כאב מזוגיות

[גארוטה]

יש בסיפור שלך

תוצאה של מצב אבל חסרה הסיבה. את מתארת את ההתנהגות שלו כמי שאינו נוכח כמעט בכלל, לא בחייך ולא
בחיי הילדים, חי כמו רווק, לא מחובר אליכם בשום אופן, לא מתעניין ולא שותף וכשאת מתלוננת הוא זורק לך
את משפט הקסם "אני אוהב אותך " וממשיך הלאה.
זו התוצאה, אבל מה הסיבה?
כתבת שבשנים האחרונות הוא השתנה ז"א שקודם הוא היה אחר? ואם כן, מה בדרך הפך אותו לכזה מנותק?
הרבה פעמים מתעלמים או נמנעים מלספר דווא את החלק העיקרי כאילו מצב מסויים נוצר יש מאין ואם אין שום דבר כזה
אז אני במקומך הייתי בודקת קצת יותר את החיבור הבלתי פוסק לאייפון, את ה"חברים" ואת ה"כושר" שהוא מקפיד לשמור עליו.
סורי, אבל אם באמת לא קרה שום דבר קריטי ביניכם במהלך השנים אז זה הכיוון.

 

[kobia2307]

קודם כל ליצור לעצמך "חיים"

זה לדעתי הדבר הראשון והחשוב
למצוא חברה לצאת איתה ערב בשבוע לקפה או להופעה ולהעמיד את זה כעובדה לבעלך
את הכיף לחייך אפשר להחזיר לאו דווקא דרך בעלך אלא דרכך...
בהצלחה

 

[סטנגה Joe]

אולי חסרה לכם

תקשורת?
לא ציינת האם שוחחתם על הבעיה המורכבת שתיארת.

 

[adam33]

להיות במרכז

תביטי על עצמך.
מרגישה דחוייה.מלאת מטלות ומצבי רוח משתנים.כל היום טרודה ובמירוץ אחרי הזמן.
ובעלך?
מתלבש לא רע, אוהב את עצמו במובן החיובי, נותן מרגוע לנפש שלו ויוצא ומבלה.
בעיקר חי.
אני חושב באיזשהו מקום את גזרת שעולמך יהיה כך, שאלמלא כן היתי מצפה שתתני לו מטלות לבצע, ותפני את הילדים אליו ושבעיקר תתני מרגוע לעצמך.
אם הוא יוצא ימים מסויימים ..שימשיך..אבל במחיר שאת תקבעי..
עוזרת...ימים אחרים שישאר...פיצוי ...הכוונה שמצד אחד אל תעצרי אותו בפריחה המחודשת שלו ומצד שני שתעשי משהו לעצמך שגם תוכלי להנות...
אני חייב להדגיש שלא מדובר בלחלק את המטלות אלא לראות מה יגרום לך להרגיש קצת אחרת.
עוד משהו..לגבי הילד בכל פגישה עם גננות /בית ספר...תדאגי שגם הוא יהיה נוכח.
נוכחות = מעורבות.
בהצלחה!!!

 

[נומלה]

להיות במרכז

זה כלל ברזל. אף אחד לא ישים אותך במרכז חייו אם את לא תשימי אותך ראשונה במרכז חייך. בכל מובן!

אז תחליטי מה את רוצה. אם את רוצה להמשיך לשבת ולהיות אומללה, תמשיכי להתלונן שהוא והוא והוא. (והאמת? הוא באמת לא משקיע. לא בך ולא בבית ולא בילדים). אבל אם את רוצה שינוי, תתחילי בלהסתכל פנימה. את עושה פעולות שכל עובד חסר הכשרה יכול לעשות (לשמור על הילדים, להכין אוכל לנקות את הבית) ומבקשת עבורן תשלום גבוה (לא במונחי כסף אולי אבל בבודאי במוחי זמן). במקום לכעוס תתחילי לעשות מיקור חוץ לפעילויות האלה ותעשי עם הזמן שלך משהו יותר משמעותי בשבילך.
אז לא מתחילים מהכל או לא כלום. מתחילים מקטן ומגדילים עם הזמן והצורך.

