כאב

[tanka]

כאב

שלום לכולם אני חדשה בפורום הזה (אז להיות נחמדים אלי...

) רציתי לשאול איך אדם אמור להתאמן או אפילו להכנס לתחום של אומנויות לחימה אם הוא מפחד מכאב או מפחד לגרום כאב לאחר. כלומר האם אפשר בכלל כשפחד הוא חלק מהמשוואה?

 

[דלית - delete]

לפעמים פחד הוא המוטיווטור

דווקא באמנויות לחימה הסיכוי לכאב לא מבוקר הוא קטן. זאת בהשוואה לא רק לספורט מגע, אלא לספורט בכלל. יש מספר רב של אמנויות לחימה שונות. יש כאלו הדורשות עבודה מול בן זוג החל מהשיעור הראשון (אייקידו וג'ודו לדוגמה), יש כאלו המאמנות תנועות בסיס עצמאית יחד עם עבודה מול בן זוג (למשל קראטה), יש כאלו המדגישות עבודה עצמאית (טאי צ'י צ'ואן או פה קואה צ'אנג, למשל) ויש כאלו בהן בשום שלב אין עבודה מול בן זוג (למשל קיודו). כבר נשפכו תילי מילים על בחירת אמנות הלחימה המתאימה לך, וכן על עבודה נכונה מול בני זוג. תכף יבוא טל (whitebear) וייתן קישורים, אבל בגדול מומלץ לעשות חיפוש בפורום ולהסתכל בקישורים ובנוסטלגיות. זכרי - בעבודה מול בןזוג, שניכם אחראים על שלומכם. אם הוא מכאיב לך, או עובד מהר/קשה/חזק מדי, או שאת מרגישה לא בנוח בעבודה ברמת העצימות שלו - אל תתביישי לומר לו. רוב המתאמנים יישתדלו להיענות לך, ואם לא - החליפי בן זוג. לאט לאט תגלי שנושא הכאב, גם אם אינו נעלם לגמרי מהמשוואה, הופך להיות חלק קטן מאוד ממנה. לא מתוך עבודה ישירה עליו - זה פשוט יקרה אם תתני לאמנות צ'אנס ומספיק זמן.

 

[בודוקאן]

איני רואה סיבה ...

שזה יעצור אותך, אם את מתענינת ונהנית מהאומנות בה את עוסקת. לדעתי, פחד תמיד יהיה במשוואה, בצורה זו או אחרת. אבל צריך לזכור, שכאב לא שייך לעיסוק באומנות לחימה, לפחות לא כמו שאני רואה את זה. יש כאלה שחושבים שכן, לא אצלנו. ככלל, פגיעה היא נדירה, הכאבים העיקריים שאני יכולה לזכור, הם כאבי שרירים בגלל אימון מאומץ מידי ללא מוכנות מספקת של הגוף. כמובן שיכולה להיות תאונה, אבל זה נדיר, וזה קורה בחוץ גם, לא פחות. נכון שדרושה מידה של זהירות, וזה לגיטימי לבחור עם מי עובדים אם את מרגישה שמישהו לא מתאים לך. במה את מתענינת?

 

[tanka]

איזה?

יצא לי לשמוע פעם או פעמיים אחרי אימון של אנשים בטאי-צ'י שהם חוו סוג מסוים של כאב (במילים אחרות מישהו "החטיף" להם). איזה סוג של אומנות הייתי בוחרת? קרוב לודאי שטאי-צ'י. אם כי אני חייבת להודות שאני לא מכירה מספיק אומנויות לחימה אחרות. אל טאי-צ'י קל לי להתחבר כי יש בו סוג של זרימה עדינה. (ככה זה מצטייר לי אבל מה אני יודעת?). בכל מקרה הבעיה שלי היא להתמודד מול אי הרצון להכאיב. במידה מסוימת זה אפילו יותר מרתיע אותי מאשר הפחד מפני פגיעה שתגרם לי.

 

[haleth]

הי tanka, יופי לראות אותך כאן! ../images/Emo140.gif

בעבודה רגילה בטאי צ'י קשה מאוד להכאיב למישהו. כפי שתומר ציין, היומיום כולל גם הוא כאב (בטח דחפו אותך באוטובוס? -אבל לא חשבת על זה בתור כאב, אז זה לא כאב) אבל יחסית, אימוני אומנויות לחימה הם בטוחים ונעימים. כפי שלא סביר שיכאיבו לך, כך לא סביר שתכאיבי לאחרים. אימוני זוגות אינם קרב פרוע אלא למידה.סדגש| כלומר, המטרה היא להבין בצוותא את מהות התרגיל ולא לפעול זה נגד זה. דבר אחר - בתרגילי זוגות אנו מתמודדים עם צדדים שונים שלנו, של מהותנו. ואין כמו תרגיל שכזה כדי להבין מדוע אנו מגיבים בצורה מסוימת לאינטרקציות חברתיות שונות (למשל, הפחד להכאיב) וכדי להתגבר ולהשתנות ולגדול. ועכשיו נחשי היכן אני ממליצה לך ללמוד... וומהי ההמלצה של טל, ושל דוד...

