1) לא הייתי מגדיר את העבר הדתי שלי
כטראומטי. כלל לא! חב"ד לא הרעו לי כהוא-זה, וכלל אינני כועס עליהם. להיפך, חב"ד עזרו לי כמיטב יכולתם, וכמעט ללא יוצא מן הכלל, לחבדניקים שבסביבתי היו רק כוונות טובות. ויש כמה מהם שאני דווקא מעריך. נכון שנדפקתי מכך שלא למדתי לימודי חול ויצאתי מהישיבה בור גמור בעיניני עוה"ז, אבל, נו, אינני יכול להאשים מישהו בכך מלבד את עצמי. ומלבד זאת, כבר השלמתי קצת מהחורים הענקיים שהיו לי בהשכלה - לא באופן המספק אותי, ובאמת ליבי דואב על כך, אבל לא הייתי מגדיר זאת כטראומה והדבר לא פיתח אצלי שנאה לדת. לדעתי שפר מזלי ולא עברתי טראומות בדת. בניגוד לחברי פורום רבים, אין לי סיפור זוועות אישיים. זה בקשר לצד האישי שלי לנידון. איך הגעת למסקנה שעברתי "טראומות"?? 2) ניסיתי להסביר לעיל שאינני כועס על החברה החרדית, אלא רק מתנגד נחרצות לדברים מסויימים, סולד מדברים אחרים, ומצטער על דברים שונים. תלמד לקרוא מה שכתבתי לפני שאתה קופץ עלי. 3) הכפיה ממוסדת בציבור החרדי, דבר הבא לידי ביטוי באופנים שונים ומגוונים. הסחטנות של המפלגות החרדיות, והנסיון שלהם לסכל כל נסיון לשוויון במדינה מבטא יותר מכל איך שגישה זו איננה שייכת למיעוט קטן אלא לציבור החרדי ככללו. דבר זה איננו מוגבל רק לתחום הפוליטי. ישנם מקרים אין ספור בהם רבנים נתנו הכשר לאלימות, או - אם לא הכשר ישיר, העלמת עין מאלימות הידועה להם. הדבר נובע מהתחושה החזקה שלהם שדרכם זו דרך האמת ואין אמת אחרת מלבדה, וממגמה הכרתית ותת-הכרתית לשלוט באופן טוטאלי בנתיניהם. המדובר על רבנים, נציגי הדת, לא על איזה מיעוט קטן וקולני. הדבר מתבטא גם באופן בו הציבור החרדי מטפל בבעיות חמורות. אני מכיר באופן אישי כמה וכמה "מלמדים" החשודים בהתעללות מינית ו/או באלימות פיזית נוראית בתלמידיהם. במידה ומלמדים אלו נענשו (לחלקם לא נעשה דבר!!), העונש המירבי שהחברה החרדית הענישה אותם זה לאסור ללמד בחיידר זה אבל להתיר ללמד בחיידר אחר. ברור שדברים כאלו קורים בכל חברה, רק שההבדל הוא שבבתי ספר ממשלתיים דברים כאלו היו מעוררים שערוריה נוראית, והמורה היה נשפט, ואם נמצא אשם - נזרק לכלא. לעומת זאת, בקרב הציבור החרדי, לעולם לא תשמע שרבנים חרדים עשו משהו דומה למלמד המתעולל מינית, למרות העוצמה הכבירה שיש לרבנים אלו. כך ששוב, אין המדובר על מיעוט קטן וקולני אלא על הצמרת. סתם בתור דוגמא כדאי שתקרא את "שתיקת החרדים". אולי זה יפקח קצת את עיניך. ולידיעתך, לא מעט מחברי הפורום חוו דברים זוועתיים דומים - רק לפני שבוע אחד מחברי הפורום ניצל מנסיון התנקשות בחייו, רק מפני שהוא חילוני!!!!! גישה זו מתבטאת גם בנוקשות שהורים רבים מגלים ביחס לצאצאיהם ששנו ופירשו. הסיפורים ממש מזעזעים! הדבר מתבטא גם בכך שרבנים רבים, כולל הרבנות הראשית, בוחרים להתעלם מפתרונות הלכתיות לבעיות רציניות - דבר המוכיח יותר