כאב מזוגיות
אני נשואה 13 שנים, שלושה ילדים , לא קלים. (אחד עם ADHD). הטיפול על הבית נופל בעיקר עלי- הכל. בעלי עובד הרבה, הרבה בחו"ל, וגם שהוא בבית הוא לא נוכח. (מחשב איפון וכו). די מגדלת לבד את הילדים.
בשנים האחרונות הוא שם את עצמו מאוד מאוד במרכז, נפגש עם חברים והולך 3 פעמים בשבוע למכון כושר.
קשה לי, כבר אין לנו אינטמיות ואני מרגישה שהוא כבר ממש לא חלק מהבית/ משפחה/ ילדים. הוא בא לביקור. הייתי צריכה להתחנן שיוצא בערב את הפלפון שלו מחדש השינה. כי הוא כל הזמן בזה.
הוא לא מוכן לוותר על שום דבר מעצמו אפילו לא עבור הילדים. הוא לא היה ככה בעבר.
אני שבורה לגמרי ואפילו שהוא כבר מנסה להיות נחמד אלי- כשבא לא- כבר לא רוצה ולא יכולה לקבל את זה. אפילו שאני מנסה.
עכשיו הוא שוב בחו"ל וכשהו מתקשר אני קרה. כי אני כל כך כעוסה, שאני מעדיפה לא לדבר איתו מאשר לריב.
הוא מאוד פוגע בי כל פעם במעשים שלו. לא הוא לא צועק או מקלל, הוא פשוט בוחר כל הזמן בעצמו, רק בעצמו ונמאס לי. והוא לא מוכן לראות את זה או להודות בזה.
כן, אני מנסה לעשות דברים לעצמי, אבל כל ההתמודדות לבד עם הילדים הלא קלים, והבית והעבודה מבלי לקבל שום דבר רגשי חיובי מבן הזוג? נכון הוא אומר לי שהוא אוהב אותי, אבל הוא לא מראה את זה.
קל לומר, קשה להראות. כי להראות דורש עשייה ומאמץ, ואת זה הוא רק מוכן להשקיע בעצמו. הוא אוהב את זה שהוא יכול לחיות כמו רווק- אני שומרת על הילדים, מארגנת את הבית וכו.
אני אוהבת אותו, הוא אדם טוב, ואולי זה רק משבר גיל ה 40. אבל אני שבורה , נפשית .
אני נשואה 13 שנים, שלושה ילדים , לא קלים. (אחד עם ADHD). הטיפול על הבית נופל בעיקר עלי- הכל. בעלי עובד הרבה, הרבה בחו"ל, וגם שהוא בבית הוא לא נוכח. (מחשב איפון וכו). די מגדלת לבד את הילדים.
בשנים האחרונות הוא שם את עצמו מאוד מאוד במרכז, נפגש עם חברים והולך 3 פעמים בשבוע למכון כושר.
קשה לי, כבר אין לנו אינטמיות ואני מרגישה שהוא כבר ממש לא חלק מהבית/ משפחה/ ילדים. הוא בא לביקור. הייתי צריכה להתחנן שיוצא בערב את הפלפון שלו מחדש השינה. כי הוא כל הזמן בזה.
הוא לא מוכן לוותר על שום דבר מעצמו אפילו לא עבור הילדים. הוא לא היה ככה בעבר.
אני שבורה לגמרי ואפילו שהוא כבר מנסה להיות נחמד אלי- כשבא לא- כבר לא רוצה ולא יכולה לקבל את זה. אפילו שאני מנסה.
עכשיו הוא שוב בחו"ל וכשהו מתקשר אני קרה. כי אני כל כך כעוסה, שאני מעדיפה לא לדבר איתו מאשר לריב.
הוא מאוד פוגע בי כל פעם במעשים שלו. לא הוא לא צועק או מקלל, הוא פשוט בוחר כל הזמן בעצמו, רק בעצמו ונמאס לי. והוא לא מוכן לראות את זה או להודות בזה.
כן, אני מנסה לעשות דברים לעצמי, אבל כל ההתמודדות לבד עם הילדים הלא קלים, והבית והעבודה מבלי לקבל שום דבר רגשי חיובי מבן הזוג? נכון הוא אומר לי שהוא אוהב אותי, אבל הוא לא מראה את זה.
קל לומר, קשה להראות. כי להראות דורש עשייה ומאמץ, ואת זה הוא רק מוכן להשקיע בעצמו. הוא אוהב את זה שהוא יכול לחיות כמו רווק- אני שומרת על הילדים, מארגנת את הבית וכו.
אני אוהבת אותו, הוא אדם טוב, ואולי זה רק משבר גיל ה 40. אבל אני שבורה , נפשית .