 

[מפלצת או ילדה]

אני עם גארוטה

וגם עם חובטת - הבחור שלך חי חיים מלאים, וכשאני אומרת מלאים אני מתכוונת גם לסקס

<כי לא נראה לי סביר שתחסר לו אינטימיות כשהוא 3 פעמים בשבוע מחוץ לבית, בשאר הזמן 'עובד עד מאוחר', בעוד שאיתך אין כלום>, נהנה מכל העולמות, וכלל לא רב איתך. הוא פשוט מצפצף עליך ממגדל גבוה. ואת? כמו סוסה רתומה, דוחפת בשביל שניים את העגלה המשפחתית, עם רתיעה על העיניים שלא מאפשרת לך לראות שום דבר, רק לאגור זעה ותסכולים.
אם כלו כל הקצים, ואם הגעת לנקודה שאת לא מוכנה יותר ככה - זה הזמן לעשות מגה פיגוע שיזעזע את המערכת. כי רק ככה תוכלי לשבור את המאזן חסר האיזון שהתקבע ביניכם. בעלך הוא מסוג האבות שצריכים להיות גרושים עם משמורת משותפת, כדי שיהיה לילדים שלך אבא. ולך - יומיים שלושה של שקט. אבל לפני שמפרקים - מנערים. חזק ונער. אני לא מסכימה עם חובטת בעניין הגרושה הממורמרת. לפעמים עדיף להיות לבד עם אופציה לזוגיות כזאת או אחרת, מאשר בתוך ביחד על הנייר, בבדידות מטורפת וכאבים נפשיים על שמסגרת לא מספקת את חבילת הבסיס המינימלית שכל אחד זקוק/מצפה מהיותו בזוגיות.
שלוש אפשרויות - בלש פרטי שיגלה לך באיזה ספורט הבחור הכי אוהב להתעסק בשעות הפנאי, ועם זה לתת בראש, או - <בהנחה שעם כל העבודה המרובה שלו עם נסיעות לחו"ל וכד' כסף לא חסר לכם> לקחת חופשה מעבודה לחודש, לקנות כרטיס טיסה ולהודיע לו כשהוא חוזר שאת טסה וכל מה שחובטת אמרה, או - שילוב של השניים. אחרת אין לך שום סיכוי להזיז משהו במערך הכוחות שהתקבע.

 

[חובטת שטיחים]

אפ-אפ-אפ לא אמרתי שלא תתגרש

אבל אם היא כבר טורחת לעשות את זה, אז שזה יהיה בכייף, לא עם פרצוף פולנייה תחת מבאסת - כי זה לא עובד בשוק הפו"פ בדיוק כמו שזה לא עובד בבית פנימה.

 

[מפלצת או ילדה]

מהמקום שבו

היא נמצאת כרגע בכלל לא מסובך לפתח פרצופתחת פולני ממורמר. להתמודד לבד עם ילד היפראקטיבי (1), נעדר סמכות אבהית, כבר די מספיק כדי לעלות על המסלול, שלא לדבר על שאר הכיופים שהיא עוברת אחר הצהריים בהנחה שהיא ילדה את ילדיהם כדי לגדלם בבית ולא במשפחות אומנה.

בעוד שבגירושין היא עשויה רק לשפר את תנאיה ולפחות לזכות ביומיים בשבוע של אוויר לנשימה.

 

[יהלום ענק]

