יש לי שאלה

[כדורסלים לאבדון]

יש לי שאלה

מה הספר הכי הכי גרוע שקראתם? שהיה פשוט בזבוז זמן?

 

[Mנטה]

הסנדלרית של עירית לינור

מן הסתם היו עוד גרועים שלא טרחתי לגמור, אבל הספר הזה זכור לי כאחד שדוקא בגלל שהיה כל כך איום התעקשתי לגמור אותו, בשביל הקוריוז. אין לי מילים עד כמה הספר הזה דפוק. אין בו עלילה, אין בו דמויות ואין בו כתיבה שמחזיקה משהו. זה בכלל לא ספר, זה אוסף מילים על כמה דפים שמישהו חיבר ומכר בהרבה כסף.

 

[Ayelet S]

מסכימה איתך ב200% ../images/Emo24.gif

וזה לא שאני חושבת ששאר הספרים שלה הם יצירות מופת, כי הם הכי רחוקים מזה, אבל הם עדיין נסבלים בהשוואה ל"הסנדלרית" שהוא באמת מהווה את שיא הרדידות! ואני בכלל נוטה להסכים עם דבריה של המנהלת פה שציינה שלינור לא ממש סופרת אלא סוג של עיתונאית שכותבת גם ספרים, לא בהכרח טובים.

 

[dudster]

אני מצטער להתפרץ

(חדש חדש) אבל אני נורא נהניתי מ"שירת הסירנה"

 

[Rivendell]

ברוך הבא ../images/Emo24.gif

אם יבוא לך לעשות טקס חניכה (לספר לנו בפירוט על כמה מהספרים שהכי אהבת ולמה) אתה מוזמן.. ואת דעתי על "שירת הסירנה" תמצא בלינק.

 

[dudster]

תודה ../images/Emo9.gif

בגלל שאני חייל, הייתי חייב להתוודע לספרים, ואני מודה שאני חדש בעניין, כי בתיכון לא ממש אהבתי לקרוא. אבל אחרי כמה ספרים התאהבתי ומאז אני לא מפסיק לקרוא. אני אוהב לקרוא ספרות ריאלית, לעיתים צינית, לא ספרים כבדים ("שינאת המשפחה של קתרין" קיסה היה פשוט אסון). אני מעדיף ספרות מקור ולא מתורגמת, למרות שקראתי חלק לא מבוטל מספריו של פאולו קואלו, ואחרי "אחת עשרה דקות", החלטתי שזה לא הוא, זה אני. "אנשים של חול" של יוסי אזוב, "חוכמת הבייגלה" הפולחני, ואפילו נהניתי מ"התרוממות" של אורלי קראוס-וינר, ואפילו אפילו מ"עד הערב" של אהרון מגד, שקצת כבד וקצת משעמם לבחור בן 20, גם איתו זרמתי ונהניתי. וזהו.

 

[roni64]

רדיקלים חופשיים של אורלי קסטל-בלום

השאיר אותי בהלם: למה טרח מישהו להדפיס את הדבר הזה, והאם באמת יש מי שמוצא בו תוכן ומשמעות? נראה לי כמו עבודה בעינים.

 

[Rivendell]

מותר שניים? ../images/Emo6.gif

הראשון הוא "משוואה עם נעלם" של אורי אדלמן. כבר אמרתי בעבר שאדלמן לא רק זלזל באינטליגנציה של הקוראים שלו - אלא ממש התעלם מקיומה לחלוטין. הספר כולו נראה כאילו הוא זקוק לא לעריכה אלא פשוט לשכתוב. העלילה רדודה יותר מסרט שבת בבוקר בערוץ 4, ונראה שהמילים "אחידות לשונית" לא אומרות לאדלמן, כנראה, כלום. מעברים חדים בין שפה מתחכמת וגבוהה להחריד, ושפת רחוב. וכל זאת באותה פסקה בדרך כלל. הדמויות שטוחות כמו סוליית סנדל צבאי, ובקיצור - זה היה נורא. הספרים של רם אורן נראים לידו כמו קלאסיקה. הסיבה שקראתי את זה, ואפילו עד הסוף, היא שפשוט נתקעתי איזה יום בצבא בלי ספר (זה כמעט לא קרה לי מעולם, למזלי), ולא הייתה ברירה. זה היה או זה או לבהות בקירות. השני הוא "חוכמת הבייגלה" של אילן הייטנר, שעליו גם כבר הבעתי כאן את דעתי. נמוך, רדוד, אווילי. יותר מזה אין לי מה להגיד בנושא