)

 

[haleth]

אעההה, הדגש התחרבש!

 

[tanka]

מקסימה!

עדי מקסימה! איזה כיף לדבר אתך לא,לא קשה לי לנחש מה ההמלצה ואני לוקחת זאת לתשומת ליבי. אמורה להפתח קבוצה בחדרה ואז יהיה לי מאוד נחמד וכיף. אוהבת המון, חיבוקים.

 

[שי רגב]

קבוצת טאי-צ'י באיזור חדרה

אני לא יודע מי המדריך שעליו שמעת, אבל אני ממליץ בכל לשון על מדריכה ספציפית: מיקי פיש. היא מלמדת באיזור (גרה בגבעת-עדה) ושייכת ל-"מרכז הישראלי לטאי-צ'י" של ניר מלחי. מורה בחסד ובן-אדם מיוחד מאוד !! בהצלחה!

 

[tanka]

מיקי

נדמה לי שאנחנו מדברים על אותה אחת אלא אם אני טועה. בכל זאת, תודה!

 

[שי רגב]

רזה, שחרחורת, שיער אסוף בקוקו...

ו- ר ג ו ע ה, ב- "שאנטי" תמידי... לכי עליה!!!!! (אגב, אין שם שום כאב). בהצלחה!

 

[freearth10]

זה קצת סינית בשבילי../images/Emo2.gif

אני יכולה להבין איך עבודה בזוגות יכולה לגרום להבנות על איך שאני מתנהגת. קצת יותר קשה לי עם ה"למה" אני מתנהגת כך ועוד יותר עם השינוי אותו אני אוכל ליישם בחיי היומיום. ובבקשה: אל תגידי לי - נסי ואז תביני! מאיה

 

[haleth]

אוה, מיה, שאלות טובות את שואלת..../images/Emo13.gif

ולא - אני לא אגיד לך לנסות, כי זה לא מה ששאלת... טוב, אנסה לענות לפי הבנתי - וכמו שאומרים אצלנו - מה אני כבר מבינה. כפי שאני חוויתי זאת, תרגילי הזוגות - מעבר למטרה הברורה שלהם למטרת לחימה - עשויים להוות כלי רב עוצמה להבנה ושינוי עצמי. לדוגמא: תרגיל המלמד אותך לסור הצידה אל מול אגרוף הנשלח אליך. תרגיל בסיסי. זה גם נשמע הגיוני מאוד, לא? -מי רוצה אגרוף בפרצוף? אז זהו, שזה לא כל כך מובן מאליו, זו לא התגובה אותה למדנו להגיב. בדרך כלל מלמדים אותנו לעמוד על שלנו, לא לזוז סנטימטר ולהתעמת עם כל אשר יבוא מולנו. כי אחרת זה בריחה! עכשיו, אם תלמיד רואה שקשה לו ללמוד תרגיל מסוים, מתחיל אצלו (או לפחות מן הראוי שיתחיל) תהליך מסוים של הבנה: למה קשה לי לסור הצידה? האם זה אומר שאני מפחד לאבד את עמדתי? האם זה אומר שאני לא מסוגל לוותר? אבל רגע, זה בכלל לא אומר שוויתרתי על משהו - בסך הכל זזתי מעט, לא נפגעתי ואני בעמדה טובה יותר! יפה. אחרי זמן מסוים של תרגול תגובה חדשה, ההבנה עשויה לחלחל גם להתנהגות היומיומית של המתאמן: מישהו צעק עלי? אני יכול לעמוד מולו איתן, לספוג את הכאב והפגיעה וללכת עם זה עד הסוף (מה שקוראים "אף שעל"...). אבל אני גם יכול לכוון את השיחה לכיוון אחר, לתת לתוקפנות של השני לחלוף על פני, ובלי לוותר להשיג את מטרתי - יותר הרמוניה ביחסים ויותר אפשרות לקבל מהם את מה שאני רוצה. אבל בשביל זה נחוצה הנכונות להשתנות. לא תמיד הנכונות מודעת, ולא תמיד התהליך מודע (לפעמים את מוצאת שהשתנית רק בדיעבד, ולפעמים את אפילו מצליחה לייחס את זה למשהו שלמדת...) אבל הרבה פעמים זה קורה. איזה יופי. מקווה שהצלחתי לענות קצת. ועכשיו אני יכולה להגיד לך שאני אשמח מאוד אם תנסי

 

[freearth10]

האם זו לא הרמוניה קצת מזוייפת?