תשובות

אז כמה הבהרות. נכון, אני הזנחתי את עצמי. אבל לא מתוך עצלנות. אני עושה הרבה מאוד, עבודה לימודים וגידולי ילדים באמת מאתגרים. אני עושה הכל די לבד כי אין לי משפחה עוזרת . וכן אני גם משלמת לעזרה בבית. אז זאת עזרה חלקית.
השינוי בבעל חל בשנתיים האחרונות, ואני חושבת שזה קשור אצלו למשבר גיל ה -40.
הוא כל הזמן העמיד אותי בפני עובדות גמורות- "אני עכשיו עושה כך כך (ספורט, חברים וכו) ולא מעניין אותי אם זה מפריע לך או לא" . (בזמנים שהם בדרך כלל זמן משפחה או זוגיות) ואני כן התנגדתי ואז התחילו ריבים על גבי ריבים.
עוד ועוד ועוד, עד שכבר די. אין לי כוח לריב יותר. כמה אפשר לריב, זה שובר אותי. אז מוותרים כי גם רוצים לאהוב. או לא?
אני כן מנסה לחזור קצת לעצמי, ללכת לרקוד עם חברות, אני יוצאת ללמוד, והכל שכאין לי ממש גב.
הוא בחו"ל הרבה, בעבודה הרבה וזאת המציאות. לא מרוויח מליונים, אבל אנחנו חיים בצניעות. כן, ממש בצניעות. אני יודעת שהוא לא בוגד, הוא לא הטיפוס בכלל. הוא עובד מאוד קשה, וסה"כ הוא אדם נחמד, נדיב וטוב לב.
הוא פשוט נהפך לאגואיסט. הוא עובר שינוי וזה קשה לי. קשה לי מאוד.
נכון, אני צריכה לדאוג לעצמי, אבל מה לעשות שעצמי גם אוהבת להיות איתו? או לפחות אהבתי מאוד בעבר. אחרי כל הזמן הזה, כבר באמת, מרגישה רחוקה ממנו.
ולא עזר כמה הוא אומר לי שהוא אוהבת אותי, אם למחרת הוא משקיע רק בעצמו ולא בי ובמשפחה.
וגם היינו בטיפול. עזר בדיוק בזמן הטיפול. לא קסם אבל היה שיפור. ואז, התחילו שוב הנסיעות והלחץ בעבודה שלו, והופ הוא שוב אורח בבית.
גם אני חושבת לפעמים שאם היינו גרושים, הוא היה חייב יותר להיות עם הילדים, ולי היה יותר זמן פנוי לקדם את עצמי. אבל כמה זה עצוב לחשוב ככך?
באמת, זה פשוט עצוב. הרי סה"כ היה לנו טוב ביחד.
מותר לי להרגיש כאב, כי אני מרגישה שמשהו נשבר. משהו מאוד אהוב. הכאב אומר לי שיש עוד רגשות, אז אולי יש עוד תיקווה לתקן. אם לא הייתי מרגישה, אז כבר היה עבוד לגמרי.
אבל מאיפה לוקחים את הכוח להתמודד עם הכל, כל החיים, הכאב וגם לבנות מחדש. אין לי אחים או אחיות, הורים לא ממש יכולים לעזור, וחברות. כן מדברים.
טוב, מספיק רחמים עצמיים, לעכשיו. אני אדם חזק. עשיתי הרבה בחיים, אפילו עם קשיים. אני צריכה למצוא שוב את הכוח, לחפש אותו.

 

[מפלצת או ילדה]

מותר לך להרגיש כאב, וזה לגיטימי לגמרי לפרוק אותו, זה לא מחליש - זה דווקא מחזק

. אבל
נדמה כי תהליך הפרידה שלו דווקא הסתיים. הוא את הבחירה שלו עשה.
הרגש שעוד יש הוא אצלך. ולטנגו צריך שניים. לבד, רק בגלל שאת מרגישה, באמת שאין הרבה תקווה. רק התבוססות במערכת יחסים וירטואלית, עם בעל על הנייר.
אני לגמרי מבינה שמהמקום האוהב, הכואב, הנעלב והפגוע, וגם מייחל למה שהיה ואיננו, את לא רוצה לראות את כל המציאות. זו גם הסיבה שהוא יכול להמשיך בשלו מבלי לזעזע את אמות הסיפין. את יכולה להאמין שהוא לא בוגד 'כי הוא לא טיפוס כזה' ולהתעורר בוקר אחד עם עובדה מוגמרת של 'אני עוזב, אני אוהב מישהי אחרת', או חיים עם אחד 'שלא עוזב, אבל יש לו מישהי אחרת'.
זו כמובן זכותך המלאה 'לא לרצות לדעת'. אבל את המציאות זה לא ישנה בהרבה

.

