטיבלים ,אינטרנט ועוד *לא מספר למשפחה אלא מספר לעצמי שוב ושוב. *השיטה שלי ללימוד בעל פה היא כתיבה של הטקסט תוך כדי קריאתו בעל פה וכך שני אלמנטים במוח תורמים לזיכרון בו זמנית. (ואסור שיהיה מישהו בחדר ואף עדיף בית ריק) *האני מאמין שלי כמספר זה כל התשובות בדף זה והקודמים גם יחד !

 

[perhay]

גם אלה מקורות ההשראה שלך../images/Emo70.gif

מסתבר (ואתמול גיליתי זאת במקרה, כי הספקתי לשכוח) , שבמאי 2006 פתחתי שרשור שהתייחס גם למאחורי הקלעים של אמנות סיפור סיפורים. זה מה שענית אז לשאלה מיהו או מהו מקור ההשראה שלכם? מאבא שלי שסיפר לי בילדותי. ממספרים שהקשבתי להם ונהניתי. מסיפורים שהתוכן והמבנה שלהם עושה לי את זה ואני מאמין שכאשר אספר אותם זה גם יעשה לקהל משהו. רוב הדברים חוזרים על עצמם, ואכן הם כנראה מהווים את אני המאמין שלך כמספר.

 

[אילן ענבר]

תואר נוסף נעניק לך perhay

והוא : ארכיבאית הפורום !

נחמד פתאום לקרוא דבר שכתבתי בעבר

 

[perhay]

שמחה שאהבת!../images/Emo6.gif

ואתה יודע מה? זה היה בעידן שהכינוי שלך היה "אילן עינברי". זוכר? הכינוי השתנה, אבל אתה נאמן לעצמך כל הזמן.

 

[המרגלית]

אם אתה אוהב את יוסי בנאי

אז מן הסתם ראית את המופע שלו "שובו של הסוראמלו" שבו הוא בדמות סורמלו השב מגן-העדן אל העולם הזה לביקור של יום אחד וחוזר בסוף ההופעה. מופע שכולו סיפורים שזורים זה בזה. יש לי אותו על שני דיסקים, ניתן לקנות בחנויות אבל אם תרצה אקליט לך על קלטת. הצורב שלנו מקולקל. הדיסק השני קצת נדפק בסוףו אבל עדיין אפשר לשמוע את רוב רובו אם לא את כל המופע. אז אם אתה מעוניין שלח לי מסר עם הכתובת שלך.

 

[הגבירה מן האגם]

אז איך באמת הפך הזכרון לסיפור?

ועוד יותר מדוייק - איך בחרת מה להאיר ומה להצניע? אתה מדייק כשאתה מתאר סצינות וגם כשאתה מתאר תיאורים - לא מגזים ולא מפחית למידה בה לא ניתן לראות במה מדובר. מעניין אותי לדעת מתי או איך הבחנת שאתה יודע לבחור נכון?

 

[אילן ענבר]

תיאור סצינות נכון :

הגבירה שאלת שאלה שהתשובה לה קצת קשה לי להשיב במדוייק התחושה שזהו הנה בחרתי נכון והסיפור מוכן מגיעה בדרך כלל אחרי עבודה רבה של עריכה אבל האישרור הסופי יהיה כאשר אספר לקהל והסיפור יעבוד. יש לי סיפור שאני חושב שהעלתי אותו פעם כאן בפורום (פנינה נראה אותך מוצאת אותו) "חנות קטנה של שוקולד" ספרתי אותו פעם אחת בצוהורי אוכל בבית אריאלה לפני כשנתיים והוא ממש לא עבד ונבהלתי ועזבתי אותו למרות שאני מאוד אוהב אותו. עבדתי עליו לאחרונה ואני מתכוון לספר אותו שוב ברעננה בינואר והפעם אני חש שהוא יעבוד. אולי אוסיף גם שכשאני מעבד סיפור ולא משנה אם אישי או עם או של סופר אני רואה אותו בעיני רוחי כמו סרט או וידאו קליפ וכל סצינה אני כאילו מביים.