 

[מקוניה]

משואה עם נעלם

מסכימה עם כל מילה שכתבת על הספר הזה,ובערך במילה השלישית כבר קלטתי בדיוק לאן נושבת הרוח אבל גם נאי כמוך הייתי תקועה בלי ספר וגם בצורה עקרונית אני משתדלת לסיים או לפחות לנסות כל ספר שהתחלתי. דוקא לגבי חכמת הבייגלה אני לא ממש מסכימה כי הוא אכן רדוד ודי טיפשי אבל הוא גם משעשע וכל מה שמעלה לי חיוך על הפנים ראוי בעיני,לא תמיד הכל צריך לשפוט בכזו חומרה,אני לא חושבת שהספר הזה נכתב במטרה להיות תורת חיים.

 

[Rivendell]

לגבי הבייגלה פירטתי למטה ../images/Emo13.gif

 

[een ogenblik]

שאלה לא הוגנת

קראתי המוני זיבלונים בימי חיי, כאלו שנקראו רק בגלל שהיו שם, מתחת לידי בזמן שחיפשתי משהו לקרוא. אבל הלא הוגנות היא לא מפאת מספר הרב של הספרים שהייתי מעדיפה לבצע משהו אחר מאשר לבזבז את הזמן ולקרוא אותם (ולמרות זאת קראתי), אלא מכיוון שאני מצליחה מייד לשכוח את שמותיהם. לא, איני דואגת שמא אתקל בהם מחדש, אני זוכרת ספרים על פי הכתוב בהם, וסביר להניח שכל מבט מרפרף בספר, או שמיעת עלילתו הקלושה, ומייד אזכר שכבר קראתי אותו, ואמנע מלחזור על הטעות פעם נוספת.

 

[ילדונט]

תחרות צמודה

בין בנות בראון של עירית לינור לבין חיי אהבה של צרויה שלו. איכשהו יצא שגמרתי לרקוא את שניהם, אחד בגלל שזה היה יום כיפור ולא היו עוד ספרים חדשים בבית, ואת השני מתוך מזוכיזם לשמו.

 

[Mנטה]

ילדונט, עם כל הכבוד, חיי אהבה לפחות

סוחף !... לפחות יש שם עלילה !... את ממש ממש לא עומדת בתחרות ! לכי רפרפי על הסנדלרית ואז תראי מזה זבלון אמיתי ! להערכתי, חיי אהבה, נופל כבר במוקדמות

ואוחנבליק, דוקא שירת הסירנה ו2 שלגיות הם ספרי טיסה נחמדים בעיני, זה רק אחרי שני הספרים האלו שלינור הפסיקה לכתוב. כנראה שיבושי אגו

 

[ילדונט]

קראתי את הסנדלרית

ועם כל הכבוד, ועל אף שהוא רחוק מלהיות ספרות במיטבה, ואפילו רחוק משני הספרים של לינור שהזכרת, הוא היה הרבה יותר נורא לקריאה (בעיני, ברור שבעיני) מהסנדלרית. אני מוכנה ללכת קצת לקראתך, ולהניח שמסנדלרית התאכזבתי פחות כי ציפיתי לפחות. אבל חיי אהבה היה ממש לא סוחף בעיני. זו היתה תחרות קרובה בינו לבין לימוד לבחינה בקורס הכי משעמם שלמדתי בכל שנותי באוניברסיטה, וזו לדעתי הסיבה היחידה שקראתי אותו מהתחלה עד הסוף.

