לא! לא ציפיתי לאמפתיה וגם לא הופתעתי מהתגובות
במשך 7 וחצי חודשים, אני "בולע" את כל הרעל ושותק, עובר את כל ייסורי הגיהנום במערכת שהיא כל כך חד צדדית, כל כך מסתכלת על האישה כצד החלש, כ"קרבן", ואילו על הגבר כצד החזק בתמונה. 7 וחצי חודשים בהם אני זועק בפני כל גורם מקצועי כי לא היא ה"קרבן". אני ובנותיי הם הקרבנות. 7 וחצי חודשים מתסכלים
שהחלו בתלונות שווא מפוברקות כנגדי, על "אלימות" כנגד זו שמשום מה מכונה "אמא" לבנותיי. 7 וחצי חודשים בהם כמות הרעל והארס שאני ובנותיי בולעים הוא בלתי יאומן. 7 וחצי חודשים שאני שותק!!! וכעת "זכיתי" לתלונת שווא נוספת, של זו שמנסה לעשות הכל, אבל הכל, כדי להרחיק אותי מבנותיי היקרות, כאילו הכיתי גם את ביתי הקטנה (למה לא? הכל כשר במאבק, ול"אמא" מותר להגיש כל תלונה הזויה ושקרית שתרצה, העיקר למנוע מפקידות הסעד, שאמורות, בתוך המערכת הפרו-נשית הזו, לשנות את הסדרי הראיה שיכללו לינה ואולי אף לשקול את נושא המשמורת לאור ההסתה הפראית מצד "האמא", להשלים את המלצותיהן. (אגב, גם התלונה המפוברקת מלפני 7 וחצי חודשים הוגשה, אחרי סצנה מתוזמנת ומבויימת היטב, לאחר שהבהרתי לאותה "אמא", שבכוונתי לדרוש בבית המשפט משמורת על בנותי, כי היא לא מהווה דמות אם חינוכית וראויה עבורן...) לא, אינני מחפש אמפתיה ולא טפיחה על השכם! לא, לא הופתעתי מהתגובות שלכם. בדיוק כמו שהעולם, שאינו מעורה במה שקורה בארצנו הקטנטונת, יודע לגנות כל אימת שאנו מגיבים לירי הקסאמים, לפיגועים ומה לא, אך ממעיט מערכם של הדברים כשאנו נמצאים באופן תמידי תחת התקפה של טרור, וכבר שנים של ירי קסאמים. למה? כי בתמונות אנחנו מצטיירים כ"חזקים", ואילו אלו שיורים עלינו קסאמים הם ה"חלשים"... אז למה בכל זאת כתבתי את הדברים? (ולמי ששואל, האמינו לי, עיקר ה"כביסה המלוכלכת" - משהו כמו 4 קלסרים מלאים... לחלוטין לא נמצא פה ואין בכוונתי להוציאו... הגורמים המקצועיים - בתי משפט, משטרה, רווחה וכו' הם אלו שמטפלים בדברים, גם אם בנקיטת עמדה חד-צדדית ולא לשביעות רצוני). אומר לכם מדוע. ידידה קרובה שמודעת לדרך הייסורים ולסיפורי ההסתה החריפים אמרה לי השבוע: "הבת ז... צריכה הייתה לחטוף אגרוף לפנים".. אינני אלים ואת זה בחיים לא הייתי עושה, למרות מה שמנסה "האמא" של בנותיי להציג בפני כולם. אז יש אולי אבות מוסתים שהיו מגיבים באלימות. אני, אחרי 7 וחצי חודשים של כאב שלא ניתן לתארו במילים, "מתפרץ" כאן. מצידי, תקראו להודעה שפרסמתי "התקף הזעם" שלי... זהו מקסימום האלימות שתראו ממני. זה כלום וזה כאין וכאפס לעומת האלימות שנוקטת ה"אמא", שברגל גסה רומסת ופוגעת בבנותינו, בלי להפנים את הנזק שהיא גורמת להן. אלימות שנוקטת מי שמפרה כל צו אפשרי של הסדרי ראיה, ומונעת מהילדות לראות אותי תוך שהיא ממשיכה "לצפצף" על כל המערכת - בתי משפט, שרותי רווחה, משטרה, ומי לא. אני בטוח שהאבות המוסתים מביניכם, או מי שמכיר סיפורי הסתה חריפים, יכול להבין בדיוק מאיזה מקום כואב הוצאתי את הדברים. אז זהו.. זה היה "התקף הזעם" ו"ההתפרצות" שלי אחרי 7 וחצי חודשים שבהם אני "בולע" ושותק. ניפגש שוב עוד 7 וחצי חודשים... או שלא