 

[perhay]

אחד מהשניים אילן

או שלא העלית את הסיפור "חנות קטנה של שוקולד" לפורום, או שהפעם אני לא מצליחה למצוא ואם כך מחזירה לך את המינוי של ארכיונאית של הפורום. בכל זאת, נדמה לי שלא העלית כי עשיתי הרבה חיפושים גם עם הכינוי הקודם שלך וגם עם הכינוי העכשווי והעלתי חרס בידי. מה שכתבת על כך שאתה רואה את הסיפור בעיני רוחך כסרט או וידאו קליפ, נראה לי שגם יכולה להיות שיטה מעולה לזכירת סיפור. זה להשתמש בעוד ערוץ נוסף להשמעת הסיפור או לכתיבתו על דף. אתה מסכים איתי?

 

[אילן ענבר]

כבר כתבתי קודם

שאני לומד בעל פה על ידי כתיבה, זה גם עוזר באמת לראות ביטים וחלוקה של הסיפור. לגבי הסיפור -חנות של שוקולד-צר לי ששלחתי אותך למצוד עקר ובכל זאת את הארכיבאית שלנו ואנו גאים בך על כך !

 

[הגבירה מן האגם]

אני זוכרת את סיפור חנות השוקולד

זה היה קשור בנסיעה לחו"ל אם איני טועה...

 

[משה ג ל ז ר]

כן, ובחורה יפה בארץ של לוחמי שוורים ../images/Emo13.gif

 

[משה ג ל ז ר]

או חייל שוויקי שלא מצא בירה ../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif

 

[perhay]