היי עדי, o.k. אז אני מקבלת את הגישה שתוך כדי עבודה בזוגות אתה למד משהו על עצמך ועל האחר, על הדרך שלך להתמודד, שבעקבותיה אתה עשוי לפעול או לא לפעול, תלוי בגורמים שמעצבים את דמותך, ברצון שאתה מביא איתך וגם ביכולת. מאחר שאני חדשה כאן, ובאמת רוצה להבין אני מרשה לעצמי לשאול שאלות נוקבות שכל מטרתן היא להקל עלי את התהליך הזה של לעשות את הצעד הראשון, שזו לא הנקודה החזקה שלי... וזו אולי הבריחה הפרטית שלי. אז אל תזוזי הצידה - הנחיתי עלי

את כל האגו שלך, כי חשוב לי להבין. אז כשמישהו פוגע בי ואני רואה שלא אצליח להתמודד נגדו אני זזה הצידה ובעצם מונעת עימות, הבהרה, הוצאת כעס וכשאני מסיטה את הנושא למקום אחר - הסיבה לעימות לא נעלמה. היא קיימת. אצלי וגם אצלו. כי הוא הרי לא טיפש ובסופו של דבר יבין שהוא לא השיג את רצונו והאגו שלו שוב יעלה ואני כבר בעיצומה של המתקפה הבאה, רק שהפעם אינני יודעת מאיפה תנחת עלי המכה. ואשמח מאוד אם הוא לא למד טאי צי, כי אז לפחות אוכל לצפות לתגובה אותה אני כבר מכירה ואיתה כבר למדתי להתמודד

. יש בטאי צי הרבה מאוד יתרונות: העלאת יכולת הריכוז,גמישות, הבנה, זרימה שיכולות בהחלט להוות את הבסיס לשינויים, אבל באותה המידה גם לחסום את השינוי, שהרי בכל יין יש גם יאנג. ואיזון בשבילי - זאת מילת המפתח.

מאיה

 

[דלית - delete]

איבדתי אותכן

מהות השינוי - stable dynamic flux בין יין ליאנג. אם ביין לא היה יאנג לא היה שינוי (הוא היה נחסם). כיצד ייתכן שינוי בלי יאנג (או יין)?

 

[haleth]

נסיון לענות

מאיה יקרה, אני יודעת ששאלותיך נובעות מרצון אמיתי להבין, אינך צריכה להתנצל. ולשאול שאלות זו באמת דרך די טובה לקבל תשובות...

כתבת "אל תזוזי הצידה". מאיה - לסור הצידה אין פירושו לנתק מגע! נהפוך הוא - זהו סוג תגובה - שונה, אבל בהחלט תגובה. זה מאפשר לי יותר חופש פעולה - להמשיך את התנועה של השני, לחסום אותו, להכנס בו, או פשוט להמשיך ללכת לדרכי.... לכן המשפט "ובעצם מונעת עימות, הבהרה, הוצאת כעס" אינו נכון במקרה זה. בהחלט יתכן שהסיטואציה תמשך, אך עכשיו יש לי אפשרות לנסות ולנהל אותה בדרך שונה. (אם כי יש עימותים שאין להם סיבה עמוקה, אולי מישהו במצב רוח רע, אולי משהו אחר, ומניעת עימות על כלום רק משרתת את המטרות שלי, ושל השני) פעם אף אני חשבתי שמדובר בצביעות מסוימת, בייחוד כשמדובר באינטרקציות עם היקרים לי (ומי יכול יותר להכאיב מהם?). חשבתי שאם אני באמת אוהבת אותם, אני צריכה להיות "כנה", גם אם הכנות פירושה להכנס בהם ולתת להם להכנס בי. אז זהו שלא, היכולת למנוע פגיעה בי ובאחרים היא דבר גדול. עכשיו - יש מצבים שבהם העימות אינו משרת שום מטרה, וישנם מצבים בהם הוא חשוב ואולי אף הכרחי. ולדעת איך להגיב מתי - אוה, זו כבר אומנות....

 

[freearth10]

../images/Emo12.gif אני ה-מ-ו-מ-ה

רק לפני חודשיים כששמעתי על אומנות לחימה - אמרתי לא תודה! והיום אני חייבת לאמר שהצלחתם להעלות את סף הסקרנות שלי. וזו כבר התחלה טובה.

מאיה

 

[pzirpim]

מאיה שלום,

להכות בברזל בעודו חם. ממליץ לך מאד לחפש מורה וקבוצת אימון. בברכה

 

[haleth]

../images/Emo45.gif

 

[freearth10]

בקרוב, בקרוב

אתחיל לגשש באפילה אחר קבוצה מתאימה. ביום שני הבא טבילת ה-

הראשונה. למרות כל הדימויים האפלים מצפה למפגש עם המון תקווה

. מאיה

 

[בודוקאן]

על שינוי

השאלה מובנת, איך ייתכן שינוי? אני חושבת שייתכן, וברשותך, אפנה אותך למאמר שדן בין היתר בנושא זה (לא אגלה מי כתב...) אשמח לשמוע מה דעתך. ואני לא שכחתי את ההצעה שלך, אני נוסעת לכמה ימים, ואתקשר בשובי. תודה. המאמר.