 

[יהלום ענק]

אולי אני נאיבית מידי

מה , לא כל גבר שעובר את שנות הארבעים שלו בספורט הוא מיד בוגד, לא?
אני שומעת מהרבה חברות שהבעלים עובדים המון והם בקושי עוזרים בבית. אז מה, כל אחד מהם בוגד?

אבל כן, הוא עשה את הבחירות שלו, וכרגע זוגיות היא לא בראש הרשימה. זה נכון.
הוא מפרגן שלי שאני עושה דברים אחרים. והוא שמח שטוב לי, בכללי. אם כי הרבה פחות מהעבר, זה נכון.

 

[מפלצת או ילדה]

התשובה היא כן

את נאיבית מדי

. ספורט לא מחליף סקס שאין בבית. וגבר שהחליט שהוא 'משקיע בעצמו' על העיני ועל הראסי, ו'שמגיע לו יותר' - לא נראה שיקפח את עצמו בתחום הזה רק כדי שאת תשני טוב עם זה בלילה.

יש המון אלמנות הייטק, זה נכון. וגם אחוז הבגידות בהייטק הוא הגבוה ביותר מכל שאר ענפי התעשייה. לרוב זה עמיתות לעבודה/לקוחות/ עובדות בסכימות. ואז הכל נפתר בשעות העבודה המרובות והקשות

/נסיעות לחו"ל משותפות והיד עוד נטויה.

אם תרצי לדעת - אני בטוחה שהדרך לגילוי תהיה קצרה ממה שנדמה לך.

 

[ויקה1222]

למה את מתנצלת ומצטדקת?

קיבלת תיק קשה. לטפל בשלושה ילדים, להחזיק בית וכל זה ללא תמיכה כלשהי.
בעלך נשמע חדל אישים לגמרי ובמקום לכעוס, ממש לכעוס עליו, את מתנהגת בתבוסתנות איומה שבאה לידי ביטוי גם פה כשאת עוד מתחילה להסביר למה הזנחת את עצמך. אפשר לחשוב שכל הגברים המתפקדים שהם אנשי משפחה ומטפלים בילדים שלהם, נשואים למלכות יופי מטופחות.
זה תלוי באופי של הגבר שיודע שהוא הקים משפחה ומחוייב לה ולא במידת הטיפוח של האישה שיכולה רק להוסיף אבל לא להביא לשינוי.
הפכת את עצמך לסמרטוט, אספי כוחות ותתחילי להשקיע בעצמך מבחינת זמן. קבעת טיפול או תור לילד? סמסי לבעלך שיקח אותו לשם. קיבלת טלפון מהבית ספר? תני להם את הטלפון של בעלך.
תפסיקי לספק לו שרותים. תפסיקי להתחנן שלא יסע או שלא ייצא עם חברים. בכלל תוציאי את התחינות מהלקסיקון שלך.
כמו שאת מתארת את המצב כרגע, אני לא רואה סיבה להשאר איתו. הוא לא אוהב אותך (מי שרואה את אישתו מתמוטטת ונשאר אדיש, לא אוהב), לא איכפת לו מהילדים, הוא אורח אצלך ואת מאפשרת לו את זה.
אין לי מושג מה מצבכם הכספי ויותר חשוב מה הזכויות שלך ואני מקווה שפה נהגת בחכמה.
הכי חשוב לדעתי זה לשנות גישה ולהבין שאת בסדר והוא לא. את לא גרמת לו להיות כזה, הוא החליט לבד.
הוא אגואיסט. תפסיקי להתחנן, להרגיש אשמה, תתחילי לדאוג לעצמך ותפסיקי לצפות ממנו להתחשבות. פשוט עשי חלוקת עבודה ועדכני אותו. ותתחילי לחשוב הלאה.

 

[יהלום ענק]

נכון

אבל כל פעם שאני מבקשת ממנו לעשות משהו, אז הוא אומר. אני חייב לעבוד.
ובזה נגמר העניין. ואני כשאני אומרת לו, יש לך זמן ללכת למכון כושר אבל לא לעזור קצת בבית,
אז הוא אומר לי, לשכוח מזה. הוא לא ישנה את זה ושאני אפסיק לחשוב שבגללו החיים שלי כל כך דפוקים.
ובזה אני מסכימה איתך, גבר שבאמת אוהב, לא מתנהג כך. הוא חסר פעם מנסיעה ואני הייתי ממש גמורה. וזה היה יום שישי בבוקר, והוא ראה שאני בקושי יכולה להחזיק את עצמי. והיה לנו אזה אירוע בגן, במקום לשבת איתי קצת אחרי האירוע ולבדוק מה קורה איתי. הוא הלך למפגש שלו. זה באמת גבר שלא אכפת לו מאשתו.

