נכון
חז"ל פירשו את הפסוק שעיניה התרככו מבכייה (על החלטת הוריה לשדך לה את עשיו) והרבתה בבכיה עד שנשרו ריסי עיניה.
אבל הרשב"ם פירש:
"רכות - נאות. וכלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה. ועינים שחורות אינן רכות כלבנות".
ב"שחורות" הכוונה כנראה לצבעים הכהים- שחור וחום (*)
ב"לבנות" הכוונה כנראה לצבעים כחול-ירוק.
(*) גם "חוּם" המקראי אינו חוּם שלנו. היו שפירשוהו כשחור, והיו שפירשוהו כאדום. אבל, יש לזכור, ששחור ואדום העתיקים כללו בתוכם את החוּם שלנו. בהקשר המקראי חוּם נכתב בתיאור צבע הכבשים, וייתכן שגם היום היינו מתשמשים באותה מילה לתיאור צבכע הכבשים, אף שגבולותיה השתנו.