כואב לי נורא

[דנקי]

חחח.. אז זהו שלא..

 

[אוליב הורנבי]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif לא נורא, ספקת לי שעשוע../images/Emo9.gif.

 

[אוליב הורנבי]

מן הראוי להתאבל על דמבי יותר? ../images/Emo4.gif

שטויות. שום דבר לא ראוי, כל אחד ומה שהוא מתחבר.

 

[אוליב הורנבי]

אני לא התאבלתי עליו../images/Emo3.gif.

 

[דנקי]

חכם בטירוף???

הוא בקושי מדבר בספרים!! זה לא שאני שונאת אותו או משהו אבל אני ממש לא מבינה איך אנשים נתפשים לדמויות קטנות ושוליות כמו סיריוס ולופין. לופין מעצבן לפעמים עם החוסר דיבור שלו, וחוץ מהספר שבו הוא היה מורה הוא סתם פוץ, וככה גם סיריוס.. לא יודעת מה אתם נתפסים לדמויות השוליות האלה, שהן בכלל כמעט ולא מדברות וחוצמזה שסיריוס היה הסנדק של הארי הוא לא היה כלום, וחוצמזה שלופין היה חבר של סיריוס והכל הוא לא היה כלום.. הן פשוט דמויות משעממות..

 

[Pr0NgS]

הוא די חכם, כן.

 

[AnGeLiNa JoNsOn]

בקושי הכרנו?../images/Emo141.gif

תראה, על מי לבכות יותר אין מה להתווכח, אבל רק על זה יש לי מה להגיב. לדעתי בספר החמישי הכרנו טוב מאוד את סריוס, ולכן המוות שלו היה קשה, בדיוק כמו שרק בספר השישי הכרנו כמו שצריך את דמבלדור. אני אישית מרגישה פשוט, שהחיבור בין הארי לסיריוס בספר החמישי היה יותר בקטע הרגשי, ולכן מן הסתם המוות יותר ריגש, והכאיב, כמובן- מתוך הזדהות עם הארי. המוות של דמבלדור הכאיב כי הוא היה בנאדם גדול וזה, אבל הקשר שלו להארי היה פחות רגשי מעם סיריוס, לטעמי.

 

[אוליב הורנבי]

פתרונות לרולינג.

למה לא לתת לסדרה להתגלגל? למה לא לתת לאדם זקן, שמצה את עצמו בחיים, למות?

 

[מה יא]

../images/Emo45.gif../images/Emo96.gif

א. דמבלדור ממש עיצבן בשישי ב. לא ממש הכרנו אותו מקרוב, הוא הופיע תמיד בסוף עם ההסבר שלו וזהו ג. המוות של סיריוס היה הרבה יותר מרגש, עם כל הצעקות של הארי והכל

 

[באה מכאב]

בדיוק ההפך מאצלי

אצל סיריוס לא בכיתי (כי הייתי בהלם איזה 5 ימים), ואצל דמבי ידעתי עוד לפני שקראתי את הספר (ספויילרים ימח שמם) אבל בכל זאת בכיתי כמו ילדה קטנה

*סניף סניף*

 

[mikokikyo]

לא, זו לא קנוניה, זו דעתה, ואין לך

שום זכות לכעוס עליה בגלל הדעה שלה, ובמיוחד לא להציג את העניין כאילו שהדעה שלה שגויה.

 

[The Walrus]

סיריוס יותר עצוב לי

כי סיריוס מת סתם. הארי הספיק לבלות איץו הכי מעט זמן. דמבלדור לא.

 

[ספירלי1]

דמבי היה ההלם שלי

ב"ה וקראתי את הקטע של המוות שוב ושוב באי הבנה. את סיריוס.. *מכינה את עצמי למתקפה* לא ממש אהבתי.. הוא מייצג בשבילי דבר חסר אחריות..נכון שהוא היה חמוד ומצחיק אבל הוא היה מעצבן . ותאמת? לא ממש הייתי בהלם מזה..

 

[שר הקסמים]

גמני לא הייתי בהלם...מסכים איתך

 

[שר הקסמים]

זה בסדר

גמני עד היום מתאבל...שקראתי בפעם הראשונה הייתי בהלם בדיוק כמו כולם, ובפעם השניה ירדו לי דמעות...מה לעשות? רולינג לא מרחמת... אפילו על סיריוס לא התאבלתי כך.

 

[The Last Phoenix]

דמבי היה הגבר שבגברים ../images/Emo7.gif

וגם אני הייתי בדיכאון כשהוא מת

 

[tamar05]

כשסיריוס מת הייתי קצת עצובה,

כלומר, הזלתי כמה דמעות, אבל לא יותר מזה. יותר בכיתי בפעם הרביעית שקראתי את הספר, נקשרתי אליו יותר בגלל הפאנפיקים. את הדמות של דמבי ממש אבהתי,בכיתי בהסטריה כמו ילדה מטומטמת כשהוא מת, והייתי ממש בדכאון אח"כ.

 

[tamar05]

../images/Emo122.gifאהבתי*

 

[InBaR 85]

כל כך מבינה אותך../images/Emo45.gif

הקטע הזה שדמבלדור מת,ושהארי נפרד מג'יני ובכלל כל הדברים שהארי צריך לוותר עליהם עכשיו גרמו לי להיות בדיכאון....מה זה באמת לא בריא? אבל השאלה האמיתית היא איך נפתרים מזה??

 

[אוליב הורנבי]

למה לא?

כל אחד ומה שכואב לו, לעזאזל. והיא היתה צריכה להרוג אותו להנאתה.