 

[Mנטה]

במקרה הזה שלנו, התחרות עולה לשלב

הבא. נצטרך למצוא ספר יותר גרוע משניהם כדי שיכריע בענין ואם לא היתי מתביישת ממכם, היתי ישר מציעה את "הערים הסמויות מן העין" ואם לא תהרגו אותי (אני הולכת להתחבא מתחת לשולחן עכשיו) אז אני גם אסביר למה ...

 

[עופר D]

מסכים בהחלט. אבל...

מסכים בהחלט, הערים הסמויות מן העין אכן גרוע. "ערים" מופרכות שהרעיון הסיפורי חוזר על עתמו כמו וריאציות ילדותיות על אותו נושא, ללא כל התפתחות או חידוש. עדיין, לא עומד בתחרות עם השלושה שציינתי כמה שורות קודם. לא? עופר

 

[s i l v a]

ואני שאוהבת כל כך ... ../images/Emo9.gif

הערים הסמויות מן העין: "ניתן לשוטט בערים אלה במחשבה, ללכת בהן לאיבוד, להשתהות בהן כדי להתענג על רוח קרירה, או להימלט מהן בריצה". וגם את הציורים השזורים בספר וכם את הכריכה.

 

[Mנטה]

טוב אז עכשיו אני חייבת לספר לכם למה

הספר הזה כל כך ביעס אותי

ניגשתי למדף הספריה, והנה ספר ששמעתי עליו רבות עם שם מקסים "הערים הסמויות מן העין" אח מעורר אלף ואחת דמיונות עוד לפני שניגשים... ואז ראיתי את הספר: כריכה - אחת היפות שיש בספרות בעברית, וגם ספר קטנטן. התחלתי לדפדף פנימה, כל פרק על עיר אחרת וכל הפרקים קצרים מאוד. זה פשוט הספר המושלם ! חשבתי לי... גם יפהפה, גם רעיון מדהים, גם פרקים קצרים, מה עוד צריך ספר בשביל שאפשר יהיה להיבלע בתוכו בקלילות למשך אי אלו שעות ?

ואז התחלתי לקרוא. בהתחלה לפי הסדר. אבל כבר בפרק הראשון היתי צריכה להפעיל מאמצים אדירים כדי להישאר מרוכזת ולהבין על מה בכלל הוא מדבר. יש לי חוק מילדות שנותנים לספר צ'אנס לפחות שלושה פרקים, כי לפעמים לוקח זמן להיכנס לתוכו (ע"ע מלחמה ושלום, שם מדובר על 150 עמ'

). אז קראתי שלושה. ולא הצלחתי לשמור על ריכוז מרוב שעמום. ואז פניתי לחברי הפורום שבו גלשתי, ושאלתי הכצעקתה ומה קורה. והציעו לי לפתוח פרקים באופן אקראי ולהמשיך לקרוא בדילוגים שכאלה. וגם את זה ניסיתי איזה שלושה פרקים. ואז הבנתי. אינמלשות, הספר הזה משעמם בטירוף וכתוב גרוע, גם לא מובן, גם לא מושך ובעיקר מ ש ע מ ם ! הנחתי אותו מידי והחזרתי לספריה. חבל היה שם אחלה פוטנציאל. אחרי זה גיליתי שיש מחתרת שלמה שהגיבה כמוני לספר

איך הוא זכה בשבחים וכל זה, נשגב מבינתי.

 

[s i l v a]

טוב, אז עכשיו אני חייבת לספר לך -אה

צ'אנג- היום רכשתי בצומת ספרים את "שלושה מלכים". תודה על המלצתך

אגב, עיצוב העטיפה מקסים !

 

[Mנטה]

זה סיבוב שני של עיצוב עטיפה, משום

מה הם החליפו אותו. אבל השני בהחלט יפה יותר (לטעמי)

. אני מאוד מקווה שתהני כמוני מהספר הזה.