יש לי שאלה

[hagit32]

ואיך מקבלים תענוג איסופי?

אתה אומר להנות וכמה שיותר... אבל אני נוכחתי לדעת שבכל פעם שמשיגים את מה שרצינו, רוצים יותר וכך הלאה והלאה.. איך אפשר להגיע למצב שכל הזמן מקבלים מילוי?

 

[neko]

אם תתרגל לפחות עוד ועוד, תגיע למצב

בו תצטרך מעט. הסוד הגדול לאושר הוא ללמוד להעריך את מה שיש לך ולהנות ממנו - בלי להתרגל אליו.

 

[neko]

אני מבין שאין לך מושג במה מדובר.

לפחות תשמור את חוסר-הידע שלך לעצמך, ואל תשפיל את עצמך.

 

[erezsh]

למה לרצות פחות?

אני חושב שפה ראוי להפריד בין סקרנות (כלומר לרצות דעת יותר), שתוצאתה במחקר ופיתוח, לבין חזירות (כלומר לרצות יותר לעצמך) שתוצאותיה מלחמות, דיכוי והרס עצמי וחברתי. או במילים אחרות - ההבדל בין לרצות חומר לבין לרצות ידע. יותר ידע תמיד ראוי לרצות. וחומר - פחות.

 

[erezsh]

כמו שכתבתי מעל

יש הבדל בין לרצות חומר לבין לרצות ידע.

 

[hagit32]

נכון, אני לא רוצה לחיות על הר כמו

צמח אני רוצה להנות כמו אדם להנות מכלמה שהעולם הזה מציע לי ולא להתבודד על איזה הר ולאכול עשב..

 

[hagit32]

הכל מעגלי

השאלה איפה אנחנו במעגל הזה....

 

[Fly GirL Q]

אתה קופיף דקדנטי

שמנצל את קודש הפילוסופיה להצדקת צרכייך הפיסיים.

 

[ראש וראשון]

שום דבר לא נגמר.

הכל נמשך ונמשך עד אינסוף. גם אחרי מותינו אנחנו נשארים בזכרון הסובבים אותנו.

 

[hagit32]

אתה יכול להרחיב עוד.?

נשמע מעניין....

 

[hagit32]

מה זה הכח המושך לאמת?

האם אפשר להתחבר אליו? איך?

 

[hagit32]

פילוסופיה...

המדע והפילוסופיה התפתחו יחד עם האדם. היום מסכימים כבר המדענים והפילוסופים שאדם מוגבל בחקירותיו את העולם הסובב אותו. בעצם אפשר להגיד, שאדם זו "קופסה שחורה" שמרגישה, מבינה ומקבלת רק מה שנכנס בה ממה שמחוץ לה. בכל החקירות שלנו אנחנו מוגבלים על ידי חמשת החושים. המוגבלות הזאת לצאת מגבולות חמשת החושים שוללת מאיתנו את היכולת לבנות מכשירים, שיאפשרו לנו לראות מחוץ לגבולות אלה. לכן כל המכשירים שאנחנו בונים הם סך הכל רק מרחיבים את גבולות חושינו ולא יותר. הסיבה למוגבלות שלנו היא שאיננו מרגישים צורך בחוש נוסף וגם אם נרגיש בצורך כזה, אף פעם לא נוכל לדמיין איזה חוש נוסף חסר לנו, כדי להכיר את המציאות האמיתית סביבנו, כמו למשל שאף פעם לא חסרה לנו אצבע שישית בכף היד, כי אין לנו דבר כזה. כל מה שלא מרגישים בחסרונו, לא באים בדרישה אליו. ולכן כל החקירה על עולמינו היא רק מתוך חמשת חושינו, ולעולם לא נוכל לראות, להרגיש ולהבין מעבר להם. לכן חמשת חושינו הם גבול השגתינו. הדמיון שלנו גם הוא פרי חושינו וניסיוננו. לכן אף פעם לא נוכל לדמיין שום אובייקט או יצור, שאינו דומה למשהו שכבר מוכר לנו בחמשת החושים.

 

[דש(א)-בורד]

אתה עוצר את עצמך

בשביל למנוע את האכזבה כשתרצה את מה שלא תוכל להשיג יותר. שזה יגיע במוקדם או במאוחר. כנראה במוקדם.

 

[ראש וראשון]

הונאות גדולות

זה שאנשים אמרו לך שהגיעו לדרגת רוחניות גדולה, זה עדיין לא אומר שזה כך. גם אני יכול להגיד לך שהרגשתי משהו, אבל אני לא יכול להסביר לך מה זה כי אתה לא מספיק מפותח בכדי להבין זאת. כל הדברים הללו הינם הונאה אחת גדולה בדיוק כמו הנסיונות להוכיח את קיומו של האל.

 

[hagit32]

אתנ יכול להרחיב?

איך עושים את זה בדיוק לעזאזל?

 

[hagit32]

אהבתי.....

 

[hagit32]

תודה...

 

[erezsh]

ספרים כאלו

בדר"כ מהווים דיון על הנושא, ו/או הבעת דעה. לדוגמא, אם אני חושב שמשמעות החיים היא לאכול פלאפל, ויש לי לזה הסבר של 100 עמודים, אני יכול לכתוב ספר ולומר שהוא על משמעות החיים.

 

[erezsh]

אפשר להרגיל את עצמנו

תמיד לרצות פחות.

 

[shlstr]

דת.

ההבדל בין האדם הדתי לאדם שאיננו דתי תלוי בחוויה ובכיוון של הדברים. אם נצייר את זה, נוכל לתאר את האדם בצד אחד של העולם, ואת הבורא, אין סוף ב"ה, מקור התענוגים בצד השני. יש מרחק אינסופי ביניהם, שיתגלה בזמן הגאולה, אך בינתיים ניתן להתחיל לצעוד בכיוון. למרות שגם האדם הדתי לא יגיע בעולם הזה עד לאינסוף, הרי שבכל זאת הוא שונה מהותית מהאדם שאיננו דתי. האדם הדתי רואה כל דבר כאמצעי, כרמז, לתענוג האינסופי על הבורא. כל דבר אותו הוא משיג הוא הקדמה לקראת דבר גדול יותר, בצעד לקראת התקרבות נוספת לאין סוף. האדם שאיננו דתי רואה כל חוויה כדבר בפני עצמו, וכך הוא סובב אותו, מאבד את הכיוון, מאבד את הזמן והאנרגיה שהוא מבזבז על השוטטות סביב אותו דבר מצומצם, שבסופו של דבר ממצה את עצמו. - מה שכתבתי כאן זה איזה תמצות מרוטש של מאמר של הרב עדין שטיינזלץ שקראתי לפני זמן.