לא מצאתי כותרת,
ועל אף שחשבתי על זה מאז שראיתי את השאלה, לא הצליחה להבשיל בי תשובה טובה. אבל הנה מה שכן עלה בדעתי: באופן נאיבי, כדי לזכות בכבוד, אנחנו מנסים לסגל לעצמנו תכונות שנחשבות מכובדות. יש כאלה שמחפשים עמדת שררה, יש שמחפשים כסף, יש מי שמנסה לצבור עיטורים למיניהם. ואני, ככל שצברתי יותר עיטורים (אקדמיים במקרה שלי), כך הרגשתי פחות ופחות טוב. הרגשתי שאני מתחזה, שאני מרמה, שקיבלתי אותם בטעות. ככל שאנשים הסתכלו עלי יותר בכבוד (וממש רואים את זה בעיניים), בפנים רק הרגשתי יותר בושה ורצון להתחבא מתחת לאדמה. אני לא בטוח שאני מבין למה זה, אבל נדמה לי שככל שאנחנו מנסים להיות יותר מכובדים כלפי חוץ, זה רק חושף יותר את זה שאנחנו לא מכבדים את עצמנו בפנים.