כאב של אמא
ילד שלי. אתה כל כך יפה, אבל חסר ביטחון. כל כך חכם ,אבל חושב שכולם חכמים ממך. אתה בוגר כל כך ויש לך כשרון מדהים למחשבים ,אבל פתאום אתה יכול להשתטח על הרצפה ולבכות כמו תינוק. אתה נער בגיל ההיתבגרות. גבוה. חתיך אבל לא יודע לדבר עם חבריך. מת שתהיה לך חברה ,אך לא מתקרב בכלל לבנות. מקנא בחבריך שהם מקובלים אך לא יודע איך להשתלב בשיחה. כשאמרתי לך היום לא לוותר על לנסות ולתקשר איתם היום אמרת לי :"עזבי,אמא אני מקרה אבוד".והלב שלי נצבט.והעיניים נצצו מדמעות, שיצאו עוד מעט כשאתה לא תהיה לידי. כי לידך אני חזקה. ואני חושבת לעצמי איזה עולם אכזרי זה. איך זה שלתוך עולם תקשורתי הבאתי ילד שלא יודע לתקשר. זה לא הוגן. והכי כואב להבין שאתה מתייאש ומוותר. לא ידעתי עד כמה אתה ער למצבך.וזה הכי קשה .שאתה כל כך מודע למצב שלך. אולי היה קל יותר אם היית פחות מודע. ואתה כל כך צמא לקשר.ובמדבר האינסופי הזה של האוטיזם אין כרגע נווה מדבר. כרגע יש ייאוש.שלך וגם שלי.. אך מחר בבוקר נקום ונתחיל מחדש.ונילחם.לא אתן לך להישבר ילד .לא ארשה שתוותר. שתיכנע.לא אסכים שתהיה בודד. כי אתה לא רוצה להיות בודד. כך היום אמרת לי. לפעמים אני מדמיינת שיש ארץ מיוחדת .חדשה, שם יש רק אוטיסטים.ואנחנו עולים על מטוס וטסים לשם.ומרגישים בבית.ושם זה בסדר להיות ביישן מאד. זה בסדר לא לדבר הרבה...או לדבר הרבה על נושא מסויים....ושם לא שופטים ולא מבקרים אותך.מקבלים אותך כמו שאתה.כי אתה באמת מקסים. וטוב לך.ואתה מאושר. ואני כל כך שמחה.כי מה שאני רק רוצה,ילד, זה שתהיה מאושר. .
ילד שלי. אתה כל כך יפה, אבל חסר ביטחון. כל כך חכם ,אבל חושב שכולם חכמים ממך. אתה בוגר כל כך ויש לך כשרון מדהים למחשבים ,אבל פתאום אתה יכול להשתטח על הרצפה ולבכות כמו תינוק. אתה נער בגיל ההיתבגרות. גבוה. חתיך אבל לא יודע לדבר עם חבריך. מת שתהיה לך חברה ,אך לא מתקרב בכלל לבנות. מקנא בחבריך שהם מקובלים אך לא יודע איך להשתלב בשיחה. כשאמרתי לך היום לא לוותר על לנסות ולתקשר איתם היום אמרת לי :"עזבי,אמא אני מקרה אבוד".והלב שלי נצבט.והעיניים נצצו מדמעות, שיצאו עוד מעט כשאתה לא תהיה לידי. כי לידך אני חזקה. ואני חושבת לעצמי איזה עולם אכזרי זה. איך זה שלתוך עולם תקשורתי הבאתי ילד שלא יודע לתקשר. זה לא הוגן. והכי כואב להבין שאתה מתייאש ומוותר. לא ידעתי עד כמה אתה ער למצבך.וזה הכי קשה .שאתה כל כך מודע למצב שלך. אולי היה קל יותר אם היית פחות מודע. ואתה כל כך צמא לקשר.ובמדבר האינסופי הזה של האוטיזם אין כרגע נווה מדבר. כרגע יש ייאוש.שלך וגם שלי.. אך מחר בבוקר נקום ונתחיל מחדש.ונילחם.לא אתן לך להישבר ילד .לא ארשה שתוותר. שתיכנע.לא אסכים שתהיה בודד. כי אתה לא רוצה להיות בודד. כך היום אמרת לי. לפעמים אני מדמיינת שיש ארץ מיוחדת .חדשה, שם יש רק אוטיסטים.ואנחנו עולים על מטוס וטסים לשם.ומרגישים בבית.ושם זה בסדר להיות ביישן מאד. זה בסדר לא לדבר הרבה...או לדבר הרבה על נושא מסויים....ושם לא שופטים ולא מבקרים אותך.מקבלים אותך כמו שאתה.כי אתה באמת מקסים. וטוב לך.ואתה מאושר. ואני כל כך שמחה.כי מה שאני רק רוצה,ילד, זה שתהיה מאושר. .