הנה הסיפור "חנות קטנה של שוקולד"../images/Emo70.gif ../images/Emo215.gif

(אילן, אכן צדקת! הסיפור קיים בפורום. רק שהפעם במקום לחפש "חנות קטנה של שוקולד" , חיפשתי פשוט פראג) חנות קטנה של שוקולד בתוך הרובע העתיק של העיר פראג בפינת רחוב קטן מול כיכר עם מזרקה קטנה ושני ספסלים ירוקים נמצאת חנות קטנה של שוקולד. תיירים רבים חולפים על פני החנות בדרכם אל כיכר השעון הגדולה ולא יודעים מה הם מפסידים. גם אני חלפתי על פני חנות השוקולד הקטנה לפחות פעמיים ולא הבחנתי בה. בתום היום השני לשהותי בפראג כשרגלי כבר שלחו למוחי אותות מצוקה ישבתי לי לנוח בצל עץ ערמונים גדול על ספסל ירוק קטן ליד מזרקה עגולה עם פסל של גברת האוחזת בידה שרביט ומתוכו זולגים לאיטם המים. בעוד אני יושב על הספסל נפתחה דלת של חנות קטנה ממש מאחורי ופעמון קטן צלצל. הבטתי לאחור, הדלת הייתה פתוחה אחזה בה אישה קטנה עם תיק בד בצבע חום. לאישה היה שיער ארוך שהגיע עד לישבנה וריח נעים של שוקולד יצא מהחנות ודגדג את נחירי. כמו תחת כישוף קמתי וצעדתי אל עבר החנות, ככל שהתקרבתי הריח של השוקולד התחזק והתרגשות אחזה בי. ממש ליד הדלת הגברת סיימה את שאמרה אל תוך החנות פנימה ופנתה אלי. פניה היו יפות להפליא והיא חייכה אלי וסימנה לי להיכנס. היא הניחה לדלת להסגר לאט ושוב הפעמון הקטן צלצל. עקבתי אחרי האישה הקטנה עם הפנים היפות והשיער הארוך דרך דלת הזכוכית עד שנעלמה מעבר לפינה. מעבר לדלפק עמדה סבתא ומטפחת קטנה לראשה. היא פנתה אלי בצ'כית , "אני רק רוצה להריח" אמרתי לה בעברית וסימנתי עם האצבע על האף. הסבתא חייכה והושיטה לי קוביית שוקולד ממגש שהיה מונח לידה והיה עמוס בשוקולדים קטנים בכל מיני צורות. הנחתי את השוקולד על הלשון ורטט עבר בכל גופי . הוצאתי שטר של כסף, הושטתי לסבתא וסימנתי שאני רוצה שקית עם כל הדוגמאות. יצאתי את החנות לצלילי הפעמון הקטן וכל אותו הערב צעדתי בסמטאות הצבעוניות של העיר העתיקה ואכלתי מהשוקולדים. בלילה בעודי שוכב במיטה בחדר הקטן שלי בבית המלון הציורי והקטן שבסמוך לעיר העתיקה חשבתי על האישה הקטנה עם הפנים היפות שכנראה גם אוהבת שוקולד. החלטתי לארוב מחר ליד החנות הקטנה ולקוות שהיא תופיע, אני חייב לראות אותה שוב. חציתי את גשר קרל העתיק והמשכתי עד לכיכר הקטנה עם המזרקה. היססתי לרגע ואז נכנסתי לחנות. חשבתי לקנות לי כמה קוביות שוקולד ואז לשבת על הספסל הירוק תחת עץ הערמונים ולהמתין עד שהאישה הקטנה והיפה תופיע. דחפתי את דלת העץ הירוקה והפעמון הודיע על בואי ,שוב הפעמון צלצל כשהנחתי לדלת והיא נטרקה לאיטה. מעבר לדלפק הביטו אלי פניה של האישה הקטנה, נאלמתי דום. היא חייכה אלי ושאלה משהו בצ'כית אבל לא יכולתי לזוז ולא לפצות את פי, היא שוב שאלה משהו וסימנה בידה אל מדפי הזכוכית הקטנים המכילים שוקולדים קטנים בכל מיני צורות וצבעים אבל שוב לא יכולתי להגיב. לפתע הוסט וילון קטן ונכנסה הסבתא מאתמול , היא זיהתה אותי ומיד נטלה שקית כמו זאת שהכינה לי. אמרתי "לא,לא תודה אני רוצה אותה" והצבעתי על האישה הקטנה עם הפנים היפות. לרגע עמדה החנות מלכת ורק ריח השוקולד המשיך לטייל באוויר. "מי אנד יו דריק קופי פליז" בקשתי וסימנתי אל הדלת. הנשים דיברו בלחש, הן הבינו מה בקשתי, אני חושב שהסבתא היא דודה שלה. יש לי רק עוד יומיים בפראג ואז אחזור הביתה אני חייב שהסבתא תסכים. בזמן שהן דנו בבקשתי יוצאת הדופן נתתי לעצמי להתבסם מריח השוקולד. על אחד ממדפי הזכוכית ניצבו דמויות של בתים קטנים משוקולד אפילו גשר עתיק עם מגדלים. ופתאום גם אני הייתי שם על המדף אוחז בידה של האישה הקטנה עם הפנים היפות והשיער הארוך. פצפוצי שוקולד לבן נושרים עלינו כשלג מתוק ואנחנו מאושרים. דחיפה קלה העירה אותי מחלומי המתוק, האישה הקטנה עמדה לידי ללא הסינר ודרבנה אותי בצ'כית לצאת מהחנות. "קם, אי טייק יו נייס קופי שופ" היא אמרה לי באנגלית רצוצה ונטלה את ידי . בלילה שכבתי בחדרי הקטן בבית המלון, היה לי רך וחם וריח קל של שוקולד הנעים את האוויר סביבי. כשהסתובבה והניחה את ראשה על החזה שלי נשרה השמיכה הקטנה שלה וחשפה את הגב הקטן שלה ושיערה הארוך החליק לה עד הישבן.