אני כל כך כואסת עליו, שכן, קשה לי לנשום. אם הייתי יודעת שכך זה יהיה, אולי לא הייתי יולדת 3 ילדים. הוא רצה עוד.... אני אמרתי די.
אני אוהבת אותם עד לשמיים, אבל לגדל אותם לבד, לזה לא נרשמתי. וזה לא תמיד היה כך.

אבל מה לעשות, אנחנו חיים ממה שהוא מרוויח. נכון, גם אני מרוויחה, אבל זה לא מספיק.

 

[ויקה1222]

יש לכם

אי שיויון חמור ביחסים כולל בתחום הכלכלי . את צריכה לקבל הדרכה ועזרה כדי שיהיה לך קל להחליט מהם צעדייך הבאים. זה לא חייב להיות גט, אבל את כן צריכה לעבור על כל האופציות שלך.

 

[מריוס זכריה]

לדעתי קצת הרחיקו כאן לכת בהעברת האחריות אליך

אמנם "העזתי" לשאול מה האחריות שלך, ומישהי חשבה שזה מאוד מכוער (זכותה), אבל אני לפחות לא טענתי שכל האחריות עליך.
יותר מזה: אני גם לא חושב שאם את תתחילי "לשים את עצמך במרכז" זה ישנה את המצב.
&nbsp
אני ממש לא מתימר לדעת או לנחש מה קורה בביתך.
מנסיוני כל זוג הוא ספר חתום בפני עצמו, שונה מכל האחרים.
הדינמיקה הזוגית היא כמו חור שחור שכל מה שמגיע לאופק הארועים שלו נשאב פנימה. הכל נקשר בהכל.
לי אישית עמד על קצה הלשון להמליץ לך על גירושין, שמא אולי זה יזעזע אותו - אבל בחרתי לא לעשות זאת. כי אני לא באמת יודע מה קורה אצלכם. ראיתי הרבה גברים שמתנהגים בדיוק כמו בעלך - אבל את יודעת מה? הם לא היו דומים זה לזהף, והנסיבות לא היו דומות. כל מקרה הוא שונה. אילו פירטת יותר - אפשר היה להתחיל לשער השערות. אבל לא פירטת. סבבה.
&nbsp
אני הרבה פעמים ממליץ על עזרה מקצועית לאנשים, ואין ספק שגם כאן זה הדבר הראוי.

 

[מבקר גבולות]

רק נדמה לך שקשה לך...

תארי לעצמך כמה קשה יהיה כשתדעי את האמת (יש לו מישהי אחרת וזה...)
אני יודע שזה אכזרי מה שאני כותב, אבל כשאני נמצא בתוך מערבולת שבה אני כל כך עסוק, אני זקוק למישהו מהצד שיעיף לי סטירה מעוררת.

 

[wild orchid]

לא נעים לי להגיד אבל יש מצב שבעלך רועה בשדות זרים. וזה בלי

קשר להתנהלות שלו בבית.

 

[שילה112]

פרטי יגרום לך להתפקחות מהירה.ואז-אם

הוא בוגד-מה תעשי.
הרי כרבות מהנשים-כלום.מדוע?כי שיקולים כאלו ואחרים יקחו חלק בהחלטה.
ואם את שואלת אותי-כל הסימנים מעידים על קשר נוסף.אבל כתבת שבעלך לא יבגוד.חביבתי-בנושא זה יש הפתעות!

 

[שילה112]

הכוונ הלחוקר פרטי.ואגב-האם אי פעם

בדקת את הפלא שלו?אמנם זו חדירה לפרטיות ומעשה לא יפה,אבל אולי זה יפקח את עיניך?