פראצ'ט לוקח את אדאמס בהליכה לאחור
תוך זינוקים, קפיצות, דילוגים וריקודים. מי שלא קורא את פראצ'ט, מפסיד מכל בחינה. הוא הרבה, הרבה יותר מ-"מצחיקן", מה שקצת יותר קשה להגיד על אדאמס. (אני מאוד אוהב את אדאמס, אבל הספרים שלו אף פעם לא נתנו לי יותר ממסר אחד, וקשה להגיד שיש בהם ערך ספרותי רב. על הספרים של פראצ'ט קשה להגיד ההיפך.)