דימעה של ילדה
New member
כותבת בדמעות...
התלבטתי האם בכלל לשבת ולכתוב. ידעתי שאני לגמרי לא מחדשת משהוא. אך בכל זאת. חשבתי, שאם במיקרה יש איזה מישו או מישי שיתחזק מזה..הרי עשיתי את חובתי. ושכרי בצידי. אז ככה, הכל התחיל מלפני שנה . כן, שנה אחת בלבד. היתי אז ילדה רגילה. כמו כולן. משקיעה את כל כולי בלימודים, בסמינר, בבית. הוריי היו גאים בי מאד בשל הצלחתי בסמינר , בחברה, ובכלל. למדתי בסמינר טוב מאד. והיתי אהובה על כולן. אפשר לאמר שכולם צפו בי הצלחה בהמשך. בעזרת השם לשידוך טוב ומוצלח. רק תפילות. אותו יום העבירה המורה מקומות. פעם בחצי שנה. תופעה מוכרת. התישבתי ליד שירה. ניקרא לה כך לצורך העניין. שירה. היתה ילדה מאד פתוחה, בת למשפחה אמריקאית אמידה. החלפנו משפטי ידידות. אך לא מעבר לכך. בהמשך, שמתי לב ששירה מביאה איתה מכשיר פלאפון לסמינר, לא שזה הציק לי כמו העובדה שהיא ישבה בשיעורים ותיקתקה שם ללא הפסקה. עד שיום אחד יצא לנו לשוחח על כך. היא השביעה אותי שלא אספר על כך. ש..כן. יש לה חבר. נתקפתי בהלם קל. והמשכתי לשמוע. היא חייכה וניראתה מאושרת. ושוב,בשיעורים . הגנבתי מבטים לעבר האור שנשקף מהמסך. שם היה בכתב ברור וגדול ``הי,מאמי. אני בשיעור. גם את? ``. וכל מיני הודעות מסוג זה. כשחזרתי הביתה היתי חושבת עלזה דיי הרבה. שבעצם כיף שיש מישו שמתיחס, שדואג. . שאוהב. אבל תקף אותי פחד מאותו רגע שעמדו הוריי מול עיניי. לא, אין מצב שאעשה זאת. אסור אצלנו בבית פלאפונים. ואם כבר אז משתמשים בשל אמא או אבא. יום אחד אחרי שבוע היא התקשרה וסיפרה שהיא מוכרת את הפלאפון שלה במחיר מצחיק כי היא קונה חדש ומתקדם יותר, היא הצליחה לשכנע אותי. כן פשוט כך. הוצאתי את הכסף מהארנק והבאתי לה כבר למחרת. היא היתה ניראת בעננים. שהיא דאגה גם לסים ומטען ב``מתנה``. מצד אחד שמחתי. מצד שני שוב אותו פחד. אמא ואבא...אבל לא התיחסתי, תאמת שלא הבנתי למה לי פלאפון? . בלילה שנשכבתי במיטתי. פתחתי אותו שהוא על ``שקט`` כמובן. ודיפדפתי בתפריט. עד. . עד שהגעתי לעיגול כדור הארץ הזה..`אינטרנט`..נכנסתי לשם. המשכתי ברשימה .עד ש``מצאתי`` את אשר חיפשתי. הכרויות. לחצתי אישור כשליבי דופק. וסתם אמרתי לעצמי שכמובן רק אראה מזה ואצא..אכשהוא הגעתי לתפוז. בהתחלה הכל היה מוזר לי, אך עד מהרה קלטתי שאני נימצאת יחד עם מאות אנשים בחדר ורטואלי. `חדר חרדים` קרץ לי שם במיוחד. חרדים?? אני לא לבד!! המשך>
התלבטתי האם בכלל לשבת ולכתוב. ידעתי שאני לגמרי לא מחדשת משהוא. אך בכל זאת. חשבתי, שאם במיקרה יש איזה מישו או מישי שיתחזק מזה..הרי עשיתי את חובתי. ושכרי בצידי. אז ככה, הכל התחיל מלפני שנה . כן, שנה אחת בלבד. היתי אז ילדה רגילה. כמו כולן. משקיעה את כל כולי בלימודים, בסמינר, בבית. הוריי היו גאים בי מאד בשל הצלחתי בסמינר , בחברה, ובכלל. למדתי בסמינר טוב מאד. והיתי אהובה על כולן. אפשר לאמר שכולם צפו בי הצלחה בהמשך. בעזרת השם לשידוך טוב ומוצלח. רק תפילות. אותו יום העבירה המורה מקומות. פעם בחצי שנה. תופעה מוכרת. התישבתי ליד שירה. ניקרא לה כך לצורך העניין. שירה. היתה ילדה מאד פתוחה, בת למשפחה אמריקאית אמידה. החלפנו משפטי ידידות. אך לא מעבר לכך. בהמשך, שמתי לב ששירה מביאה איתה מכשיר פלאפון לסמינר, לא שזה הציק לי כמו העובדה שהיא ישבה בשיעורים ותיקתקה שם ללא הפסקה. עד שיום אחד יצא לנו לשוחח על כך. היא השביעה אותי שלא אספר על כך. ש..כן. יש לה חבר. נתקפתי בהלם קל. והמשכתי לשמוע. היא חייכה וניראתה מאושרת. ושוב,בשיעורים . הגנבתי מבטים לעבר האור שנשקף מהמסך. שם היה בכתב ברור וגדול ``הי,מאמי. אני בשיעור. גם את? ``. וכל מיני הודעות מסוג זה. כשחזרתי הביתה היתי חושבת עלזה דיי הרבה. שבעצם כיף שיש מישו שמתיחס, שדואג. . שאוהב. אבל תקף אותי פחד מאותו רגע שעמדו הוריי מול עיניי. לא, אין מצב שאעשה זאת. אסור אצלנו בבית פלאפונים. ואם כבר אז משתמשים בשל אמא או אבא. יום אחד אחרי שבוע היא התקשרה וסיפרה שהיא מוכרת את הפלאפון שלה במחיר מצחיק כי היא קונה חדש ומתקדם יותר, היא הצליחה לשכנע אותי. כן פשוט כך. הוצאתי את הכסף מהארנק והבאתי לה כבר למחרת. היא היתה ניראת בעננים. שהיא דאגה גם לסים ומטען ב``מתנה``. מצד אחד שמחתי. מצד שני שוב אותו פחד. אמא ואבא...אבל לא התיחסתי, תאמת שלא הבנתי למה לי פלאפון? . בלילה שנשכבתי במיטתי. פתחתי אותו שהוא על ``שקט`` כמובן. ודיפדפתי בתפריט. עד. . עד שהגעתי לעיגול כדור הארץ הזה..`אינטרנט`..נכנסתי לשם. המשכתי ברשימה .עד ש``מצאתי`` את אשר חיפשתי. הכרויות. לחצתי אישור כשליבי דופק. וסתם אמרתי לעצמי שכמובן רק אראה מזה ואצא..אכשהוא הגעתי לתפוז. בהתחלה הכל היה מוזר לי, אך עד מהרה קלטתי שאני נימצאת יחד עם מאות אנשים בחדר ורטואלי. `חדר חרדים` קרץ לי שם במיוחד. חרדים?? אני לא לבד!! המשך>