פחד, כאב וחברים אחרים... ../images/Emo13.gif
שלום טאנקה! (עוד אחת
מפורום רפואה משלימה קפצה לבקר! מתי כבר תבינו שזה פורום אחד, שבטעות פיצלו לשנים?!) ולשאלתך - דבר ראשון, אם את רוצה ללמוד הגנה עצמית, אין ברירה אלא להתמודד עם נושא הכאב. אם לא תתאמני על זה, לא תוכלי להתמודד עם זה במצב אמיתי.
אבל, אם הכיוון שלך אחר, אפשר להגיע לכאב מזוית אחרת לגמרי. דבר ראשון, אם בטאי-צ'י עסקינן
, אפשר לדחות את העיסוק בכאב לכמה שנים - עבודה בזוגות בטאי-צ'י בשנים הראשונות לא אמורה לכאוב. זו אחת הסיבות לכך שטאי-צ'י לא מומלץ כשיטה להגנה עצמית - לוקח יותר מדי זמן להגיע לחלק מהתחומים שטאי-צ'י מכסה, וכאב הוא אחד מהם. דבר שני, כאב הוא חבר. הוא מזהיר אותי מפני נזק שעלול להיגרם אם אמשיך בכיוון מסוים. הוא מדרבן אותי לא להישאר במקום מסוכן. הוא גם עלול לשתק
ולכן צריך, מתישהו, להכיר אותו. בשיטה שאני לומד, ההיכרות הזאת אמורה לבוא בשלב די מאוחר, ויש לא-מעטים שבוחרים לא להגיע לשם. לדעתי, חסר להם משהו באימון/אישיות בגלל זה, אבל מי שואל אותי? אני יכול להעיד שכאב העסיק אותי מאוד כשהתחלתי טאי-צ'י, אבל לא כאב ממכות אלא כאבי ברכיים, קרסוליים וגב; כשכל צעד כואב לך, אתה לומד לחפש איך להניח את הרגליים כך שהכאב יהיה הכי קטן שאפשר. כאב היה אחד המורים שלי בדרך ליציבה נכונה בטאי-צ'י. בשלבים אחרים, היו כאבים אחרים. כולם לימדו אותי משהו על עצמי. עם חלקם עוד לא סיימתי את ההתמודדות. היכולת לסבול כאב מרצונך מראה שליטה עצמית; היתה תקופה שהייתי צריך 3-4 זריקות הרדמה בטיפולי שיניים, היום אחת מספיקה. זה לא כואב פחות - יש לי עצב ש"עוקף" את הנקודה בה מזריקים, והשן אף-פעם לא נרדמת לגמרי - אבל למדתי שאפשר להתרכז במשהו אחר (
ואולי זה עונה על השאלה ההיא שלך?), כמו נשימה, וזה מרחיק את הכאב, הופך אותו לתחושה נוספת, כמו הריח והצלילים במרפאה - לא משהו שמשתלט עליך ולא נותן לך לעסוק בשום דבר אחר. זה, אולי, הדבר הכי חשוב - להבין שכאב יכול להיות כמו ריח, כמו צליל, כמו צבע - עוד תחושה, שבאה, נשארת, והולכת. אם אתה יודע להחזיק את הריכוז במקום הנכון, הכאב לא יפריע לך לעשות מה שאתה צריך לעשות. מישהו אמר שזה קל?
עזרתי במשהו?