מכל את חוסר הרגישות שלהם ואת אטימותם לבעיות אנושיות. למשל, בשעתו מצאתי לפחות ארבעה דרכים המעוגנים בהלכה לפתור את בעיית העגונות. אני לא מבקש שיעברו על הלכה כלשהיא! אני בסה"כ מבקש רפורמה המעוגנת 100% בהלכה, וגם זה יותר מדאי! (אחת מדודותיי נלחמת כבר עשרות שנים עבור פתרונות לבעיית העגונות, ללא כל הצלחה. אטימותם של הרבנים משוועת!!). בקיצור, ניתן להביא עוד אלפי דוגמאות לנושא. הנקודה היא שלימוד הזכות שלך הוא באמת לא במקום. 4) לא אמרתי שכל החברה החרדית מטומטמת. אני בהחלט מודע שיש בה הרבה אנשים פיקחים, מבריקים, ונבונים ואולי אף "נאורים" (אני דווקא סולד מהביטוי הזה). אבל זה בהחלט מצער אותי לראות איך שאחוז נרחב מהחרדים פשוט איננו מפתח את הפוטנציאל הגלום בו, ומבזבז את זמנו באוהלה של תורה. 5) ררובא דכולא של החרדים הפיקחים והמבריקים הנ"ל, אינם דתיים בגלל שהם הגיעו לאיזו הכרה עמוקה בצידקת הדת, אלא מפני שהם נולדו בחברה זו, וכך הם התחנכו מגיל אפס. וזה נכון ביחס לרוב בנ"א בעולם, רק שאצל החרדים החינוך הוא לא לחשוב ולא לחקור ולא להקשות ולא לתהות בשום דבר שמחוץ לדת. המגמה היא לחסום את הגישה לכל דבר שיכול לעורר ספק בדת. זהו דבר ממוסד, ואל תספר לי סיפורים שלא. לא לחינם הרבנים החרדים אוסרים לימודי חול, אוסרים גישה חופשית לאינטרנט, קריאה בעיתונים חילונים כו' כו'. שוב, לבוא ולומר שזהו דבר הקיים רק במיעוט קטן זו פשוט התעלמות מהמציאות. 6) ובגלל שחרדים למדו שאסור להקשות, קשה להם להתעלות מעל לחינוך זה ולהטיל ספק רציני באורח חייהם. החינוך והמגמה החרדית היא למנוע אינדיבידואליות, ובטח ובטח שלא לעודד אותה. ואל תספר לי שזה מוגבל רק למיעוט קטן. 7) כל מתנחבל, בעצם היותו מתנחל, הרי הוא מסכן את חיי משפחתו, חיי החיילים המגינים עליו, ואף את שלומה של המדינה. זה לא קשור לכך שהם שקטים, צנועים וחסודים. יש במשפחתי מתנחבלים - אנשים ממש על הכיפאק, נחמדים, שקטים וצנועים ויחד עם זאת אין לי שום בעיה לומר להם בפרצוף את מה שאני חושב עליהם ולכנות אותם "מתנחבלים". זה לא קשור לאישיות שלהם, זה קשור למעשיהם בשטח. אין לי כל בעיה אם הם רוצים להקריב את חייהם למען מטרות הקדושות להם (מאד יכאב לי אם הם יהרגו, כמובן, אבל אני מאמין בחופש ובזכותם למות על מה שהם רוצים), אבל בהחלט יש לי בעיה עם זה שהם מוכנים לסכן חיי אחרים - כולל את חיי ילדיהם!! - למטרות אלו. אני אינני מוכן להיות שותף למטרותיהם, אז למה שאני אסכן את חיי? (או-קיי, לא אני באופן אישי - אני חי בNY - אבל חיי רוב רובם של אזרחי ישראל!!) אלמלא המתנחבלים, יכולנו כבר מזמן להגיע להסדרים בטחוניים הולמים - אבל הדיון בזה ממש חורג מהפורום, אז נסכים שנסתפק בזה, או-קיי? אגב, בהשוואה לביטוייו של מורך ורבך ישעיהו לייבוביץ, 'מתנחבל' זהו ביטוי קליל.. בניגוד לדתיים רבים אחרים, הוא דווקא העריך חיי אדם.
