לאיזו מטרה?
למשל כשאת פשוט לא מרגישה בנוח. פשוט כך. אני לא מחשיבה את עצמי לבחורה מתחסדת או מאופקת במיוחד, אבל קורה כל כך הרבה שאני מסרבת, לא זורמת, עוצרת, אומרת משהו ולפעמים גם תוקפנית (אם לא מבינים מהפעם הראשונה/שניה). זה לא עניין של דייט ראשון או שני, זה יכול לקרות גם בקשר, או אחרי תקופה לא קצרה. וגם, בייחוד, בפגישות הראשונות. אבל לא בגלל ש"זה פגישה ראשונה" מבחינת הספירה או מה שהוא או אחרים יחשבו, רק בגלל שאני הרבה פעמים עדיין לא מרגישה מספיק בנוח. גם סקס (ומין בכלל) זה משהו אינטימי הרבה פעמים ולא מספיקה לי שיחה קצרה על "מי ואיך" כדי לפשוט מעלי את הבגדים. אבל לפעמים כן. תלוי בבנאדם. וכן יש מצבים שבחורות מתאפקות לא בגלל שבספירה של הדייטים עוד לא הגיע הזמן המתאים, אלא רק בגלל ש(אפילו שהן מאוד רוצות) הן יודעות שהן עדין לא ממש שלמות עם זה. וזה לא משנה אם זה פעם ראשונה, שניה, שביעית או מליון. יש כאלה שמרגישות בנוח יותר בקלות, ויש שפחות. ואני באמת יכולה להסכים שאיפוק לשם האיפוק מיותר להחריד. נורמות חברתיות, דעות ושאר ירקות רק מגבילים אותנו לעשות מה שאנחנו רוצים. לעומת זאת, אם הדברים נעשים מסיבותינו הרגשיות - נרגיש הרבה יותר בטוחים ושלמים עם עצמנו. לא בושה להרגיש חוסר בטחון ולא לזרום באקטים מיניים בתחילת קשרים, אבל כשזה בא מתוכך ולא מתוך איזה קונספט או תאוריה (כמו "אם אני אשכב איתו, הוא יאבד עניין ויעזוב" וואלה, נכון - אולי הוא יעזוב, אבל כנראה בגלל שמראש לא עניינת אותו יותר מבשביל סקס, אז אם לא תשכבו הוא אולי ישאר בסביבה קצת, ואח"כ יעזוב ויופי - הצלת את "כבודך" אבל אם הוא מעוניין *בך* זה לא משנה. ואם תשכבו *רק* בגלל שאת רוצה לא פחות ממנו, גם אם הוא יעזוב, את עדיין לא תרגישי פגועה - כי עשית את זה מתוך שלמות ולא בשביל אף אחד אחר חוץ ממך.)