אני דווקא מאוד ליברלי
אני מזלזל בכל הדתות, אבל לא מעוניין לרדוף אנשים דתיים, ובהחלט לא מתכוון למנוע ממישהו להאמין בשטויות. אם מישהו עד כדי כך בז לעצמו ולמין האנושי עד שהוא צריך איזה ארנב בלתי נראה או ציור של איש מקורנן שממזמז כבשה כדי לתת משמעות לחייו, זו הבעיה האישית שלו, וזכותו להשתטות כרצונו - אבל זכותי גם ללעוג לזה. מה שמאוד שיעשע אותי זה ההאשמות כלפי ב"בורות". ראשית, אני מעדיף להעשיר את השכלתי בנושאים שאינם מנהגי החינגא סביב כל מיני אלים, שכפי שהודית בעצמך, מהווים הלבשה של רעיונות מודרניים על כל מיני מיתוסים בלתי-רלוונטיים. שנית, דומני שאני מכיר קצת יותר טוב את ההיסטוריה האמיתית של הניאו-פאגאניזם מאלו שרצים להאמין בכל אליל שאיזה שבט דבילי הנפיץ על פני הגלובוס. התחייה האלילית היא עניין של המאה ה19 - אמנם עוד קודם לכן נפוצו בקרב כפריים בורים כל מיני אמונות הבל (פאגאן במשמעו המילולי הוא "כפרי"), ובתקופת הרנסנס האלים היווניים הוצאו מהנפטלין כעקרונות אסתטיים (אבל אף אחד לא סגד להם או משהו), אבל ה"תחייה" האמיתית החלה כתגובת-נגד לנאורות, ונכנסה לואקום שנוצר עם ירידת כוחה של הכנסייה. העולם גם התרחב - במערב נחשפו לתרבות המזרח הרחוק, ועתיקות הפרעונים החלו להתגלות. גם במערב רצו שורשים יפים ועתיקים כאלה. עליית הלאומיות יצרה צורך במקור פרימורדיאלי לאומה - צורך אותו שירת ריענון של האלילים הישנים והגסים של אירופה הטרום-נוצרית, והעדפתם על פני אחדות-עמים תחת הצלב האחד. זה אפיין במיוחד מדינות לאום שזה-מקרוב-באו או נאבקו על שחרורן (בצורה דומה, הכנסייה האנגליקנית טענה עם היווצרה כי הנצרות הגיע לאיים הבריטיים ישירות עם יוסף הרמתי, ללא תיווכה של הכנסייה הרומית והמסיונרים שלה, ועל כך נכתב ב"התנ"ך והחרב" לברברה טוכמן). על הרקע הזה, עלו להם שרלטני העידן החדש והאליליות הממוחזרת. בלווצקי הנוכלת (שלא הייתה בת אצילים וכנראה גם לא רוסיה) יצרה את התיאוסופיה שלה, על בסיס "כתבים עתיקים" שאף אחד חוץ ממנה לא ראה, והתיאוסופיה הולידה אגודות מיסטיות - מצד אחד את האנתרופוסופים המתוקים והלא-מזיקים, ומצד שני את "אגודת תולה" ושאר גופים שחברו לנאציזם ועיצבו את דמותו. היה לנו גם את הקשקוש ההוא, "ענף הזהב" של פרייזר, וכמובן, את ספר היסוד של הנפצת הוויקה - "פולחן המכשפות במערב אירופה" של מרגרט מוריי, שמאפיין בצורה טובה את הבלות הפאגאניזם החדש: נטען שם ללא כל ביסוס רציני שפעם היה-הייתה לה באירופה דת אלילית שבמרכזה נשים נשיות שבכוח נשיותן הנשית בלה-בלה-בלה, ואז לפתע הגיעו כל מיני נוודים אסיאתים מגעילים (רק אני מריח פה גזענות?) וכפו על אירופה את דתם הפטריארכלית המאוסה שבמרכזה אל גברי וקצת ערס, ודיכאו את הדת הנשית והמחוברת לטבע שקדמה להם, שבסך הכל רצתה להמשיך לעשות אורגיות בחיק הטבע ומידי פעם להמליך איזה גבר דבילי ואח"כ להקריבו לאלה השמנה שלהם. באירופה של המאה העשרים ואף של ימינו, פאגאניות הולכת לא פעם יד ביד עם אנטישמיות. כשיש לנו אלים ותיקים של דם ואדמה, ששייכים לאומה מסויימת, לנטע זר אין כל כך מקום. וזה עוד לפני שהגענו לחבר'ה מוזרים באמת כמו סוויטארי דווי ומיגואל סרנו, עליהם אפשר לקרוא בספר Black Sun העוסק בחקר הניאו-נאציזם האיזוטרי. בנוגע לטענה שאני "מבלבל" בין משחקי תפקידים למציאות בה פועלים האלילים. נו באמת. משחקי תפקידים הם תחביב. ידוע לי שיש בקהילת שחקני התפקידים כל מיני טיפוסים שעבורם מדובר ב"סגנון חיים אלטרנטיבי", אבל לא תודה, זה לא הקטע שלי. "משחק תפקידים" הוא תחביב כמו דיג או באולינג, לא דרך חיים. אם כבר, אולי כמה מהפאגאנים החדשים מבלבלים בין פיקציות משעשעות שנועדו לבדר מאלתרי סיפורים חביבים, לבין דרך שבה יש לחיות. שוב, אני לא יכול למנוע מאף אחד לסגוד לעז החלל האיומה והנוראה ושאר בריות בדויות (היי, לכו תוכיחו שעז החלל לא קיימת! היא אמיתית בדיוק כמו אודין שלכם, ולפחות יודעת עברית!) אבל אני גם לא מתכוון להתחיל לכבד את זה.