"משארותם צרורות בשמלותם על שכמם"
קרבן הפסח שלנו הוא הילד הקטן ביותר במשפחה. בשלב מסויים בקריאת ההגדה, קורא לילד הקטן אבי המשפחה, זה שנושא בסמכות ההובלה ובאחריות ההנחייה. מסמיך פיו לאוזנו של הקטן וממתיק עימו סוד. מתוך ידיו מוציא יריעת בד שהוכנה מבעוד מועד, עוטף באמצעותה מצות מספר ושולח את הילד לכיוון הדלת. ופתאום, דפיקות בדלת... כולם עוטים ארשת הפתעה על פניהם ומביטים אחד בשני, מי זה יכול להיות? נכנס הילד הנבוך והנרגש מהאחריות הכבדה שהוטלה על כתפיו, ומיד פונים אליו כולם בקול רם: "הי, מי זה?" "מי אתה ומהיכן באת?" "לאן אתה הולך?". והוא משיב ממלמל תחת שפתיו: "עברי מארץ מצרים, לארץ ישראל אני הולך", וממשיך וקורא קטע מן ההגדה ומסיים ב"לשנה הבאה בירושלים הבנויה". בסוף הקטע הוא מקבל קריאות עידוד מן הקהל, מתיישב במקומו ומרגיש פראייר כמו בכל שנה, אוף, למה אני הכי קטן? (אלו היו 60 שניות של מסמך משפחתי מזעזע).
קרבן הפסח שלנו הוא הילד הקטן ביותר במשפחה. בשלב מסויים בקריאת ההגדה, קורא לילד הקטן אבי המשפחה, זה שנושא בסמכות ההובלה ובאחריות ההנחייה. מסמיך פיו לאוזנו של הקטן וממתיק עימו סוד. מתוך ידיו מוציא יריעת בד שהוכנה מבעוד מועד, עוטף באמצעותה מצות מספר ושולח את הילד לכיוון הדלת. ופתאום, דפיקות בדלת... כולם עוטים ארשת הפתעה על פניהם ומביטים אחד בשני, מי זה יכול להיות? נכנס הילד הנבוך והנרגש מהאחריות הכבדה שהוטלה על כתפיו, ומיד פונים אליו כולם בקול רם: "הי, מי זה?" "מי אתה ומהיכן באת?" "לאן אתה הולך?". והוא משיב ממלמל תחת שפתיו: "עברי מארץ מצרים, לארץ ישראל אני הולך", וממשיך וקורא קטע מן ההגדה ומסיים ב"לשנה הבאה בירושלים הבנויה". בסוף הקטע הוא מקבל קריאות עידוד מן הקהל, מתיישב במקומו ומרגיש פראייר כמו בכל שנה, אוף, למה אני הכי קטן? (אלו היו 60 שניות של מסמך משפחתי מזעזע).
